מטרתו של הטור הזה הייתה, עוד בטרם נכתב, לסכם את שני המשחקים הראשונים של הפועל פתח תקוה השבוע ולנסות להתכונן לשלישי והאחרון בשבת בבית מול אשדוד.
אחרי פתיחת עונה כמעט בלתי אפשרית, עם רצף משחקים שאני לא מאחל גם לקבוצות השנואות עליי ביותר (טוב, זאת רק צורת ביטוי, כמובן שאני מאחל למכבי פ"ת לפגוש בלופ בלתי נגמר את מכבי ת"א בבלומפילד ומכבי חיפה ב"סמי עופר". רצוי בלי מלחמה באמצע), הפועל סוף סוף מגיעה לראשיתו של רצף משחקים מול יריבות שהתקציבים שלהן נמצאים באותו איזור חיוג כמו אלה של הפועל.
הטור הזה נועד, בצניעותי הרבה, לנסות לסמן מגמות כלשהן, לאתר מכנה משותף מקצועי, מנטאלי או טקטי ולהיות כלי סביר לניסיון לנתח את הצפוי בהמשך.
אלא מה? קיבלנו שני משחקים שונים בתכלית, עם מסקנות שלא בהכרח דרות בנוחות בכפיפה אחת זו עם זו.
בשבת קיבלנו שעה שלמה של הפועל הנלהבת, עד כמה שאפשר להתלהב מול יציעים שוממים ובאווירת הדכדוך הכללית. הפועל רצה ונמרצת, שמנצלת עד תום את יתרונות משחק המעבר שלה, שמבלי להיכנס לפרטים וניתוחים עמוקים מדי אפשר לתמצת את כולן בצירוף המילים "פורצ'ן" ו "באסי". כבר שנים לא היה להפועל שחקן זר כל כך דומיננטי. במגבלות התקציב שמאפיינות את המועדון בעשור האחרון (ואף למעלה מזה), שוטטו במדי הקבוצה לא מעט זרים שעיקר השפעתם ניכרה בתוספת שורה באתר המוזיאון של הפועל. נכון, היו בהם הצלחות, אבל אולי למעט אמאדו סוקונה ולפרקים מסוימים בעונה שעברה גם ג'ימי אלכסיס, לא היה זר שהשפעתו על משחק הקבוצה הייתה כה מכרעת, כמו של באסי של שבעת מחזורי הפתיחה.
הוא אחראי ישיר לשני הניצחונות של הפועל, עם בישול מבריק לשער של ריקן מול ב"ש והכיבוש בנגיחה מול בית"ר. יותר מזה, בדקות שהפועל נראית טוב העונה, היא עושה זאת עם יציאה מהירה להתקפות, שמביאות למיצוי מרבי את החוזקות של החלוץ הניגרי – עוצמה, טכניקה ומהירות עם הכדור. ברגעים שבאסי תקוע, לא מצליח לקבל את הכדור או נסגר היטב, הפועל די תקועה.
כל עוד איתי שכטר ועידן ורד היו שותפים לקרנבל של פורצ'ן, הפועל שטפה נהדר את הדשא מול בית"ר. כשקואץ' טסלפפה, בהחלטה שעוד אשמח לקבל עליה הסבר מפורט, הוציא את השניים מוקדם יחסית, הוא גזר התבצרות מופרזת, באסי נותר לבדו בהתקפה, נסגר על ידי שני בלמים של בית"ר והפועל התבוססה בבוץ ההגנתי ואלמלא חדות העין של שופטי ה-VAR כנראה שגם הייתה מאבדת את הניצחון.
ההחלטה הופכת תמוהה עוד יותר לאור העובדה שבמשחק אמש בחיפה, שכטר וורד פתחו על הספסל, כך שטיעון שמירת הכוחות מאבד מתוקפו. ורד, בסופו של דבר, נכנס כמחליף כבר אחרי פחות מרבע שעה בעקבות פציעתו של אבי ריקן, מה שמביא אותנו למסקנה הנחרצת הראשונה והמשמעותית ביותר שאפשר לנפק על משחקה של הפועל כרגע – מה שעשוי (או עלול) להיות הגורם המכריע לגבי הכיוון אותו תתפוס העונה של הפועל בשבועות העמוסים שעומדים בפניה יהיה חוזקת שריריהם ועוצמת מערכת השלד של שחקני הקבוצה, בטח המשמעותיים שבהם.
רוצים להישאר מעודכנים?
יש להפועל משולש וותיק ומנוסה – ריקן, שכטר וורד, שכל אחד מהם כבר חימם לא מעט את הספסל. ריקן כבר החלים מפציעה אחת וכעת נראה שאחת נוספת פקדה אותו. בצפיפות הלו"ז שבפתח, גם היעדרות של שבועיים עד חודש יכולה להיות קריטית במיוחד. ביום כתיבת הטור הודיעה הפועל על כך שג'ימי אלכסיס ייעדר תקופה ארוכה בשל פציעה.
בעונה שעברה הפועל סבלה מריבוי פציעות. אני לא יודע אם זה סתם מנחוס, עבודה מקצועית/רפואית שגויה, איכות המתקנים או בחירה של שחקנים לא עמידים.
כבר עכשיו הסגל שלנו דל ולא עמוק. במשחק שני תוך שלושה ימים, הפועל ערכה רק שלושה חילופים, אחד מהם נכפה עליה ומהספסל עלו גם אופק אושר (שהחליף את רז שטיין, שחייב להתעורר ולהתאפס בהקדם!) ועידו דוידוב. היריבה שלה הכניסה ארבעה שחקנים במהלך אחד, ובהם זר מוכשר (וכנראה שלא מאוד בוגר), חלוץ לגיטימי כמו שובל גוזלן ובלם הנבחרת עד לא מזמן, חאתם עבד אל חמיד.
היכולת של המועדון להתמודד עם העומס עם מינימום פציעות, יכולה לעשות את ההבדל בין עונה נהדרת ושקטה, לבין הסתבכות מפחידה בתחתית, שאת אחריתה מי ישורנה?
אם אכן הפציעה של ריקן משמעותית, התמודדות מוצלחת עם אתגר העברתו בבקרה של ריצ'רד בואטנג מקבלת משנה חשיבות. כמה חיכינו לקשר הגנאי המצוין, שיחד עם ריקן יכול וצריך לעשות סדר בחוליית הקישור של הפועל, שבינתיים עושה בעיקר עבודה של לחימה, אבל לא הרבה מעבר ועל כך אפרט מיד.
# # #
באנגלית זה נשמע יותר טוב – Be careful what you wish for. היזהר במשאלותייך. לפני המשחק בשבת מול בית"ר, חיכיתי כבר לרגע שהפועל תפגוש יריבה שוות כוחות, פחות או יותר, ונוכל לראות סוף סוף גם את הפועל יוצרת ויוזמת בצורה מאורגנת ומתוכננת. זה לא קרה מול הקבוצה מהבירה, בשל אופי המשחק ועל כן העברתי את ציפיותיי למשחק בחיפה. כן, בהחלט אפשר היה לעשות זאת גם מול האדומים מהכרמל. פתיחת העונה הטובה שלהם קשורה לא מעט להגרלה הנוחה מאוד שלא סידרה להם אף מפגש מול קבוצת צמרת גבוהה. הם בעצם ניצבו בצד השני של ההגרלה שקיבלה הפועל. רק יריבות שלפחות על הנייר, אמורות להיאבק בתחתית.
אז ביקשתי … ולפחות במחצית השנייה גם קיבלתי. חיפה ירדה לאחור, הפועל, לראשונה העונה, החזיקה בכדור יותר מיריבתה, אבל מה נאמר? זה היה כל כך איטי, מסורבל, חסר מעוף ואנרגיות. קבוצה שנמצאת בפיגור צריכה להיראות כאילו מישהו שם (וסליחה על השפה) לשחקנים פלפל חריף בישבן והם לא מצליחים לעצור. במקום זאת קיבלנו הנעת כדור חסרת תוחלת, שמרביתה מתנהלת במרכז המגרש ואף אחורה מכך. שוב, החיסרון של ריקן הורגש היטב. סמואל בראון ורוי נאווי עושים עבודה אפורה טובה מאוד. לוחמים חסרי פשרות. גרזנים של ממש (על אף הטעות של נאווי בשער של חיפה). אבל הם לא מי שיכולים לבנות את המשחק ולתת ברק וניצוץ במרכז הקישור. ריקן, כמו גם בואטנג, בהחלט יכולים לעשות כן. בלעדיהם הפועל נראתה לפרקים תקועה.
ברצף המשחקים העומד לפנינו, כולו מול יריבות שקולות אלינו, שלפחות חלקן יבואו כדי לשחק הגנתי ולהפתיע את הפועל במתפרצות, הפועל (טסלפפה) תהיה חייבת להמציא לעצמה משחק התקפה. אחרת שתי הקבוצות יתבצרו מאחור כמו באיזה משחק "צוללות" מוזר שאף אחד לא מנסה להטביע את צוללות יריבו.
לא מפתיע, אם כך, שבדיוק מחצית מהשערים שכבשה הפועל (שלושה מתוך שישה) הובקעו אחרי קרנות. ממש כמו בימים היפים ההם, שמוטי קקון, אחרי ספרינט לפינה הקרובה, היה נוגח פנימה בסיטונאות. הפועל שבתה מהבקעה רק במשחק מול מכבי ת"א, אבל מאידך, עדיין לא הצליחה לכבוש שני שערים באף משחק ליגה.
אגב, ברוח הערבות ההדדית והשיתופיות השוטפת את מדינתנו בימים אלה, כל ששת השערים הובקעו על ידי שישה מבקיעים שונים – רק אחד מהם שחקן התקפה מובהק (באסי).
בשבת הפועל תארח את מ.ס. אשדוד במשחק שבו היא נחשבת, כנראה, לפייבוריטית. אשדוד תגיע מעודדת מהניצחון על הפועל ת"א החלשה, עם עוד שחקן צעיר שמתחיל לפרוח (רביד אברג'יל שכבש צמד בניצחון על האדומים) ותכריח את הפועל לחשוב, להיות סבלנית, יצירתית ואיכותית.
זה הזמן להתחיל ליהנות.
