צריך "כישרון" מסוג מאוד מסוים כדי לספוג רביעייה מהפועל תל אביב האנמית (ובל נשכח כי שער נוסף נפסל בגלל נבדל מקרי לגמרי). צריך יכולת דלה במיוחד כדי לאפשר אחוזי הצלחה כל כך גבוהים ליריבות של הפועל במחזורים האחרונים ביחס שבין בעיטות למסגרת ושערים. גם בני ריינה והפועל חדרה, שניצחו את הכחולים בלי להשקיע מאמץ מיוחד, מיעטו מאוד לצאת קדימה ולהגיע למצבים – אבל בכל פעם שעשו זאת, משהו רע קרה להפועל. אתמול בבלומפילד זה כבר הגיע לאחוזים שגם סטף קרי בשיאו יכול רק לחלום עליהם. אחרי משחקים בהם הציגה הפועל יכולת התקפית דלה במיוחד וההגנה שמרה על יציבות מסוימת, עכשיו גם עלה התאנה הזה נשר. זה לא שהפועל הציגה משחק הגנה חלש או מבולבל – לא היה לה משחק הגנה. כמובן שאי אפשר להפיל את התיק רק על החלק האחורי, אבל בלי לנקוב בשמות ומבלי לעסוק בשאלת האחריות הפרסונלית, זה נראה לפרקים שיש שחקנים שלא רוצים להיות בקבוצה או שהראש שלהם במקום אחר. הבעיה היא שבשל דלותו של הסגל, אין הרבה אלטרנטיבות. הרעות החולות של משחק הגנה נרפה מדי ממשיכות ללוות אותנו. אז בניגוד לפתיחת העונה, השערים לא מגיעים מהמרכז, אבל התופעה הלא מובנת והמגונה של שחקנים המלווים באדיקות את יריביהם מבלי לתקוף את הכדור ומאפשרים להם להתנהל בחופשיות, ממשיכה לעלות להפועל ביוקר. השער הראשון הגיע מהתקפה בה היו מעורבים שני שחקני הפועל ת"א מול שישה שחקנים של הפועל פ"ת (לא כולל השוער בהופעה הססנית).
שוב ושוב נשלחים שחקנים בודדים לפעולות בעורף האויב
משחק ההתקפה של הקבוצה (ושוב, לא רק באחריות החלק הקדמי) לא מצליח להביא בשורות חדשות. שוב ושוב נשלחים שחקנים בודדים לפעולות בעורף האויב, שוב הם נטולי תגבורת של ממש ושוב, גם אם הם מצליחים לנפק מבצע אישי מתוחכם ולהשתחרר משומריהם, הם מוצאים עצמם בנחיתות מספרית מכרעת. מעט מאוד שחקנים של הפועל נמצאים בתוך הרחבה ובעמדת איום על השער וככה אי אפשר באמת לכבוש שערים.
באופן שאולי למאמן יהיו לו הסברים, הפועל הצליחה להיראות הרבה יותר טוב מול יריבות כמו שתי החיפאיות והפועל ב"ש מאשר מול חדרה, אשדוד והפועל ת"א. קבוצות שמאפשרות לנו להילחם, להתגונן ולצאת למעברים מהירים מקלות מאוד על הקבוצה של טסלפפה. לעומת זאת, משחקים שכופים על הקבוצה לחשוב, ליזום וליצור מהווים בינתיים אתגר בלתי עביר. בטח כשהשחקנים הכי יצירתיים, לפחות על הנייר, יושבים כואבים ופצועים ביציע. אי אפשר להאשים את הקבוצה שלא נערכה לרצף כל כך צפוף של משחקים, אבל כשאתה בונה סגל ששחקני המפתח שלו מבוגרים כל כך ואחרי עונה בה לא היו שחקני הרכב, אפשר לצפות לפציעות מורכבות וכרגע הסגל לא יודע לתת לכך פיתרון אמיתי.
קשר העין עם מרכז הטבלה בסכנת היעלמות
יש אנשים כאלה, שלוקח להם זמן להבשיל בתחום מסוים, ולהגיע לשיאם. קוראים להם בלעז "לייט בלומרס". פורחים באיחור. לרוב, אגב, זה מכוון לתחום הרומנטי אם אני לא טועה.
גם הפועל פ"ת של שתי העונות הקודמות, תחת המאמן עופר טסלפפה, התעוררה בשלב מתקדם יחסית של העונה. בעונה שעברה זה קרה ממש בסיום הסיבוב הראשון, כשהקבוצה נכנסה לתלם של ניצחונות רצופים שהזניקו אותה עד לליגת העל. עונה לפני כן זה התחיל קצת יותר מאוחר ונעצר רגע לפני קו הסיום, אבל הכיוון ברור. פתיחה מדשדשת עד חלשה, כדורגל לא ברור, רגעים לא רעים לצד קטסטרופות וחוסר סבלנות הולך וגובר ביציע. פה, בינתיים, אנחנו עוצרים העונה. ההבדל ה(מאוד לא) קטן הוא שהעונה אנחנו בליגת העל. בינתיים, הפועל עוד נחה על זרי הדפנה של מחזורי הפתיחה הסבירים ונשמר קשר עין סביר עם מרכז הטבלה, אבל גם הוא יכול להיעלם עד השבת הבאה.
בלאומית, להפועל היה סגל מספיק טוב בכדי להצליח ליצור את הפיצוץ האטומי שיעזור לה לגשר על הימים הרעים. בליגת העל? אנחנו לא מצליחים בכלל ליהנות מהסגל הזה, בין אם בגלל בחירות טקטיות ומקצועיות לא מובנות של המאמן ובין אם בגלל מכת פציעות והיעדרויות בלתי פוסקת, שלא רק שלא נעצרת, היא אף מחמירה משבוע לשבוע. יש עוד ארבעה ימים עד הדרבי מול מכבי, נצח במונחים הרפואיים של הפועל של העונה וכבר עכשיו ברור שלמצבת הפצועים הרגילה, שמושכת אותנו זמן רב, יצטרפו גם רוי נאוי המוצהב ומתן גושה חסר האחריות שהורחק בבלומפילד.
ביום רביעי מגיע הדרבי ואיכשהו הוא אף פעם לא בא בזמן טוב. כשהקבוצה במומנטום ורצה, הפחד הוא שהפסד בדרבי יהווה עצירת פתע. כשהיא בתקופה רעה, התחושה היא שהיריבה מעבר לכביש מחככת ידיה בהנאה בהביטה אל הקורבן הקל. הטור הזה נכתב לפני משחקה של מכבי פ"ת מול מכבי ת"א, אבל בהנחה שלא נפלה שם סנסציה גדולה, שתי הקבוצות יגיעו למשחק בלחץ גדול ועם רצון להימנע קודם כל מהפסד. מתכון בטוח למשחק עצבני וסוער שיוכרע קודם כל ביכולת להיות מרוכזים ולהימנע מחלוקת מתנות מיותרות.
אנחנו אמנם בשלב מוקדם של העונה, אבל שני משחקי סיום הסיבוב הראשון, מול הלוזונים והפועל ירושלים הם ללא ספק החשובים ביותר עד כה. שתי תוצאות טובות יסדרו קצת שקט וביטחון להמשך הדר. בכל מצב אחר, טסלפפה יצטרך לקוות שבכובע שלו נותרו עוד כמה קסמים מהעונה שעברה, אחרת את השפנים הבאים אולי כבר נשלוף בליגה אחרת. ואם גם לטסלפפה ייגמרו הקסמים, גם החסינות שלו על הקווים עלולה להסתיים.
