הסיפור של הפועל העונה: ניהול מקצועי מביש של שלושת חברי קבוצת הניהול | הטור של אייל יצחקי

בכל שבוע שעובר בו הפועל לא מנצחת, קשה יותר לראות אותה מחוללת סוג של נס ספורטיבי ונשארת בליגת העל. מה עוד אנחנו אחרי מחזור בו גם הפועל חדרה וגם בית"ר ירושלים מנצחות. מה זה מנצחות? מביסות.

הסיפור הספורטיבי העגום של הפועל פתח תקווה העונה בדרך המהירה בחזרה לליגה הלאומית אחרי עונה אחת בלבד, עונה חלשה מאוד בליגת העל, הוא פשוט מאוד: שלושה אנשים חברים בקבוצת הניהול של הפועל: יו"ר עמותה שחר כהן, המנכ"ל אבי יחיאל ועמית צימר, שמייצג תורם או תורמים לקבוצה. והם אלו שאשמים בכישלון הענק של הפועל השנה. הם אלו שאחראים לניהול המקצועי השערורייתי של הקבוצה.

קחו למשל את הפועל חדרה. היא לא הייתה במצב טוב יותר מהפועל. אבל אל מול ההססנות הפאתטית ובמביכה של מנהלי הפועל, בחדרה קראו את המפה ועשו את המהלך המתבקש מוקדם: החליפו מאמן. מבין המאמנים שהיו פנויים, בחדרה בחרו במאמן שנראה מתאים לנסיבות ולמשימה של הקבוצה. אותו מאמן שמונה במהלך העונה, חיים סילבס, היה גם שותף מלא לשינויים בחלון ההעברות.

ובקבוצת הניהול של הפועל פתח תקווה? החלפתו של עופר טסלפפה, מאמן חלש, הגנתי, פחדן, שלא מתאים לליגת העל, הגיעה באיחור ענק. ההססנות בנושא של החלפת המאמן הוריד את הקבוצה לא מזמן לליגה א', עובדה שהשתנתה רק בגלל אי סדרים כספיים של איכסל. דומה שבהפועל, ובעיקר המנכ"ל אבי יחיאל שהיה בתפקיד גם אז, לא למדו, או לא מסוגלים ללמוד וליישם. ההססנות בחילופי המאמנים השנה, מוריד את הקבוצה פעם נוספת ליגה, הפעם מליגת העל לליגה הלאומית.  לצד האשמה הגדולה של יחיאל, יש לצימר ולכהן אשמה לא פחותה: הם היו צריכים לעמוד על הרגליים האחוריות ולהתעקש להחליף את המאמן הכושל, עופר טסלפפה, שהיה הכי חלש בליגה. לא סתם הפועל הייתה הקבוצה הכי פחות מאומנת בליגת העל.

אבל טסלפפה קיבל עוד שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע, ובסופו של דבר החלף על ידי בני לם אחרי חלון ההעברות. שתי בעיות מרכזיות היו במהלך הזה: אני מאוד מכבד את לם, אבל לא בטוח שהוא האיש המתאים למשימת ההישרדות של הפועל. והבעיה השנייה היא שמי שבנה את הקבוצה באופן נוראי בקיץ, ניהל גם את חלון ההעברות של ינואר. לם הגיע אל חלון וסגל סגורים. עוד פרק בניהול החלמאי והרשלני של שלושת חברי קבוצתה הניהול, כהן, יחיאל וצימר.

והיו בעיות נוספות. כפי שכבר ציינתי, הפועל נבנתה רע מאוד בקיץ. זו לא הייתה בעיית תקציב. התקציב בטח לא היה מהגבוהים בליגה, אבל היה סביר, בטח ביחס ליריבות בחלק התחתון. אבל הפועל נפלה בענק עם הזרים. הסקאוט אוהד אפרת מונה בקול תרועה רמה. אין לי מידע מדויק, אני מודה, לגבי מידת מעורבותו בבחירת כל זר, אבל זה היה תפקידו המרכזי והפועל נפלה בזרים שחקן אחרי שחקן. השיא היה בבחירת השוער המחליף, ינאקופולוס, שהיה לו חלק גדול באיבוד לא מעט נקודות בתקופה בה שיחק. וכך גם לקבי קיניונס, שחקן שבכל משחק עושה טעויות של גול, אנטוניץ, המחליף של טישיירה שהוא בלם חלש מאוד, באסי המוכשר אך הלא יציב וחסר החשק בחלקים גדולים של העונה, ועוד. ומי אחראי לבחירה בסקאוט צעיר שאין לי מושג איפה הוא עבד עד שהגיע להפועל? כנראה שקבוצת הניהול, יחד עם אדון טסלפפה שאינו מצטיין בבחירת זרים.

ועניין נוסף הוא פציעות השרירים הרבות של שחקני הפועל העונה, והתחושה הקשה שזה לא מיקרי. כמעט ולא עבר שבוע בו לא התבשרנו על פציעת שריר של שחקן בהפועל. האחרון שבהם היה גילברט קומסון, ערב המשחק בטדי, ואני לא חושב שהוא סבל מעומס מאז שהגיע לכאן.

זו הייתה עונה שלא היה קשה מידי להישאר בליגת העל, בטח לא עבור הפועל פתח תקווה. אבל ברמה המקצועית לא הייתה כמעט טעות ששלושת חברי קבוצת הניהול דילגו עליה. הניהול המקצועי היה מחפיר, רשלני, ושלושת חברי קבוצת הניהול הם בעיני הגורם המרכזי לירידה הזו.

הפועל פתח תקווה היא קבוצת ליגת על מבחינת קהל. היא קבוצת ליגת העל מבחינת גיוס כספים, מבחינת קשר עם הקהילה ומבחינת הניהול כמועדון. אבל הניהול המקצועי השערורייתי שלה מחזיר אותה לליגה הלאומית בתום עונה אחת בלבד, ללא מאבק אמיתי, עם עתיד בעייתי מאוד ולא ברור מבחינה תקציבית.