שלמה צדוק צילום זאב שטרן
לא בכי ולא תמרורים. אני צריך לכתוב על פתח תקוה שלי ויש שרוצים שאכתוב קינה, בכי והספד. יעני, לתאר כמה מביך או מצחיק לגור כאן. זה כאילו טרנדי שסאטיריקן כותב טור כמוני ירד על העיר שלנו ויעשה ממנה חוכא ואיטלולא. צר לי לאכזב יען כי אני לא הולך לכתוב טור של בכי ומרורים. וגם לא הולך להיסחף עם רבים ולהתבאס על מקום מגוריי. יען כי יש לנו עיר באמת מיוחדת. יש לה מלא היסטוריה. יש לה גם מלא הווה. ויהא לה גם המון עתיד. ועל באמת אחלה כאן.
יש בעיר עשרה מובטלים?. אנחנו עיר נורמלית לגמרי. יש לנו הכל ואין לנו כמעט כלום, אבל בסך הכל אנחנו עומדים בקריטריונים שהגדירו חז"ל לגבי מהי "עיר". ראו מה כתוב במשנה במסכת מגילה: "אֵיזוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה?! כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִים. פָּחוֹת מִכָּך הֲרֵי זֶה כְּפָר". ומה, אין לנו עשרה מובטלים במלאבס?
אנחנו והעולם. כן, יש עליה מלא סיפורים מצחיקים. אולי דמיוניים. מהסוג של: זאת העיר היחידה בעולם שתחנת כיבוי האש שלה נשרפה כליל. ובית הכנסת היחיד בעולם (בית הכנסת של המעברה ) שנשרף דווקא בגלל הדלקת נרות של יום שישי. וזאת עיר שיש בה הכי הרבה בתי חולים. כאילו שפתח תקוה היא חדר בידוד אזרחי גדול.
באסה. אני מתבאס מזה שישנם עוד אנשים שחושבים שיש כאן ביצות ועדיין מייבשים אותן עם אקליפטוסים. סטייל רו"ח אביגדור יצחקי. אחד שהיה ח"כ, היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, היום הוא יו"ר המועצה הארצית לתכנון ובניה ומעל לכל אלו היה (ואולי עדיין? ) תושב פתח תקוה. ראו מה אמר השבוע על עירנו המיוחדת והמרשימה: "פתח תקוה? יש בה עדיין מעברות כמו יוספטל, עמישב ואחדות..", מעברות?!. איפה יש כאן מעברות בראש שלך?!".
אין לנו ואנחנו לא. מבאס אבל אין לנו כמה דברים חשובים. אין בה ערסים בהיקף רחב. יש בה בלגאן אורבני. אין לה עובי ונפח. אין בה לילות לבנים. ישנים בה טוב. ולא מוקדם. אפילו שהיא עיר עם מלא הפסקה. ואין בה זוהמה ופיח סטייל מגדלי הארובות בחדרה. יש לנו מלא מים אבל אין לנו אגם. ואין לנו ים. ומבאס שאנחנו לא פריז. אין לנו מגדל אייפל שלנו. ואין לנו שאנז אליזה. ואין לנו לובר. ואין לנו את הכותל המערבי. וגם אין לנו את המגדל הגבוה במזרח התיכון כמו המגדל שיעלה ויקום ברמת גן בעגלא ובזמן קריב: 420 מטרים! ואין לנו פסטיבל מחולות סטייל כרמיאל. ואין לנו פסטיבל כלייזמרים סטייל צפת. ואנחנו אפילו לא עיר המוזיקה כמו ראש העין. יעני, לא מדברים עלינו.
ויש לנו ואנחנו כן. אנחנו לא עיר אחת. יש לנו הרבה מידי רובעים ושכונות. יש עיר של מעלה ויש עיר של מטה. אבל אנחנו עיר גלובאלית. אחת שההיי טק שלה דולק 24 שעות ביממה. כדי לדבר עם חו"ל כל הזמן. ומתחת לגשר הכניסה לעיר, מצד מערב על צומת גהה, ישנם ציורי קיר מעצבנים, משום מה כל הילדים בציורים הם בלונדינים כחולי עיניים.
להקים לתחייה בלי כסף. בעיר יש מרכז אבל הוא לא במרכז סדר היום. הוא צריך לקום לתחייה. יש דרך להקימו לתחיית עלומים לנצח. והדרך זולה וכמעט אינה עולה כסף. אני מוכר את הצעתי ללא תשלום לפוליטיקאים שלנו. הנה הדרך שלי: להפוך את המבנים של "נצח בנים" ו"נצח בנות" לבית ספר תיכון אחד גדול צומח!!. חילוני או דתי – אין זה משנה. 1,000 תלמידים חדשים, רעננים ומקסימים, יצעירו את המרכז ויפיחו שם רוח איתנים חדשה ומלאה אנרגיה. מראה מרהיב זה יהיה בטוח.
חובבי ציון או חובבי חזון?. ועוד חזון: להפוך את חובבי ציון לרחוב ברים לילי. סטייל הפאבים הקטנים והאפלוליים של פראג. ביום שיהיו שם בגדים בשקל תשעים ובלילה שיהיה שם מתחם שרונה. או מתחם שוק מחנה יהודה. או מתחם הרכבת. וכי מה ביקשתי?
להעמיד את אוניברסיטת מלאבס – החלום שלי. העיר שלנו זקוקה לחולם מקצועי. אני חולם להקים כאן את אוניברסיטת מלאבס. אני רוצה להיות הפרויקטור של זה. אני אקים את האוניברסיטה על אדמת השכונות. זה ישביח את שכונות העיר ויהפוך אותן לאימפריה מונציפאלית, השכלתית – אקדמית משובחת. להקים את האימפריה הזאת לא יעלה לנו אגורה. ההיפך, רק נרוויח מלא מזומנים מהמהלך הזה. לפרטים אפשר לפנות אילי.. כן, יש לי חלום.
אני אוהב אותך מלאבס. כאן נולדתי וכאן נולדו לי ילדיי. כאן בניתי את ביתי בשתי ידיי. אוקיי – בעזרת קבלנים. ואני לא עוזב את העיר עבור אף אחרת. העיר לא מושלמת אבל גם לי יש חסרונות.
מזל טוב לך עירי. בת 80.
