התוכנית להתפתחות אישית ומעורבות חברתית היא תוכנית שמחייבת כל נער ונערה למלא 60 שעות בשנה החל מכיתה י', לצורך זכאות לתעודת בגרות מלאה. זאת בנוסף ל־30 שעות של פרויקט קבוצתי בכיתה י"א ובכיתה י"ב. התוכנית נותנת מגוון רחב של מקומות בהם ניתן להשתלב, החל מתנועות נוער והשתייכות למרכזי הנוער בעיר, ועד התנדבות במד"א ובנבחרת לוחמי האש.
בתחילת ההצטרפות לתוכנית, בכיתה י', גם אני הייתי נגד. שהרי בעיניי, החיוב להתנדב סותר את רעיון ההתנדבות ולכן הופך אותה לחסרת טעם. אך אני ועוד רבים כמוני פספסנו את הדבר הפשוט הבא: המטרה של התוכנית היא לא התנדבות. זה קצת מבלבל, כי אנחנו קוראים לזה "התנדבות אישית", מדברים על המקום שבו אנו מתנדבים ואפילו מחתימים שעות התנדבות, אך המטרה האמיתית היא בעצם לעודד תרומה לחברה והתפתחות שלנו כבני נוער, ומכאן גם השם של התכנית הזו – "מעורבות חברתית".
מה גם שהתכנית הזאת היא ההפך הגמור מחסרת טעם: היא מעודדת אותנו לחשוב מחוץ לקופסא, לקחת יוזמה, להוביל שינוי ולהנהיג. התכנית חושפת אותנו לעולמות נוספים ומאפשרת לנו להבין טוב יותר את המציאות שבה אנו חיים. היא מפתחת את האישיות שלנו ומחייבת אותנו לשפר, או לפחות לתרום, לחברה שבה אנחנו חיים, ועוזרת לנו להבין מי אנחנו ובמה אנחנו מאמינים. מעבר לכל אלו, במסגרת התכנית אנחנו מכירים חברים חדשים – כאלה שפועלים יחד איתנו באותו המקום, כאלה שפעלו בו פעם ואפילו כאלה שעבורם אנו פועלים.
יש כל כך הרבה מקומות שאפשר להתנדב בהם: תנועות וארגוני נוער, כלביות, עמותות, מועצת תלמידים, פעילויות כאלה ואחרות בבית הספר ואפילו כתיבה במדור הזה! ואם כל מה שכתבתי כאן לא מרגיש לכם נכון, אולי הגיע הזמן לחפש מקום חדש להשתייך אליו ולמצוא בו סיפוק בשעות אחר הצהריים.
