מכירים את התחושה שאתם הולכים לבלות עם חברים, אבל הם לא באמת אתכם אלא רק בטלפון שלהם?
ההתמכרות הזאת לטלפון, בעיקר בזמן הבילוי, היא תופעה שכיחה מאוד. פרסום לסטורי באינסטגרם בכל רגע נתון, לסנאפצ'ט, או סתם לצלם תמונה כדי "לזכור" את אותו רגע.
אז אם צילמנו את הרגע מהטלפון באמת "צילמנו" ונצרנו אותו בזיכרון?
זיכרון הוא משהו שמלווה אדם במשך שנים או לכמה שניות בודדות. אדם יכול לזכור חוויה טובה או חוויה פחות טובה אבל לפחות הוא מצליח לחוות משהו כדי לזכור אותו.
זוהי מתנה גדולה, לחוות רגעים אמיתיים וטהורים. זו זכות שרובנו יכולים לעשות ו"לחוות" דרך הטלפון ולבדוק באיזו תמונה יצאת יותר יפה.
הזמן בורח ולא מחכה לאף אחד. התחושה היא שאין ערך לתקופת ההווה בחיינו. אם תשאלו אותי, זה לא קשה לפנות שעה ביום למנוחה או ללכת לבקר אנשים שאתם אוהבים, לבלות עם אחרים וליצור אינטראקציה אמיתית עם אנשים, וכמובן להוציא גם את האנשים שסביבכם מהטלפונים.
כל העניין של תיעוד הרגע בטלפונים זה קדמה שאין כדוגמתה והיא חוללה שינוי בעולמנו. קדמה זה טוב אבל זה לא אומר שצריך לשכוח את העבר ובעיקר את ההווה.
שורה תחתונה וטיפ חשוב ממני: פשוט תניחו את הטלפון בבית וצאו לבלות, המצלמה לא צריכה להיות העין השלישית שלכם, נצרו זיכרונות בלבכם גם בלי התיעוד הבלתי פוסק ותיהנו מהרגע ובעיקר מהחופש הגדול.
תגובות