עברה יותר מחצי שנה מאז שכתבתי (ואפילו התמרמרתי) על המחסור בתחרויות ריצה ומרתונים בפתח תקוה. מסתבר שמחסור הזה היה משמעותי עבור כמות מכובדת מאוד של אנשים, בנוסף אליי. אחד מהם הוא גזצ'או יוסף – שיאן ישראל במרחקים של 1,500, 3,000 ו-5,000 מטרים. גזצ'או חבר בקרן למצוינות אולימפית בישראל של אריק זאבי וגם הנציג שלה בעיר, מה שנתן לו את האפשרות לדחוף את הרעיון קדימה וכך נקבע מועד למירוץ יוספטל שחל בשבוע שעבר.
על הנייר הכל היה אמור להיות מוצלח, אך כמו כל דבר, הפעם הראשונה מלאה בהפתעות ואסביר למה: במירוץ היו שלושה מקצים, 10 ק"מ, 5 ק"מ ו-2 ק"מ, המקצה הקצר היה מיועד בעיקר לתלמידים בבתי הספר היסודיים ברחבי העיר ובו היו מאות של ילדים אנרגטיים, בשני המיקצים האחרים השתתפו כ-200 רצים. אני אישית ציפיתי שיבואו כאלף רצים לכלל המקצים, אך במדינה שמקדשת משחקי כדור הביקוש פוחת לתחומי הספורט האחרים.
אך יש לזה גם צד חיובי. המירוץ היה הרבה יותר חברתי, בין הרצים וגם בין המארגנים. כולם עזרו לכולם, כולם עודדו את כולם.
דבר נוסף הוא מה שנקרא "הבעיות של הדקה התשעים". עיכוב בזינוקים שגרמו לרצי 5 ק"מ המהירים להתמזג עם רצי ה-10 ק"מ, וגלריית תמונות שמסודרת לפי זמנים ולא ע"פ משתתפים, קצת הורידו מהחוויה.
צילום אילוסטרציה א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE
אבל למה אני עדיין מרוצה? מכיוון שזה מירוץ ראשון בפתח תקוה מזה שנים! אין לי ספק שעם השנים הוא ישתבח, הארגון, החסויות וכמובן סידור התמונות ישתפרו עם השנים. כמובן שהייתה חוויה משמעותית ומעניינת לכל הרצות והרצים, בין אם כתחרות ראשונה ובין אם כהכנה לתחרות אחרת, בין אם זה בשביל לחזק את הספורט בעיר ובין אם "במקרה שמעתי, אז באתי לנסות". ולילדים מבתי הספר היסודיים הייתה גם חוויה שוברת שגרה, ואולי אחד מהם התאהב בריצה וייצג אותנו בעוד כמה שנים באיזו תחרות!
ארצה לומר תודה לכל המארגנים והעוזרים, נותני החסויות והאנשים שגרמו לזה לקרות. אני מקווה שהמירוץ יהפוך למסורת שנתית בה ישתתפו עוד רצים מהעיר ומחוצה לה, וכמובן לראות את קבוצות הריצה בעיר מתכוננות ומכינות רצים לקראת התחרות בשנים הבאות.
