את השורות הללו אני כותבת בסופו של יום ארוך ודי מתיש. ולא, היום לא הייתי בבית הספר (למרות שיום לימודים עונה להגדרה של ארוך ומתיש). אני הייתי בבסיס מיונים של חיל המודיעין. הגעתי לשם בשעה תשע בבוקר במטרה לעבור מבחנים וראיונות למסלול מסוים בחיל המודיעין. המבחנים עצמם לא היו מאוד ארוכים, ולמען האמת הם היו די מעניינים. אבל ההמתנה בין לבין היא זו שלקחה את רוב הזמן, וכך יצא שרק בשעה ארבע אחרי הצהריים עליתי על אוטובוס חזרה לפתח תקווה.
זוהי לא הפעם הראשונה שאני מגיעה ליום מיונים ארוך. אני כרגע מתמיינת לארבעה מסלולים שונים בצה"ל. בעקבות זאת, בשבוע שעבר היו לי שני ימי מיון ובתחילת השבוע הבא יהיה לי יום מיון נוסף. כלומר, בתוך שבועיים ייצא לי לבקר בבסיסי מיונים של צה"ל ארבע פעמים. וזה רק בשבועיים – היו לי ימי מיונים לפני כן, ויהיו לי עוד גם בעתיד.
אני כמובן יכולה להתלונן על כך שימי המיון הללו מעיקים. אני מפסידה עבורם לא מעט ימי לימודים, אני נאלצת לצאת בתכיפות מהעיר כדי להגיע למיונים (בבוקר, בשעות של הפקקים, באוטובוס) ואני צריכה להמתין בחדרי ההמתנה (לפעמים מדובר בהמתנה לא קצרה) ולחכות שיקראו לי למבחן או לריאיון, ומן הסתם אני צריכה להיבחן, והרבה.
אבל יודעים מה? אני בוחרת שלא להתלונן. אז נכון, אני מפסידה ימי לימודים, אבל אני מבטיחה לכם שהעובדה שאני מפסידה שיעורי ספרות לא גורמת לי לבכות בלילות (מתנצלת בפני כל חובבי המקצוע). ונכון, אני צריכה לצאת מפתח תקווה ולתפוס אוטובוס בבוקר הפקוק בתקווה להגיע בזמן – לא נורא, אני קמה קצת יותר מוקדם בבוקר. וכן, אני צריכה להמתין בחדרי ההמתנה, אז בינתיים אני מנהלת שיחות עם מלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון) אחרים שיושבים בחדר ההמתנה ומחכים למבחן או לריאיון. והבחינות עצמן לא מפריעות לי – למעשה, המבחנים הם מעניינים מאוד, הם לא כמו מבחנים של בית הספר, הם באמת מאתגרים את המחשבה.
חיילים בבקו"ם צילום אילוסטרציה חן גלילי
ניתן להבין שאני בוחרת במודע להתייחס באופן חיובי למבחנים של הצבא. למרות הקשיים שהמיונים מביאים איתם, אני נהנית לעשות אותם ושמחה על ההזדמנות.
ובכן, למה אני שמחה לעבור כל כך הרבה מיונים בתכיפות גדולה? יש לי סיבה טובה, או ליתר דיוק, יש לי יותר משמונה מיליון סיבות. אולי זה קלישאתי, אבל אני באמת מאמינה שצה"ל הוא עמוד התווך של מדינת ישראל, והוא זה שאחראי לביטחונם של כל תושביה. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאנחנו חיים במצב ביטחוני לא פשוט – האירועים שהיו באחרונה בדרום מוכיחים זאת. כל עוד המצב הוא כזה, צה"ל הוא זה שמאפשר לי ולעוד רבים לישון בשקט.
עד היום אנשים אחרים ששירתו בצה"ל היו אלו שהגנו עלי, ועכשיו, כשמגיע תורי לשרת, חשוב לי לעשות זאת למען אחרים. חשוב לי לתת את כל מה אני יכולה כדי להגן על המדינה ועל אזרחיה. אמנם אני לא יכולה להגן על המדינה בגופי בתפקיד לוחמה עקב בעיות בריאותיות, אבל בתפקידם אחרים, למשל בחיל המודיעין, אוכל לסייע בתפקוד של צה"ל באופן משמעותי.
זו הסיבה שלא אכפת לי לעבור את כל המיונים הללו. חשוב לי לעבור אותם, כדי שבסופו של דבר אשתבץ לתפקיד בו אוכל לתרום ככל האפשר. אמנם קיים בי הרצון שיום אחד המצב הביטחוני ישתפר, אבל כל עוד זה המצב, אני אהנה להגיע בבקרים למיונים, ואני אשמח לשרת בתפקיד משמעותי. כי זו הדרך שלי לתרום ולשמור על המדינה שלי.
לקריאת כתבות נוספות של בני נוער כנסו כאן
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
