1. אני מתבייש שאבי לוזון הוא יו”ר הקבוצה שלי, פשוטו כמשמעו. לעימותים עם האוהדים כבר התרגלנו, אבל להגיד לנו לא לבוא יותר ושהוא יוריד אותנו ליגה? יש גבול, אבל אצל לוזון כנראה אין. לרדת לדשא אחרי הניצחון ולהגיד לשחקנים לא לגשת להודות לקהל כי לא עודדנו? ליו”ר של קבוצת כדורגל אסור בתכלית האיסור להתנהג בצורה כזו ושום תירוץ לא מתקבל על הדעת. רוצה להיות אוהד? אהלן וסהלן. תפסיק לחשוב שמכבי היא רכוש משפחתי, עזוב את תפקידך ועשה מה שאתה רוצה. עד שזה יקרה, נמשיך להתלבט אם לצחוק או לבכות.
2. הניצחון מול קריית שמונה חשוב, אבל גם מאוד עצוב. כן, קראנו לשרון מימר להתפטר ונמשיך לעשות זאת. מהדקה ה-20 קבוצה בעשרה שחקנים צועקת לך תיקח, אבל האדון שומר על המערך. מה עם חשיבה מחוץ לקופסה? התקפה, משהו? הכל בפחד, בלי דמיון ויצירתיות, רק הישרדות. כמה פעמים תומאש סיבוק ינפק מהלכים בסגנון איתי שכטר? ואף מילה על ההרכב ההזוי בגביע. מי שמנצח בשלישי ממש לא שוכח את שישי, ומי שעולה רק כדי לא להפסיד – סופו להפסיד בפנדלים.
רוצים להישאר מעודכנים?
3. כל הכבוד לקהל שהגיע לתמוך מול קריית שמונה ובעיקר לקומץ שדאג לשלטים וציוד, עודד ולא נח לרגע. האמת? במהלך המחאה הרגשתי בתוך חלום והגיע הזמן שהקהל של מכבי יראה שהוא לא פראייר. בשבת ב-18:00 אנחנו נוסעים לעכו לעוד מלחמת עולם נגד בני סכנין. למרות הקודקוד שלא מעוניין שנגיע, אני קורא לכולם להתייצב מאוחדים וחזקים למפגן כוח נוסף. הקבוצה היא בראש ובראשונה של האוהדים ורק כך נוכל לחולל שינוי. על אפו וחמתו של אבי לוזון.
