רק יומיים לאחר שנכנס ד"ר מאיר צרויה לתפקיד ממלא מקום מנכ"ל מקום בלב, לפני כחצי שנה, כבר נפל עליו המשבר הראשון. "בכל 12 השנים שעבדתי בקונסרבטוריון, מקום בלב תמיד היו ברקע", הוא מספר בראיון ראשון מאז נבחר לפני כשבועיים כמנכ"ל הקבוע של החברה העירונית. "כשפנו אלי להיות ממלא מקום אמרו שזה זמני עד שימצא מנכ"ל קבוע. אני לא חושב שציפו ממנו לתקן את כל מה שצריך לתקן. לא עברו יומיים וקרסו כל הצהרונים. לא הייתי מודע למה שהולך לקרות. אמנם ידעתי מה קורה במקום בלב, אבל לא ברמה האינטימית. המשבר היה די מזעזע. הגעתי לצהרון וראיתי הורים שלא יודעים מה עושים עם הילדים שלהם בשעה 14:00 בצהריים. עמדתי שם והייתי בשוק. היה לי ברור שדבר ראשון צריך למצוא פיתרון כדי לשחרר את ההורים שילכו לעבוד".
נזכיר שכל זה קרה ב־3 בספטמבר, היום הראשון לפתיחת הצהרונים. הכאוס היה גדול, צהרונים לא נפתחו בזמן, באלה שהיו פתוחים היו חסרות סייעות, לא היה מספיק אוכל או שלחילופין הוא לא הגיע בכלל, לא היו רשימות ילדים בצהרונים ובחלק מהצהרונים ההורים קיבלו בבוקר הודעה שהצהרון לא נפתח.
אנחנו זוכרים את הכאוס, מה הייתה הבעיה?
"היה ברור במבט מהצד שהחברה שניהלה את העסק, 'קיטו מרום', לא הבינה כלום בצהרונים. מהמקום הזה התנפלתי על הפרויקט. היה לי ברור שאנחנו חייבים לייצב את המערכת. בחודש הראשון עזרנו ל'קיטו מרום' ולאחר מכן הצענו להם לעזוב בהדרגה. המפעיל קיבל רגליים קרות וביום חמישי בערב הודיע לנו שהוא עוזב בראשון בבוקר. למזלי, הייתי מוכן גם למהלך הזה – ולאט לאט הצהרונים מתייצבים. נכון שיש פה נפילה ושם נפילה, אבל זה מתייצב. ועם זאת, אסור לחזור על טעות קיטו מרום ולשקול היטב את המשך הדרך".
ד״ר מאיר צרויה. צילום אילן חתוכה
ממה נובעות הנפילות?
"בעיקר מכוח אדם. קשה לקדם פרויקט ולרשת אותו כשזורקים לך כמות של כוח אדם, כמות של ילדים, בלי תכנון ומבלי שאתה יודע לאן אתה הולך ולאן אתה מוביל את זה. מבחינתי השותף הראשון הוא אגף החינוך העירוני. לא יכול להיות שאנחנו לא נסתכל על הילד משעה שמונה בבוקר ועד שעה 17:00 אחר הצהריים. הראייה והתכנון הם סוג של המשכיות ויש כמובן גם את המשפחות שעדיין מחפשות את עצמן בהרבה מובנים, איך להסתדר, איך להגיע לעבודה ולחזור בזמן וגם את זה צריך לקחת בחשבון. זה לא משהו יציב. לכן צריך לשבת ולתכנן. התחלנו בדצמבר, פניתי לאגף החינוך, פתחתי את הטלפון שלי להורים שיהיה להם עם מי לדבר, שיהיה להם ממי לקבל תשובות וסוג של תקשורת. נפגשנו גם עם וועד ההורים והם כל הזמן בתמונה עד היום. תמיד יש נציג שלהם בצוות היגוי של אגף החינוך ושל מקום בלב, שמתכנן את יום הלימודים הארוך".
ובכל זאת, התדמית של מקום בלב, עוד בטרם יצא מתחום הצהרונים, לא הייתה מזהירה.
"אני כל הזמן מגלה שאני מתמודד עם תדמית לא נוחה של מקום בלב, אבל אני מתחיל להכיר את החברה הזו בצורה יותר אינטימית. זו חברה שהכוח שלה הוא לעצב את הפנים של העיר הזו, מגיל שלושה חודשים ועד גמלאים. החברה הזו אחראית על כל אירועי התרבות בעיר, יש לה חמש שלוחות וקונסרבטוריון וכבר נבנות שלוחות חדשות בפסגות. אנחנו מטפלים במעונות היום, בצהרונים של הגנים ובתי הספר והחוגים. אנחנו מטפלים בכל שכבות האוכלוסייה בעיר וזה כוח אדיר".
"אני בעד להכניס ספק נוסף"
לד"ר מאיר צרויה יש הרבה מאוד חלומות שהוא רוצה להגשים בהקשר של מקום בלב. הוא מדבר על היכל התרבות החדש שיפתח בקרוב עם מאות מקומות, על "המעונות והצהרונים הכי מדליקים", ועל תוכניות ארוכות טווח לעשר השנים הקרובות. פוטנציאל מבטיח יש, וד"ר צרויה מאמין בהצלחתו.
חלומות זה יפה, אבל כרגע ביום יום אתה נאלץ להתמודד עם הבעיות הקטנות – סייעות מתחלפות, סייעות צועקות, מחסור באוכל. איך מתמודדים עם זה עכשיו – לא בשנה הבאה?
"כרגע, מלבד שני צהרונים שהיו לנו איתם ענייניים בשלושת השבועות האחרונים, רוב הצהרונים שקטים ועובדים יפה. אני דואג שהצוותים יעברו הכשרות בכל חודש, אנחנו מהדקים את הפיקוח שלנו, מסתובבים באופן קבוע. כשהמסר שלנו לסייעות הוא שהפיקוח יותר הדוק וכשהן רואות שאנחנו מגיבים הרבה יותר מהר למה שקורה וגם מפטרים סייעת אם צריך, אז המסר הוא ברור. מאזן הכוחות השתנה. נכון שהתחלנו בעמדת חסרון, מעמדה חלשה יותר, אבל עכשיו זה משתנה".
היה חסר ציוד בצהרונים, הוא הושלם?
"הכל נרגע מאוד מהר וכל חומרי היצירה הושלמו. בנוסף, לאור בקשת ועד ההורים, אנחנו מפיקים מידעון להורים בשם "שובבי" המספר על מה שקורה לאורך החודש ומה יקרה בחודש הבא. אין בעיה עם ההזנה. מערכת היחסים בין הגננות של הבוקר ובין הסייעות, שהייתה בעוכרנו בחודשים הראשונים, הסתדרה. הקמנו ועדה של גננות, חידדנו את הנהלים והתחלנו לייצר עם הגנים פרויקטים משותפים. בחנוכה הדליקו ביחד נרות ואכלו סופגניות, בפורים הסייעות נכנסו בשעה 12:30 בצהריים לגנים והשלימו שעות".
אתם מוכנים לקייטנות הפסח?
"הנה עוד זעזוע שנחת עלינו מהר ושאנחנו צריכים להתמודד אתו בשיתוף מלא יחד עם אגף החינוך. השנה נפתח את הקייטנות רק לגני חובה ולכיתות א'- ב' – וגם זה מותנה בגיוס כוח אדם. לא היה סיכוי לפתוח את כל המערך הזה בהתראה כל כך קצרה. בחופש הגדול אין בעיה למשל – זה פרויקט שחוזר על עצמו כבר שנה שלישית ובו אנחנו די מאורגנים ובעלי ניסיון".
מקום בלב ראש העין. צילום אילן חתוכה
לטענת ד"ר צרויה, לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה, המסקנה שלו היא שצריך לעבוד בשיתוף מלא והדוק עם אגף החינוך. "באגף החינוך יש כוח אדם רציני וטוב שהוא חלק אינטגרלי מהטיפול בילד", הוא מסביר. "בחודשים האחרונים אנחנו עובדים על איך יראו הצהרונים בגנים בשנה הבאה ואיך ננהל את כוח האדם. אנחנו צריכים לפתוח 35 צהרונים נוספים בגני ילדים וכמות זהה צריך לפתוח אגף החינוך. אם לא נייעל את הדרך לגיוס כוח האדם ונשתף פעולה, זו יכולה להיות בעיה".
איך זה יפעל בשטח בראייה שלך?
"בראייה שלי יש צוות שמורכב מגננת הבוקר, סייעת הבוקר ושתי סייעות אחר הצהריים. זה צוות של ארבעה אנשים שצריך להשתלב ביחד. חלק מהרעיונות מדברים על כך שבשבוע הראשון כל ארבעת אנשי הצוות מקבלים את הילדים בבוקר בגן, מכירים את ההורים ואת הילדים ובהמשך הסייעות יגיעו חצי שעה יותר מוקדם. זו תהיה נקודת השקה שבה כולם יכירו את כולם".
יש תלונות שחוזרות על עצמן שסייעות עוזבות לאורך השנה?
"סייעות כמעט ולא עוזבות. יש לנו 107 סייעות קבועות ו-29 סייעות מחליפות והתחלופה שלהן מזערית. התנאים שלהן היום הרבה יותר טובים ממה שהיו בשנה שעברה בעקבות פרויקט ניצנים. חלה מהפכה בשכר של 40 שקל לסייעת ו־60 שקל לגננת לשעה. אגב, המהפכה לא טובה תקציבית למקום בלב – כי באותה נשימה גם ירד המחיר שההורה משלם".
היו תלונות שהסייעות אינן מקצועיות, לא יודעות את תפקידן ולא פעם למשל מדברות בטלפון.
"זה נכון מאוד. חלקן לא מקצועיות וחלקן מדברות בטלפון וחלקן לא יודעות מה לעשות ולכן אני משתדל להציב מובילה בכל צהרון. לא תמיד המובילה שבוחרים היא הנכונה, לפעמים אין 'כימיה' בין ההורים לבין המובילה ולפעמים יש מתחים בין הגננת והמובילה ויש הרבה פרמטרים. לכן אנחנו כמקום בלב נמצאים שם על מנת לסדר את העניין בין כולם ובין הצוותים".
למרות הניסיון המר עם קיטו מרום בשנה שעברה, אין מחשבה להכניס ספק חיצוני נוסף?
"אני מגיע מעיר שבה התחרות היא לחם ואני בעד תחרות. אני בעד להכניס ספק נוסף וצריך לבחון את זה. זה בריא לתושבים, שיש להם שני גופים שהם יכולים להשוות ביניהם ולגרום להם להתחרות, להיות טובים יותר ולתת שירות טוב יותר".
לדעתך האמון של ההורים במערכת חזר?
"אני לא חושב שהאמון חזר לגמרי. אני חושב שהזעזוע היה משמעותי גם בשלב שלפני וגם עם קיטו מרום. זה יצר סדק מאוד עמוק וייקח לנו לא מעט זמן לשקם את התדמית שנוצרה, אבל אין סיכוי שלא נשקם אותה".
"משהו באווירה קסם לי"
צרויה נולד בקזבלנקה שבמרוקו ועלה עם הוריו ארצה בגיל שנה וארבעה חודשים. הוא גדל ברמת גן ושנה לאחר שהשתחרר מהצבא נסע להגשים חלום וללמוד מוזיקה בניו יורק. המטרה הייתה לעשות תואר ראשון, אולי שני, ולחזור לארץ, אבל התפוח הגדול משך אותו והוא שב ארצה רק כעבור 22 שנה.
"אני מגיע ממשפחה שיש בה דורות של מוזיקאים ומגיל צעיר זה מה שעניין אותי", הוא מספר. "לא תכננתי להישאר 22 שנים בארצות הברית, אבל העניינים התגלגלו ממש טוב. עשיתי תואר ראשון ושני במסלול ישיר ולאחר מכין הציעו לי לעשות דוקטורט עם מלגה מלאה בבוסטון וכך מצאתי את עצמי נשאר בארה"ב".
בתחילה עבד במשרד הביטחון ולאחר מכן ב"מכבי צעיר", שם יצר תוכניות קיץ חינוכיות לבני נוער יהודים. "זו עבודה שלמדתי בה המון על ניהול, ארגון של כנסים, זו הייתה כיף של עבודה", הוא מעיד.
לאחר שסיים את הדוקטורט הוא זומן על ידי IBM לערוך מחקר טכנולוגי, ובין לבין הוא לימד מוזיקה בבתי ספר יהודים. בתום המחקר פיתח עם שותף תוכנה שעסקה במסחר של חומרים יקרים. "באותה תקופה עולם היהלומים עבד מאוד חזק", הוא נזכר. "אבל טכנולוגית הוא היה מאוד שמרן. התוכנה שלנו עזרה להם".
בתום שלוש שנים הכיר ד"ר צרויה את אשתו יעל בזכות השותף שלו. היא עברה מישראל לניו יורק ושם גם נולדו להם שני בנים – מואיז ורם. הבן השלישי ליר נולד כבר בראש העין. "בהתחלה חזרנו לרמת גן, זו העיר שהכרתי ומבחינתי זה היה כמו להתחיל מאפס", הוא נזכר.
רוצים להישאר מעודכנים?
בארץ הוא הכיר את מאירה גרא, המנהלת האמנותית של קרן התרבות "אמריקה ישראל" שנפטרה לפני כשנתיים בגיל 92, ודרכה הכיר מוזיקאים נוספים. בשלב מסוים הוא קיבל הצעות לנהל מספר קונסרבטוריונים בארץ. "הגעתי לראיון בראש העין ומשהו במקום הזה עשה לי את זה למרות שלא היה פה כלום. הקונסרבטוריון היה מאוד בסיסי. הוא מוקם בתוך חטיבת ביניים, בשעה שתיים וחצי היינו יושבים במשרד של היועצת, מזיזים שולחן ומתחילים ללמוד. אבל משהו בנוער פה ובאווירה קסם לי. אהבתי שזה מקום יחסית בתולי שלא קורה בו הרבה ושתהיה לי הזדמנות לבנות בו משהו".
נשמע שהתאהבת בעיר.
"לא חשבתי לרגע שאתגלגל לגור פה. בדקתי את חיפה, ירושלים ותל אביב כשרציתי לחזור ממנהטן. ראש העין בכלל לא הייתה אופציה. גיליתי עיר מקסימה, עם חתך תושבים מדהים. יש פה תושבים, חומר אנושי נהדר, תותחים אמיתיים משכמם ומעלה שמתנדבים במיזמים רבים. אני מתגורר בשכונה הוותיקה וביום שישי מתחילים לנגן את שירי שבת סביבי, אנשים לבושים בגדי שבת והולכים לבית הכנסת וזו הרגשה מאוד טובה, במיוחד לילדים".
אין מחשבות לעבור לשכונות החדשות?
"לא כרגע. העיר מבחינתי כל כך קטנה שבאופניים אני מגיע למעלה. זה מה שאני אוהב בראש העין, שהיא יחסית קטנה. מנהטן היא ענקית וראש העין היא הרבה יותר אינטימית ונמצאת במקום של הזדמנות אדירה להתרומם".
"אולם הסימפוניה". צילום אילן שתיוי
"אי אפשר לקחת את המוזיקה מהעיר"
ד"ר צרויה היה אחראי על מיתוג ראש העין כעיר המוזיקה. "הקמנו תשתיות של המערכות החינוכית מגן ועד תיכונים", הוא מסביר. "יש לנו גן מוסיקלי, תוכניות בבתי הספר היסודיים, מגמות מוסיקה בחטיבות ובתיכוני, תוכניות לקהילה, קשרים עם חו"ל, הקמנו מבנה קונסרבטוריון חדש ובשנה שעברה קיבלנו הכרה ממשרד החינוך".
היום ראש העין היא כבר לא מוצגת כעיר מוזיקה.
"אני לא חושב שזה משהו שאפשר לקחת מהעיר. בשטח, זו עיר ששוקקת מוסיקה. בוגרים של הקונסרבטוריון נמצאים בכל האקדמיות, אין תוכנית ריאלטי שאין נציגות מראש העין והקונסרבטוריון נחשב לאחד מהמובילים בארץ. יש לנו קשרים עם חו"ל ופסטיבל ג'אז שמתקיים זו השנה השישית, ודורות רבים של מוסיקאים עוד יצאו מפה. אנשים ימשיכו לשיר בבתים וזה לא ישתנה ויעלם".
מי מנהל היום את הקונסרבטוריון?
"ברגע שעברתי להיות ממלא מקום, מינינו ממלא מקום בקונסרבטוריון ועכשיו אנחנו מחפשים מנהל. לא ניתן לעשות את שני הדברים".
הקונסרבטוריון לא חסר לך?
"לא, כי קודם כל זה נמצא ממש פה ושנית, המפתח להצלחה של מקום הם אנשי צוות טובים. אם הצלחת לבנות צוות טוב, המקום ממשיך לפעול עם הצוותים גם שאתה לא נמצא. אני חושב שיש זמן שאדם צריך להבין שאת המשימה שהוא בא לבצע הוא סיים וצריך לגלגל את זה הלאה. הייתי בקונסרבטוריון 12 שנה וזה הרבה".
אם אתם מתחילים להשתכנע שמשהו השתנה במקום בלב, ד"ר צרויה יכול להיות מרוצה. הוא מאמין שחיזוק התרבות הארגונית והגדרת חזון לחברה, כזה שישים את הקהילה בראש, ישנה את ה-DNA של החברה העירונית שצריכה לדבריו "להתנהג כתאגיד בכל הרמות".
אז מה הייתה הבעיה בחברה?
"העובדה שלא היה מי שהוביל אותה במשך תקופה ארוכה יצרה רובד רופה שנחלש והדלדל בדרך שהיא מנוהלת. זה לא בגלל שכוח האדם לא טוב, כוח האדם הוא מצוין, אבל אני לא בטוח שהם מבינים שהם חלק מחברה שמטפלת גם במעונות, גם בצהרונים, גם בחוגים, גם בגמלאים, גם בקונסרבטוריון ושיש לה כמה זרועות. עד עכשיו לא הייתה קרדיטציה וראייה משותפת, לא הייתה הבנה שמשפחה שנכנסת עם ילד מאוד צעיר עוברת את כל השלבים דרך הידיים של כל אחד אחד מהם. עד היום כל אחד עבד כמשק סגור נפרד מאחרים וכיום יש הנחיות מאוד ברורות של איך מתפקד הארגון, מה ההיררכיה, ואיך עושים את זה יחד".
ד"ר צרויה מדבר על האופק של 10 השנים הבאות. "זו הזדמנות חד פעמית שלא תחזור על עצמה", הוא מצהיר. "העובדה שהעיר מכפילה את עצמה לא תחזור על עצמה. אם אנחנו לא נמצא את המקום שלנו מול התושב היום בהווה, לא ברור מה תהיה מערכת היחסים בעתיד. יש לנו משימה ענקית. קודם כל לשפר את התדמית שלנו, את הדרך שבה אנחנו עובדים ומצד שני, לקבל נכון את כל האוכלוסייה החדשה שמגיעה. כל מה שהם צורכים נמצא בידיים שלנו, לראות איך אנחנו מחברים בינהם לבין החלק הוותיק של העיר. אנחנו גם צריכים לחשוב האם לעשות את אותו הדבר שעשינו ב-30 השנים האחרונות או שאנחנו מפסיקים להיות רק מתנ"ס והופכים לחברה לתרבות ופנאי. הזוגות הצעירים זו אוכלוסייה שבועטת, דינמית ועצמאית, שדורשת ומבקרת. איך אנחנו מתכוננים גם לדברים האלה? איך אנחנו מחדשים וגורמים למפעל הזה לעבוד בצורה הכי הרמונית שאפשר".
מחברת קיטו מרום נמסר בתגובה: "חברת קיטו מרום מנהלת בהצלחה, מזה 25 שנים, פרויקטים חינוכיים מורכבים ורחבי היקף. יעידו על כך עשרות רבות של ארגונים ממשלתיים ורשויות מקומיות הנמנים על לקוחותיה ואשר נהנים וימשיכו ליהנות משירותיה. עיריית ראש העין בחרה להתקשר עם חברת קיטו מרום בהסכם להפעלת צהרונים בגני הילדים וזאת לאחר תקופה ארוכה בה מתנ"ס 'מקום בלב' ניסה להפעיל את הצהרונים וכשל בכך. אין בכוונת קיטו מרום לנהל קרב השמצות מול מר צרויה במסגרת העיתון. ואולם מקריאת הודעות הנכתבות מעת לעת ברשתות החברתיות עולה כי מתנ"ס 'מקום בלב' אינו מצליח להתמודד עם משימת הפעלת הצהרונים אף כיום ובחלוף חודשים ארוכים מתחילת השנה כך שעל דברי צרויה ביחס לקיטו מרום נכונה האמרה: הפוסל – במומו פוסל".
