הפועל פתח תקווה היא הקבוצה הטובה ביותר בלאומית. יותר גם מהעשירה ביותר בלאומית

נפתח בלומר את המובן מאליו – הקבוצה הראשונה שהבטיחה את עלייתה לליגת העל היא גם הראויה והטובה ביותר ששיחקה העונה בליגה הלאומית. למעשה, היא הטובה ביותר ששיחקה בליגה הלאומית מזה שנים ארוכות.

ולמען הסר ספק, אני מתכוון, כמובן, להפועל פתח תקוuה. עונה שלמה שהקבוצה המופלאה שבנו עומר פרץ וניר לוין חוסה בצל האדום של הפועל תל אביב, הקבוצה העשירה ביותר ששיחקה אי פעם בליגה השנייה בישראל. ערימות של כותרות נשפכו על מי שעדיין לא הבטיחה את הכרטיס לליגת העל, בזמן שלצידה, לעיתים גם לפניה, שחתה הפועל פתח תקווה בביטחון ושלפה עצמה הכי מהר שאפשר מביצת הליגה הלאומית בחזרה לשורה הראשונה של הענף, המקום שאין עוררין על כך שהיא ראויה מכל בחינה אפשרית.

העונה הזאת הייתה מבחן מאוד גדול עבור המועדון. אחרי שנות ההרס הקשות והארוכות, הפועל הצליחה איכשהו להישאר עם שתי רגליים על הקרקע. האוהדים עשו את המתבקש, הצילו אותה, יצאו קדימה, נפלו בגדול, אבל הרימו את המועדון הזה שוב במסע מופלא שהסתיים עם עלייה לליגת העל.
או אז הגיעה ההתרסקות האומללה של העונה שעברה ואיתה גם השאלה – אולי זה גדול עלינו?

איתי רוטמן, צילום סער כרמלי, הפועל פתח תקווה

עבור מועדונים רבים ירידת ליגה היא מבחן גדול. יש מי שלא שרדו, התרסקו ושקעו בבינוניות או נעלמו לחלוטין. הפועל הייתה חייבת להוכיח העונה כי היא מהסוג שמפיק את הלקחים, לומד מהטעויות ונבנה מתוך החורבות מחדש, כפי שידענו לעשות כל כך הרבה פעמים בעבר.

אם להיות כן, לא ידעתי איך לאכול את הקבוצה שנבנתה פה בקיץ. היה ברור שלא מדובר באיזה הרכב גלאקטיקוס מטורף. לא נחתו פה שמות שעצרו את נשימתנו. מאידך, כן נבנה שילוב של צעירים רעבים עם שחקנים מנוסים, אבל לא שבעים, אולי הלקח הכי משמעותי מהעונה שעברה, בה הקבוצה נחלקה בקיצוניות בין קשישים שעבר זמנם לשחקנים בוסריים שלא טעמו ליגת העל.

קבוצה מהסוג שנבנתה בהפועל השנה תלויה בסופו של דבר בחיבור הנכון שייווצר בה ויצור שלם העולה על סך חלקיו. החיבור הזה עבד בצורה מטאורית ועל כך הקרדיט לעומר פרץ, המאמן הכי טוב ולבטח הכי משמעותי ומשפיע שהיה בהפועל מאז דרור קשטן לפני שני עשורים בדיוק.

בעברי הייתי עיתונאי ושוחחתי רבות עם כדורגלנים ומאמנים. פעמים רבות, כשקבוצה הייתה בעיצומה של תקופה חיובית, נזרק בשלב מסוים המונח "קבוצה שיודעת מה היא רוצה" לחלל האוויר. באותו רגע ידעתי שהריאיון סיים את דרכו וכי שום דבר מעניין לא ייצא מפה. אף אחד לא ידע להסביר מה זה בדיוק אומר ולמען האמת, לא ממש לחצתי בנושא.

עומר פרץ לימד אותי בדיוק מהי קבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה. אני לא זוכר הרבה קבוצות בישראל, גם לא בליגה הבכירה, שהיו כל כך מאומנות, מתואמות, מחושבות ועם תבניות משחק כל כך מובחנות אך מגוונות, כמו הפועל של העונה.
השליטה המוחלטת במשחקים (וזה לא משנה אם היריבה היא הפועל עפולה בבית, או הפועל ת"א ואפילו הפועל חיפה בחוץ), דקות הבליץ בפתיחת המשחק בניסיון להכריע את היריב, האטת הקצב המכוונת אם המהלך לא צלח. הנעת הכדור, חילופי המקומות, תנועה בלתי פוסקת. אין דבר כזה מסירה סתמית, אין שחקן שלא יודע בדיוק מה עליו לעשות, לאן הוא מוסר, לאיפה הוא נע. אין שחקן שמוצא עצמו בלי כמה אפשרויות מסירה.

הפתיחה הייתה קטלנית וסוחפת, אבל גם כשהיריבות למדו את הקבוצה ולקראת סוף הסיבוב הראשון היא נקלעה למשברון, פרץ והשחקנים ידעו לצאת מהחודש הקשה מחוזקים יותר מתמיד. הם עשו את זה בלי לשנות יותר מדי. פשוט להמשיך בשלהם. לפרקים זה יכול היה להוציא מהדעת. הרגעים האלה שהבלמים מתמסרים עם עצמם, שמתן גושה או רוטמן מגלגלים את הכדור מתחת לרגליהם במה שנראה כמו שיעמום. אבל תמיד הייתה לכך תכלית.
הפועל פ"ת של אחרי המחזור ה-17 הייתה קבוצה דורסנית בצורה מפחידה, למרות שניצחה תשעה מתוך 16 המשחקים בהפרש של שער אחד, שבעה מהם הסתיימו ב-0:1. אפשר להיות קבוצה כזאת גם כשמנצחים ניצחון צנוע. נסו להיזכר כמה באמת עמד היתרון השברירי כביכול בסכנה אמיתית.

שער שדה אחד ב-17 משחקים (וגם הוא ממהלך שהחל בכדור קרן) נתון מטורף שספק אם היה דומה לו בארץ. קבוצה שידעה לנצח גם משחקים בהם הדברים הלכו קצת פחות חלק וקל, כשהיה צריך את הרגל או הראש שייכנסו במקום הנכון ויסדרו ניצחון ברגעים האחרונים של המשחק. קוראים לזה ווינריות וכן, לאוהדי הפועל צריך להסביר מה זה בדיוק.

לפני שבוע וקצת קראנו את ההגדה של פסח וברוחה ננסה לתת בעליית הליגה הזאת סימנים. אפרופו החג, אם את העלייה הקודמת חגגנו בל"ג בעומר ואת הקודמות באזור יום העצמאות, היום אנחנו חוגגים רגע אחרי המימונה. ישקר האדם שהאמין שכך תתפתח העונה הזאת.
שלוש העליות הקודמות של הפועל בשנות האלפיים, לו היו הופכות לסרט, היו ודאי מקבלות ללא בעיה תקציב שמן בהוליווד. עונות רוויות בטוויסטים, ברגעי משבר לצד סיום שמח ומתוק. הרבה עליות ומורדות, ייאוש והתלהבות. כל מה שתסריט מופרך, כמו שאוהבים בעיר המלאכים, צריך כדי לשבור קופות.

העונה הנוכחית יכולה להפוך יותר לסרט מהאולפנים הסקנדינביים. מקומות שאוהבים קולנוע די מונוטוני, עם עבודת צילום, בימוי ומשחק מוקפדים, אסתטיים מאוד, בלי הרבה דרמות, אבל עם זוויות צילום בלתי שגרתיות. סרט שיתקבל בתשואות בכל הפסטיבלים, אבל יזכה גם לאהדת הקהל, שיידע להעריך את אנינות הטעם האמנותית.

אם נרצה להמשיל את העונה הזאת דווקא לשחקן, יהיה זה נכון לבחור במי שהיה, לדעתי, השחקן המצטיין של העונה וכובש שער העלייה, הבלם איתי רוטמן.
אין לקבוצה הזאת כוכב גדול ומשמעותי, כזה שחסרונו יורגש מיידית. טאבי, סונגה, אלטמן, עומר כץ- כל "החשודים" המיידים, החסירו משחקים לאורך העונה. רוטמן לא החסיר ולו משחק אחד, לא החסיר אפילו דקה אחת, כך שקשה לדעת האם יש לו מחליף. מדובר בבלם ששיחק את כל הדקות העונה, בהגנה שכמעט ולא ספגה וקיבל אתמול רק את הצהוב החמישי (וגם הוא בכלל על ויכוחים עם שחקן בני יהודה ולא על עבירה). מה שבטוח זה שכבר שנים ארוכות לא היה בלם כל כך משפיע בהפועל. אפליג על כנפי השנים ואגיע עד לגאבור מרטון בשנות התשעים ואולי ארחיק אפילו עד ניר אלון, ששיחק בהפועל ובנבחרת ישראל באמצע וסוף שנות השמונים.

רוטמן היה העונה כל מה שהפועל הייתה העונה – מחד, אגרסיבי מאוד, נחוש נטול פשרות, לוחם ללא חת, אבל גם יצירתי, טכני, עם רגש מטורף ברגל שאיפשר לו, בדקות שזה היה מה שהקבוצה הייתה צריכה – לחלק כדורים ארוכים ומדויקים להפליא.

כזאת הייתה הפועל של העונה -דורסנית, אגרסיבית, לוחמת, אבל עם המון רגש, קלאס, יופי והדר במשחקה. כמו לוחם ספרטני או רומי שיושב אחרי שוך הקרובות וכותב שירה.

משחק ההגנה של הפועל השתדרג עוד יותר עם שילובו המאוחר של מתן גושה בהרכב לצד רוטמן. אם סיפור העונה של הפועל יכול להפוך לסרט, גושה יכול לכתוב בקלות סדרה שתזנק לראש טבלת הפופולריות של נטפליקס. מי שלפני פחות משנה עבר תאונה קשה כל כך וספק אם האמין כי יחזור לשחק כדורגל, עשה זאת בצורה הירואית ומופלאה והציג את הכדורגל הטוב ביותר בקריירה שלו, עד שנפצע.

הפועל הבטיחה את העלייה ותנסה, סביר להניח, להוסיף ולהיאבק על הפיסגה כדי לתת חותמת רשמית על מה שכבר ידוע – מראה מראה שעל הקיר – מי הקבוצה הטובה בלאומית?
נתראה בליגת העל!
נ.ב.,
נסתדר מצוין בלי דרבי בעונה הבאה.