בין הזמנים האמיתי. עצבות של ימי ט’ באב מסתיימת ומתחילה עונת החתונות. בלשון הקודש זה נקרא: “בין הזמנים”. הליצנים מספרים שהכוונה היא מהזמן שהיית אדם חופשי עד לזמן שבו התחתנת… אז חתונות של הימים ההם, שידוכים של פעם, מתנות לזוג הצעיר, להטבי”ם ומה שמסביב לאלו הם הענין שלנו השבוע. יעני, טור קליל.
כל העם להטבי”ם. נראה שהארונות היחידים שעדיין נותרו סגורים הם אלו שבנגריות, יען כי כיום כבר אין יותר להטבי”ם שמתחבאים בארונות. ובכלל – אם אין לסטרייט לפחות שכן אחד להט”ב אז משהו אצלו לא בסדר. אולי כדאי שיחליף מזוזה.
הבדלים. חילוניים וחרדים רבים מתחתנים בימי “בין הזמנים”, אבל כיצד מבדילים בין חתונה חרדית לחתונה חילונית? זה פשוט: בחתונה חילונית הכלה בהיריון. בחתונה חרדית האמא של הכלה בהיריון…
הזמנה לחתונה. הזמנת חתונה של זוג חילוני היא רומנטית בגרוש, אבל איך נראית הזמנה לחתונה של חרדים?!. הנה אחת לדוגמא. “באנו גאים לבשר לקהל הקדוש דק”ק הדר גנים תובב”א, צאן קדושים ויושבי על מידין, כי האברך הצדיק, רם בארזים ועיניו כאזובים, שחיכו ממתקים וכולו מחמדים, וכרסו מלאה ש”ס ופוסקים, בן קדושים ונצר להאי גברא יקירא, עמיעד, נושא לאשה את הכלתא דבתולתא המהוללא, הצדקנית שמנשים באוהל תבורך, רחל שושנה בת פייגה. ומה נפלא היום הזה בנישואי ענבי הגפן בענבי הגפן? ומי זה השומע בשורה זו ואין ליבו עולץ בקירבו? ועל כן בפרשת קודש דברים, נתכנס בחיל ורעדה, נצאה במחולות ונסול במסילה ונלווהו ממקום משכנו אל מקדש מעט, ונקיים מקרא שכתוב: “צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ”. איזו שפה מרטיטה.
החתונות של פעם. החתונות של הימים ההם נמשכו ארבעים יום וארבעים לילה. לא היו הזמנות למוזמנים יען כי כולם היו שותפים לחגיגה. החתונות נערכו בגן האירועים “חצר המעברה”. יעני שדה קוצים שהיה לו גג טבעי: מיליארד כוכבים וגלקסיות, ועוד בלי חשמל ותאורה. גובה הכתובה עמד אז על “ח”י זוזים..”. תזמורת?! היתה אבל תזמורת בלי כלי חשמל. רק דרבוקות ביתיות.
חדר הייחוד של פעם. לכל זוג צעיר הקימו חדר ייחוד בבית הורי החתן. לחדר הייחוד קראו “עג’לה”. חודש לפני החתונה היו זקני העדה מקשטים את הקירות של העג’לה בשטיחים מרהיבים וזאת כדי למנוע מהשכנים לשמוע את הרעשים האירוטיים שהיו עולים מהחדר בליל הכלולות. רוצים סוד מעברה?! כל הכלות, וגם כל החתנים, היו יד ראשונה. באחריות.
רוצים להישאר מעודכנים?
השידוכים של פעם. בקרוב נקדיש טור שלם לענייני שידוכים אבל כיוון שפטור בלי כלום אי אפשר, נביא להלן סיפור מצחיק אבל אשכרה אמיתי. יום אחד באו זקני העדה הממונים על השידוכים אצל עלמה יפת תואר שהגיע לפירקה וטרם עלה עליה זכר, ובישרו לה כי השידוך המיועד שלה הוא פואד, בן השכנים. ענתה העלמה בעיניים בוכיות: “ אבל אני לא אוהבת אותו!”. זקני העדה הביטו בתדהמה זה בזה וענו לה במקהלה: “לא אוהבת?!.. וכי מה האהבה שייכת לעניין החתונה..?!”
.
כמה לירות הביאו לחתונות של המעברה. תתפלאו, במעברה הביאו לזוג הצעיר רק מזומנים. בכל חתונה היה כרוז מיוחד שתפקידו להודיע לחוגגים על גובה המתנה שפלוני אלמוני הביא לזוג הצעיר. לכרוז קראו אדון ה”שבאש”. כל אורח הפקיד בידי ה”שבאש” חבילת מזומן. עם ההפקדה היה השבאש עולה לבמת הפחים והקרשים ומכריז כהאי לישנא: “שבאש, שבאש, אחד לירה שבאש. מתנת משפחת אהרון הכהן לזוג הצעיר. שיהיה לסגולה ולבנים זכרים. הללו!!! , הללו!!! ומיחאו כף למשפחת הכהן ושייתן להם האל מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש…”. האם ה”שבאשניק” היה לוקח עמלה מכל חבילה?! אאוז ביללא.
וכמה שקלים מביאים היום. חכמים חיברו “קוד מתנות” מודרני שמצריך מתמטיקה. אם למשל החתן שירת איתך בגולני אזי יש להכפיל 300 שקלים במספר המארבים שעשיתם יחד. חתונה צימחונית והאוכל חרא?! תן 100 שקלים. יש מגנטים?! תוסיף 50 ג’ובות. חתונה ב”אחוזת המלכים” באזור טיז אל נאבי?! להוריד 200 שקל עבור הדלק. הכלה בהריון ?! תוסיף 100 שקלים. החתן בסנדלים?! תוריד 100 שקלים. זוגתך השקיעה בשמלה לאירוע?! תכפיל בשתיים. היית הנהג?! תוסיף 100 שקלים. חתונה חוזרת של החתן?! תיקח סיפולוקס. החתן התחתן עם חתן?! תוספת 200 שקלים.
העיקר שיהיה במזל טוב.
