שלום לך יומן יקר,
בוא ותצטרף ותהיה לי במסע. תאחוז חזק חזק ובוא נצא להרפתקה.
התחלתי את דרכי כפש"צית (פרח של"ח צעיר) אשר בתחילת כיתה ח' החלה ללמוד את דרכי ההדרכה. בחופש שבין כיתה ח' לכיתה ט' יצאתי עם עוד אלפי ילדים בגילי למסע מפרך של שבועיים אל הלא נודע להפיכת מש"צית (מדריך של"ח צעיר). אחרי שעברתי את הקורס המפרך ופעלתי שנה שלמה כמדריכה בבית ספרי, הגיע הזמן להתקדם – קורס מש"בים. הקורס נקרא קורס מתקדם כדי להפך ולקבל את התואר- מש"ב (מדריך של"ח בוגר). התואר מקנה לי בקיץ הבא להדריך בקורסי מש"צים שונים ולהעביר בעצמי את תובנות ההדרכה ואת אהבת הארץ. השנה, בקיץ בין כיתה ט' לכיתה י' יצאנו לשישה ימים למסלול חוצה גליל עליון, מסלול קשה ומסורבל שלא הקל לרגע על אף אחד מן החניכים או המדריכים.
אז בואו נספר קצת על שעברנו:
הימים הראשונים היו קשים במיוחד, הם גבלו בהסתגלות עם מסלול לא פשוט, עם התאקלמות בקבוצה חדשה ועם שעות בוקר מוקדמות למדי. ביום השלישי האווירה השתפרה למרות הקושי, את תחילת היום עברנו בעלית הר מירון, זו הייתה הליכה שקטה של שעתיים. היה ניתן לראות איך כל אחד ניסה למצוא את השקט הפנימי שבתוכו בהליכה שקטה של עליה אינטנסיבית במיוחד. אחרי יומיים ש"כשלה" הקבוצה בלהתחבר, האווירה החברתית החלה לפעול. כולנו עזרנו זה לזה, כולנו נרתמנו זה לזה וכולנו התחלנו להתגבש כקבוצה וכחברים. בערב של אותו היום נערך א"ש לילה (הליכה לילית המשולבת עם סיפור דרך). מקבוצה הפכנו למחלקה צבאית אשר מנסה לברוח מאויב. כל הקבוצה נרתמה לסיפור – זחלה בפזצט"א, הסתוותה עם בוץ וענפים, לבשה חולצות שחורות וחזרה מאוחדת ומגובשת. זו הייתה נקודת הציון הראשונה בדרך אל המסע הנפלא שלנו. כך גם לקראת היום הרביעי קמנו עם תחושות טובות הרבה יותר משאר הימים.
שיר נימני
כחלק מהקורס כל הקבוצה מחולקת לחוליות של ילדים אשר כל חוליה אחראית על יום שבו החניכים נהפכים למדריכים של הקבוצה ליום אחד. הגיע תורי להדריך את הקבוצה יחד עם חברתי, וכחלק מן היום הבנתי לקיחת האחריות בהתחשבות בחניכים, בניווט באמצעות מפה וסימני דרך בלבד ובהפיכת למדריכה. בסיום היום המדהים והמעשיר הזה כל הקורס ערך קומזיץ ששרנו יחד שירים למרגלות המדורה. וכך הגענו אל היום חמישי לפני האחרון, הגענו לבבית הקברות של מעלות תרשיחא שם סיפרו לנו את הסיפור הנורא של הפיגוע במעלות והקריאו לנו מכתב של אחת מהנערות הנרצחות – אילנה (ממליצה לקרוא) והסיפור מילא אותנו בתחושה משפחתית ומחברת ויחד כולנו התמלאו דמעות והתחבקנו. והנה הגיע הסוף של המסלול, בלילה החמישי ישנו בכינרת וקמנו בבוקר להתנדבות שבה נרתמנו לנקות את החוף. לאחר תום ההתנדבות, נסענו לתל אביב לטקס מרגש שהוזמנו ההורים.
וכך נגמר לו השבוע. יומן מסע, או כל מי שקורא את המאורע, יש בחוץ מקומות יפיפיים שאיש אינו יכול לתאר על שום דף ועט. צאו ותראו, תדריכו ותפזרו אהבה, תאהבו את הארץ עליה אתם דורכים. הכרתי אנשים כל כך מיוחדים וחוויתי חוויה בלתי נשכחת. ועכשיו אני ממליצה לכם לקחת מפה ועט אדום, לסמן מקום או יעד ולצאת לצבור חוויות מופלאות. ואל תשכחו: "שאם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" (דוקטור סוס).
