לתואר הזה ילנה קורבקובה בת ה-37 מפתח תקוה, מחכה שנים רבות. ולפני כמה שבועות זה הגיע: בתחרות שהתקיימה באשדוד היא הוכתרה כאלופת ישראל בסנוקר לשנת 2019. בראיון מיוחד היא מסבירה שמאוד חשוב לה שנשים לא יחששו מהמשחק, מספרת על משחק מאוד אינטליגנטי שדורש ריכוז ומאמץ רב, ובעיקר רוצה שעוד ועוד נשים יחשפו למשחק ויבינו שאמונה ורצון מובילים בסוף לניצחון.
"מאוד שמחתי על הזכייה, זו הרגשה של הישג גדול שבא אחרי הרבה שנים של דרך ארוכה, של הרבה הצלחות ונפילות והוכחה שמי שלא מוותר ועושה את מה שהוא אוהב, בסוף מצליח", היא מתארת את התחושות שלה. "זה לא קרה בגיל 17 וגם לא בגיל 27, אבל בגיל 37 זה סוף סוף קרה".
את בטח יודעת שהתדמית היא שמדובר בתחום גברי.
ילנה קורבקובה. צילום זאב שטרן
"אני יודעת, אבל אני לא חושבת שסנוקר זה ספורט גברי, למרות שבסנוקר נשים משקיעים פחות. יש פחות תקציבים לליגת הנשים ואם בליגת הגברים יש כ-120 שחקנים בנשים יש בין 15-20 בלבד וזה עניין של הביצה והתרנגולת. אם נדבר על ספורט, נבין שכמעט כל ספורט מלבד התעמלות קרקע ועוד ספורט או שניים הוא מאופיין ביותר גברים וגם כשנשים משחקות במקביל באותו ענף ספורט, השכר שלהן הרבה יותר נמוך מהשכר של הגברים, גם בארץ וגם בחו"ל. לשמחתי הדברים מתחילים להשתנות, נשים מתחילות לדרוש, אבל שינוי לוקח זמן. כמובן, גם לאישה אחרי לידה יותר קשה להמשיך ולפתח קריירה מקצועית ובסופו של דבר אני מוותרת על הזמן שלי עם הילדה והמשפחה על מנת להיות במועדון וכמובן זה לא משהו רווחי וכלכלי. כיום רואים יותר בנות שרובן נחשפות למשחק דרך הבן זוג שלהם. מידי פעם אפשר לראות בנות שמשחקות לבד וכשאני רואה את זה אני מתלהבת. אני מתאמנת באקדמיה ועושה הכל על מנת לחשוף עוד ועוד בנות לענף, פועלת כדי שבנות ירשמו לתחרויות ולאיגוד, ועדיין הכל זה עניין של פרסום ותקציבים".
היא מתייחסת גם לחינוך לספורט מגיל צעיר: "אנחנו גרים במדינה שהביטחון בה הוא במקום הראשון והחינוך לספורט עומד במקום נמוך מאוד. זה מתחיל משעורי ספורט וכיום ניתן לראות שחצי מהנשים בליגה הן עולות מרוסיה ומעט מאוד הן ילידות הארץ. צריך לחנך לאהבת הספורט כבר מגיל צעיר, גם בבית וגם בבית הספר".
הגביעים של ילנה קורבקובה. צילום זאב שטרן
המקצוע: מהנדסת תוכנה
קורבקובה נשואה ואמא לילדה בת שלוש. היא מהנדסת תוכנה במקצועה. לישראל עלתה בגיל 17 מדרום אוקראינה במסגרת תכנית סטודנטים ועם 50 שקלים בכיס. "התחלתי ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטת באר שבע ובזמן שלמדתי עבדתי כמלצרית בסנוקר והתאהבתי בתחום ובספורט. אבל זה היה עדיין תחביב מבחינתי, כי המטרה המרכזית שלי הייתה לסיים את התואר".
בזמנה הפנוי, בין הלימודים לצורך הקיומי ולעבודה כמלצרית, קורבקובה המשיכה לשחק. לאט לאט היא התמקצעה, ולמרות שאפשרות של הכיוון התחרותי כבר דגדגה לה באצבעות, זה עדיין נשאר כבילוי עם חברים ולא יותר מכך. "סיימתי את התואר ראשון והתחלתי לעבוד בחברת הייטק כמתכנתת ואז התפנה לי גם זמן והתחלתי לשחק יותר. חברים שראו אותי משחקת אמרו לי שאני ממש טובה ושאלו אותי למה אני לא מתחרה. התחלתי לבדוק את הנושא והגעתי לאיגוד הביליארד. הבנתי באותה תקופה שעד שבע שנים לפני כן, הייתה תחרויות של נשים וזה נפסק. התחלתי לבדוק איך מחזירים את התחרויות ואת הליגה הנשית". יחד עם האיגוד ועם נשים נוספות, הם ארגנו את התחרות הראשונה – המחודשת.
התחרות הראשונה לאחר חידוש התחרויות התקיימה בשנת 2015. "בארבע השנים שחלפו מאז שהתחרויות לנשים חזרו להתקיים זכיתי כמעט בכל התחרויות, רק באליפות הארץ המקל היה נופל לי מהידיים והייתי מפסידה בחצי גמר או הגמר. הייתי נרתעת כנראה מהטייטל עצמו, פסיכולוגית היה קשה לי לנצח את התחרות הזו".
ובחו"ל?
"כדי להתחרות באירופה, צריך דירוג של שלוש תחרויות בשנה: גביע המדינה, ליגת נשים ואליפות הארץ. וכמו שסיפרתי, כשהייתי מתקדמת לשלבים מאוחרים של חצי הגמר והגמר באליפות ישראל, הייתי נכנסת ללחץ ונופלת. ייצגתי את ישראל באליפות אירופה מספר שנים, שם אנחנו משחקות בקבוצה ועולות הזוכות במקום הראשון והשני ואני תמיד הייתי מדורגת במקומות הגבוהים, אבל לזכות בתואר של אלופת ישראל זה לא קרה עד עתה. הכישלונות באליפות עד השנה האחרונה היו אכזבה גדולה. זה תואר שחיכיתי לו הרבה זמן. בארבע השנים האחרונות אני מדורגת במקום הראשון והשני ואני זו שיזמתי להחזיר את התחרויות לארץ, ובכל פעם הייתי ליד ולא לקחתי את התואר".
הרגשה של הישג גדול
בין המשחקים והעבודה, בגיל 30 היא טסה לאנגליה ללמוד סנוקר בצורה מקצועית ולעבור מבחנים של מאמנת סנוקר בין לאומית. בדרך עזרה לארגן לא מעט תחרויות במועדונים פרטיים ובאיגוד ואף לקחה יחד עם השחקנית קרן עזר מליגת הנשים את המקום החמישי באירופה. "בשנה שעברה, אחרי שהפסדתי בגמר, ידעתי שהשנה אני לוקחת את התחרות".
ואיך הרגשת השנה כשזכית?
"זו הרגשה מצוינת. הרגשה של הישג גדול אחרי הרבה שנים של דרך ארוכה".
אז מה היעד הבא?
"אליפות אירופה לנשים. התחרות מתקיימת פעם בשנה והשנה היא מתקיימת באוקראינה בתחילת חודש יוני. אנחנו נוסעות מקום ראשון ומקום שני והשנה אולי יצטרפו בנות נוספות שמבינות שהניסיון של אליפות אירופה, נותן דחיפה קדימה. באליפות אירופה התחרות היא בזוגות, מדינה יכולה לשלוח יותר מקבוצה אחת".
מאחר וסנוקר עדיין לא נחשב כספורט מקצועי והוא לא תמיד זוכה בארץ להערכה, כל ההוצאות, העלויות וההשתתפות בתחרויות הן מכיסה הפרטי. ומדובר בלא מעט כסף. "עלות שעת משחק עומדת על בין 30-70 שקלים תלוי באיזה מועדון משחקים ואם נוסעים למשחקים בחו"ל העלויות של התחרות, כרטיס הטיסה ושאר ההוצאות הן עלינו. בתקופות שהייתי מתאמנת כמעט כל יום הייתי מגיעה לארבע שעות אימון ביום, ישר מהעבודה הייתי הולכת למועדון, אוכלת שם ארוחת ערב וממשיכה עד שעות הלילה המאוחרות וההוצאות היו מגיעות ל-4,000 ו-5,000 שקלים בחודש. השנה לדוגמא, אין לי עדיין מושג האם האיגוד ישלם את ההוצאות לאליפות אירופה. לגברים משלמים באופן אוטומטי ולנשים לפעמים יש מימון חלקי, לפעמים אין בכלל. כך למשל בשנה שעברה טסתי במימון מלא. אני מקווה שהשנה זה יהיה במימון של האיגוד".
מה קורה מבחינת אימונים?
"אחרי שהתחתנתי ונולדה לי הילדה, הורדתי את קצב האימונים וכיום אני מתאמנת כעשר שעות בשבוע. פעמיים באמצע השבוע ובסוף שבוע. כמובן הספורט דורש מאתנו לשמור על כושר, לאכול נכון, לעשות דיאטה לפני המשחק. מדובר במשחקים שהם מאוד קשים פיזית ואנחנו שורפים בהם לא מעט קלוריות. זה משחק מנטלי שמזכיר את השחמט, משחק מאוד אסטרטגי ונחשב למשחק יוקרתי".
היא מציינת שגם בזמן ההיריון המשיכה לשחק ולהתחרות: "טסתי לתחרות באירופה כשהייתי בהריון ואת גביע המדינה לקחתי כשהייתי בחודש שביעי".
ואיך בן הזוג מקבל את זה?
"באהבה גדולה והוא מאוד תומך. גם אותו הכרתי בזכות הסנוקר. בגיל 34 אמרתי לעצמי שאני משקיעה הרבה בספורט והגיע הזמן לילדים ולבן זוג. נכנסתי לאפליקציית הכרויות והגדרתי את האזור שבו אני מעוניינת להכיר את האחד. באותה תקופה גרתי בקרית אונו והתאמנתי ב'אקדמיה לסנוקר' בפתח תקווה, ולכן הגדרתי באפליקציה גם בני זוג מפתח תקווה. יצאנו לדייט ראשון ובדרך כשהוא אסף אותי אמרתי לו שאני שחקנית סנוקר. הוא עצר, סובב את הרכב ונסענו לשחק. הוא ישר זרם איתי וכך מעולם הסנוקר הגיע לי זיווג מושלם. הוא בעצמו מגיע ממשפחה של ספורט, אבא שלו, אורי פלד, היה שחקן כדורגל שעזב את הארץ לארצות הברית לפני 20 שנה. הוא טס איתי לתחרויות באירופה עם הילדה וכל הזמן תומך בי".
ואתם משחקים אחד נגד השני?
"הוא שחקן ברמה של חובבים. אנחנו מתחרים, אבל בשביל שלום בית, אני נאלצת לפעמים להפסיד", היא אומרת בחיוך.
חברות טובות מאוד
כאמור, באליפות אירופה מדובר במשחק קבוצתי. ילנה אומרת: "אנחנו הבנות חברות מאוד טובות ולא יכולות להיות מתחרות".
אז את רוצה לומר שאין קנאה ותחרות בין הבנות?
"כאשר אישה מגיעה לגיל של בגרות כל הקנאה והתחרותיות פוסקות. את מכירה חברות אמיתיות, מבינה שהנשים מסביבך יכולות להבין ולעזור לך ולשמחתי אנחנו רק מעצימות אחת את השנייה".
יש ליגה מעורבת/ אתן משחקות נגד גברים?
"לא, באף ספורט מקצועי אין משחק מעורב ואחת הסיבות היא שהרמה של הנשים והגברים היא לא שווה. הגברים יותר חזקים פיזית ואם אני אעמוד ליד השולחן וגבר יעמוד לידי, אני אפול ראשונה ואני אומרת את זה מתוך ניסיון של 15 שנה בתחום. כמובן שאנחנו מתאמנים ביחד. הרמה של הגברים בארץ היא מאוד גבוהה, הם זוכים במקומות הראשונים באליפות אירופה ולכן חשוב להתאמן ביחד. גם הרמה של המועדונים עלתה ובאקדמיות אסור לעשן, אין מוזיקה וזה אימון בלבד, בשקט, על מנת ששום דבר לא יפריע לשחקן".
למה חשוב לך כל התחום של העצמה הנשית?
"מאז שנולדה לי בת, כל דבר שקשור לנשים מייצר אצלי טונה של רגש וטונה של דמעות. אני מאוד מתרגשת מכל סיפור הצלחה של כל בחורה בארץ וזה קשור גם לדברים היסטוריים, שנשים עובדות ומשרתות בצבא כמו גברים. חשוב לי לקדם את הנשים, שהן יהיו מאוחדות כקבוצה. חוכמת החיים של הנשים עוברת מסבתא לאמא, ומאמא לבת".
מה החלום שלך?
"אני צריכה להיות ריאלית. אני בת 38 עוד מעט ולא נראה לי שאהיה אלופת עולם. המטרה שלי היא להעלות את הרמה בארץ של הנשים ושתהיה לנו אלופת אירופה בסנוקר. ואני שואפת גם לעודד עוד ועוד נשים לעמוד ליד השולחן. ברמה האישית, אני להשתפר עוד ועוד, להגיע לרמה יותר גבוהה באליפות אירופה וברגע שהרמה שלי תשתפר, הרמה של שאר הבנות בקבוצה משתפרת. אני סוג של מודל עבור הבנות ומייצגת מדינה שלמה ולכן חשוב לי להמשיך ולהתאמן ולהשיג תוצאות גבוהות".
