קולאז משפחות

זום חובק עולם, סדר זוגי ועובדי דיור מוגן שנשארו בהתנדבות: תמונות וחוויות מרגשות מליל הסדר

למרות ההגבלות גם בפתח תקוה לא ויתרו על הארוחה החגיגית, על קריאת ההגדה, על שירי החג, ועל הקשר עם המשפחה לאורך הערב באמצעות הזום. ויש עובדים בדיור מוגן שנשארו עם הדיירים וויתרו על המשפחה

פורסם בתאריך: 10.4.20 13:00

חג לא שגרתי עבר על תושבי ישראל. שוחחנו עם מספר משפחות מפתח תקווה שסיפרו לנו על סדר בפורמט קצת שונה. על הגעגועים למשפחה, על החוויות מהחג וכמובן על הזום שהפך להיות אורח כמעט בכל בית בחג.

משפחת כהן: זיו והילה

משפחת כהן הוד והילה

משפחת כהן: זיו, ששון, הוד והילה

בבית משפחת כהן חגגו השנה את הסדר במתכונת מצומצמת ושונה. "זו השנה הראשונה שאנחנו חוגגים בבית שלנו לבד", מספרת זיו כהן שיחד איתה חגגו הבעל ששון והילדים הוד והילה. "בדרך כלל אנחנו מוזמנים לעשות את הסדר אצל אחותי מרי סולומון שגרה בקיבוץ סעד, קיבוץ דתי ששייך לציונות הדתית. למרי ואורן יש 7 ילדים והבית פתוח ומזמין תמיד. יחד איתנו מגיעים עוד בני משפחה ואנחנו יחד קרוב ל-40 איש כל שנה. עם השירים והחידונים והמתנות והארוחות, הסדר מסתיים בשעות הקטנות של הלילה. השנה היינו רק ארבעתנו וסיימנו ממש ממש מוקדם. השתדלתי לא לוותר על כלום וניסנו לשחזר את הסדר שאנחנו רגילים אליו גם בתפריט העשיר וגם במנהגי החג. לסיכום, עברנו את פרעה נעבור גם את זה. ובעזרת השם בשנה הבאה נחזור להיות מסובין וביחד כל המשפחה המורחבת שלנו".

דוד ומזל חג'ג'

משפחת חג'ג': דוד, מזל ובן

דוד ומזל חג'ג' חגגו השנה יחד עם בנם בן את הסדר בצורה מצומצמת. בדרך כלל חוגגת המשפחה את החג בהרכב מלא יחד עם הילדים והנכדים והשנה, כל אחד חגג בביתו והם ראו אחד את השני דרך הזום. הם קראו את ההגדה ונהנו ביחד מהמטעמים שמזל הכינה. "זה לא חג שגרתי ולא כמו שאנחנו נוהגים לחגוג בדרך כלל", מספר דוד, "אבל אנחנו נשמעים להוראות, כמו כולם, ומקווים להיפגש ולחגוג עם המשפחה במהרה. בדרך כלל אנחנו חוגגים עם ההורים שלי ושל רעייתי והשנה התפצלנו לאור המצב. חגגנו יחד עם הבן שהצטרף אלינו לפני שלושה שבועות עם סגירת האוניברסיטאות".

משפחת יעקב בתמונה: דקלה, נוית ושגיא

משפחת יעקב: נוית, שגיא, יקיר, תהל, דקלה ויניב

מידי שנה חוגגת המשפחה עם המשפחה המורחבת, עם הדודים וההורים, והשנה, כמו כולם נאלצו לחגוג לבד. "זו פעם ראשונה במשך 41 שנה שבאמת קראתי את ההגדה והבנתי למה שותים ארבע כוסות כי הגרון מתייבש", מספרת דיקלה שחגגו בהרכב מצומצם של שישה אנשים. "זה מאוד עצוב לחגוג את החג בלי המשפחה הקרובה ובעיקר ההורים שלי, אבל זה למטרה טובה", מסכמת דקלה.

משפחת צדוק: שלמה, עדנה, הדר, אופיר ואיתי

משפחת צדוק: שלמה, עדנה, הדר, אופיר ואיתי

"החוכמה אומרת שלא הכמות חשובה, אלא האיכות, והסדר שלנו היה איכותי לעילא ולעילא, שופרא דשופרא, הכי כהילכתו שאפשר ועל פי כל הכללים", מספר שלמה צדוק. "אפילו הרבינו לספר ביציאת מצרים. ילדיי לימדוני למשל שצומת מסובים הוא המקום המוזכר בהגדה של פסח, בסיפור התלהבות הרבנים. מה שהיה חסר זה כמות הסועדים. מסיבות של "פסח כהילכתו" אז את הזום עשינו בשלב מוקדם. יעני, לפני הסדר/סגר. היה אחלה זום כיוון שהשתתפה בו גם אחייניתינו מניו יורק שמלאה עכשיו בקורונות אכזריות.
בביתנו היינו רק חמישה, כשבדרך כלל זה מעל 30: בעלת הבית, זוגתי עדנה האל ישמריה ויחייה, בנותי: הדר – סטודנטית מחוננת למדעים מדוייקים ואופיר – סטודנטית מבריקה לניהול משאבי אנוש, הגבר של הבית איתי – פסנתרן מחונן ברימון, ואנוכי – ד"ר לסוציולוגיה פוליטית, חוקר ומחבר ספר סיפורי המעברה המצליח מאוד: אבו בדרי נגד אבו יעקוב. התחלתי את ליל הסגר בתפילת מנין ושירת מרפסות מענגת. מבחינתי זה היה כמו שירת הים. התפילה היתה משונה: החזן בקומה 17 מתפלל בכוונה רבה ובניגון מחשמל כשהאל שומע אותו טוב יותר מהשכן שבקומה השניה, ולכן הוא אומר אמן כל משפט. צריך או גם אם לא. בבית חיכתה המשפחה שכולם מסובין בשולחן הסדר. האמת היא שמרוב מטעמי גורמה שהכינה הגברת כמעט ולא ראינו את המפה. היה שם הכל מכל חוץ מלאפות חמץ. ליקקנו את האצבעות. הרבה על טהרת העשביה הבריאה: נענע, כוסברא, ראשד, פטרוזיליה ועוד כל מיני עשבים משובחים ויוקרתיים. והבשרים? מחצית מאיתנו צמחוניים. וארבע הכוסות? אני שתיתי 4 ושאלתי את כל השאלות הטפשיות שאפשר. כל הסדר היה מלא בניגונים שעלו מפסנתרו של הגבר. בסך הכל קמנו מהשולחן רק לפנות בוקר, לאחר שהרמקולים הודיעו לנו כי הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. וכמעט שכחתי: השארנו כיסא לאליהו הנביא והוספנו לו כפפות אקסטרא לארג' ומסיכה. חג שמח לכל עם ישראל, ורק שבשנה הבאה הסדר לא יהיה בסגר".

משפחת אברהם אורית ומיה

משפחת אברהם, אילן ואורית, מיה וליה.

משפחת אברהם: אורית, אילן, מיה וליה

"זה היה סדר מסוג אחר", מספרת אורית אברהם. "במשך שנים אנחנו חוגגים עשרות אנשים, משפחה גדולה בשולחן ארוך. חג הפסח ידוע בתלבושות יפות, פנים קורנות, חיבוקים ונשיקות ומתנות. האיחוד המשפחתי הוא הרגע בו כולם עוצרים את השגרה כדי להתאחד יחד המשפחה ובני ובנות הזוג, הילדים, הנכדים, ואפילו הנינים. הפעם נאלצנו לצמצמם. זוג צעיר עם ילדה בת 3 וילדה בת שנה. היה עניין ושאלה האם לחגוג ואיך? והחלטנו שכל אחד יחגוג בביתו שלו עם המשפחה המצומצמת ונעלה ביחד בתוכנת הזום, ככה שכל אחד בבית שלו הכין מאכלים, ערך שולחן, התלבשנו והצטרפנו לשולחן והנחנו עליו גם את המחשב. היה דוד שהוביל את החג, את הברכות ההגדה והשירים. זה היה מוזר, מצחיק. אבל מחמם את הלב לדעת שאנחנו יחד. אחרי הברכות וקריאת ההגדה בשלב האוכל וקריאת בתיאבון החלטנו שמשאירים את המסכים פתוחים ויוצאים להפסקה של שעה לאכול עם המשפחה המצומצמת. השתקנו את המיקרופון והשארנו המצלמות. אכלנו והיה משהו כיפי בלראות את המשפחה וכל אחד בלוקיישן שהוא נמצא. אנחנו בזמן ההפסקה הספקנו גם לנקות, לשטוף כלים ולשבת בחזרה. כשחזרנו לשולחן חזרנו לשירי ההגדה ושרנו כל אחד ממקומו שלו בכל הכוח לנסות לשחזר את ההד והשמחה שמתרחשת במציאות בה כולנו סביב שולחן גדול. היה קל להרגיש כמה קשה לנתק אחר כך את המסכים, זה לקח זמן. המשפחה הייתה מחולקת להמון אזורים, היו כאלה שהיו לבד בבית, עם צלחת ברכות וארוחה קלה. היו משפחות שהיו מלאות במשפחה גרעינית גדולה והיו זוגות. כל מסך היה שונה כל כך מהשני. עם זאת המסכים אפשרו לנו את תחושת הביחד. תחושת השמחה. ועם כל הבאסה שיש במרחק, היה בסוף הסדר משהו נחמד בלעבור לספה ולהרים רגליים מבלי להיתקע בפקקים של החג".

רון ולירון כץ

משפחת כץ: לירון ורון

"חג הפסח היה שונה מאוד השנה. זו גם השנה הראשונה שאנחנו חוגגים את החג כזוג נשוי", מספר רון. "בדרך כלל את החגים הגדולים אנחנו עושים שנה עם המשפחה שלי ושנה עם המשפחה של אשתי אבל השנה המצב חייב אותנו לשנות כיוון ולחגוג את החג אחד עם השניה. זה היה חג שונה, חג של זום בין יבשתי עם המשפחות בחולון, פתח תקווה, ועם הדודים באפריקה ובצרפת. עם כל הקושי סידרנו שולחן חג חגיגי וחגגנו את החג כמיטב המסורת. התרגשתי לשמוע את האחיינים הקטנים שרים מה נשתנה ולראות את סבא וסבתא של אשתי מקריאים את ההגדה לצעירים. אמנם היה יותר נחמד וחגיגי משציפינו ובכל זאת – אני מאחל שבשנה הבאה נשב עם כל האהובים לנו יחד סביב השולחן וניזכר בפסח 2020 ובתובנות שהוא לימד אותנו".

אודליה אייזנברג ובן זוגה יואב

משפחת אייזנברג: אודליה, יואב וליאל

"השנה חגגנו את ליל הסדר בבית אני, בן זוגי יואב ובתי ליאל", מספרת אודליה אייזנברג. "היינו בזום עם המשפחה של בן זוגי, הבת שלי הייתה בשני לילות סדר במקביל, זה שחגגנו בבית ובזום עם אבא שלה ומשפחתו. בעבר בתי הייתה שנה איתי ושנה עם אבא שלה והשנה היא יכלה להיות עם שנינו בו זמנית בזכות הטכנולוגיה. בשנה שעברה חגגנו עם משפחתו של בן זוגי אצל אחיו והשנה זה היה ליל סדר מיוחד, קראנו את ההגדה והייתה שמחה בלב למרות הכל. אני מאמינה בחירות המחשבה והלב. אנחנו בוחרים להיות בשמחה בכל נסיבה" .

משפחת בוברוביץ' , הילית, אלדד, רומי וליה

משפחת בוברוביץ': הילית, אלדד, רומי וליה

"את הסדר בשנה שעברה חגגנו בפורום גדול אצל אחי אסף עם אמא שלי והבני דודים וכו׳", מספר אלדד. "השנה הסדר היה קצת אחרת. הוא היה נעים, רגוע, מגבש, בבית עם המשפחה ובלי פקקים. זה קצת מבאס, אבל התרגלנו מראש לעניין ועשינו מהלימון לימונדה. בעיני מילת המפתח לחיים טובים זו תקוה. בלי תקוה באמת אין טעם לכלום. תקוה שיהיה טוב, שנהיה בריאים, שנגשים חלומות, שהילדים יסתדרו בחיים, שלא נסבול ממצוקה כלכלית, שנדע לאהוב ולהתאחד למרות כל המחלוקות. אז עשינו סדר משפחתי מצומצם (אני אשתי והבנות) בצל הסגר, אבל את התקווה אף אחד לא יקח מאיתנו, גם לא הקורונה".

השוטר אסף בנו- חגג את החג במשמרת

אסף בנו: סדר במשמרת

מי שדאג שנוכל לחגוג את חג הפסח השנה, הם שוטרי תחנת פתח תקווה. אחד מהם הוא רס"ב אסף בנו שעבד בערב החג כמוביל של צוות אכיפת הצו ובמקום להיות עם המשפחה, היה עם השוטרים שלו במשמרת של 12 שעות "אני אומר לכם יש לנו עם ממושמע, הרחובות ריקים מאדם, כמעט ואין מכוניות מלבד החיוניים, משטרת פ"ת, תחנה עם שוטרים מקצועיים וממושמעים שאין כדוגמתם ביצעו את העבודה בגאווה", כתב בדף הפייסבוק שלו.

עובדי דיור מוגן בית בלב

דיירי בית בלב – שוש עבודי, מנחם ניר, שלומית כץ, שמואל עמר

דיירי  בית בלב – מימין לשמאל: דפנה בן אריה, חיה לוי, דינה כהן ונינה קנטור

בית בלב: 18 עובדים נשארו בחג וויתרו על המשפחה

18 מעובדי בית הדיור המוגן ״בית בלב״ בפתח תקווה, החליטו להיפרד ממשפחתם הגרעינית בליל הסדר ולהישאר בבידוד מרצון לכל תקופת חג הפסח, יחד עם דיירי הבית. מאז תחילת הגבלות התנועה, הדיירים בדיורים המוגנים נמצאים בבידוד ואורחים אינם רשאים להיכנס. במטרה לנסות לייצר שטח סטרילי ככל שניתן, 18 מעובדי בית הדיור המוגן, יחד עם מנכ"ל הבית, עברו להתגורר ולחיות 24/7 במקום בהתנדבות מלאה. מדובר בצוות הרפואי, עובדי מטבח, אחזקה ועוד. "ההחלטה לסגור את שערי המתחם נועדה להפחית מדיירי הבית מגע עם מי שעלול לסכן אותם ולהדביקם בנגיף. כך יתאפשר לדיירים להסתובב חופשי במרחב הציבורי, ללא צורך להישאר סגורים בבתיהם וגם בערב החג דאגנו להם לקיים את הארוחה במסגרות מצומצמות אך לא לבדם", אומר גיל צפריר, מנכ"ל הבית. ואיריס מלכה עובדת סוציאלית, בת 54, אמא לשלושה ילדים, הוסיפה: "נכון שגם הילדים שלי היו זקוקים לי בערב החג, אבל המחשבה שאני מסכנת את המשפחה השנייה שלי לא באה בחשבון. אני מרגישה שליחות, מסירות וערבות הדדית". גם הדיירים בבית ביקשו להודות לצוות. "זה היה ערב מיוחד ומרגש לכולנו, תודה רבה במיוחד לשף שלנו שטרח והצליח להכין אוכל מעולה טעים ובשפע, אין לי מילים להודות לכל הצוות המופלא", אומרת שלומית כ"ץ. ודינה כהן מוסיפה: "הצוות בבית הזה הוא החלק החשוב בליבנו ובבריאותנו, בשמחתנו וביטחוננו. אנחנו מרגישים מבורכים".


רוצים להיות מעודכנים בכל הנושאים החמים בפתח תקוה?

הורידו את אפליקציית "מלאבס" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "מלאבס" באייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"


אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"מלאבס - פתח תקוה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר