בית המשפט המחוזי בלוד, בראשות השופט עמי קובו, אישר היום, יום חמישי, לפרסם את הסרטון המתעד את האירוע בו חנקה למוות הסייעת אינה סקיבנקו את הפעוטה יסמין וינטה ז"ל. סקיבנקו נשלחה השבוע שעבר ל-17 שנות מאסר. הפרסום אושר, תחת תנאים מקבילים כשפיניהם של התינוקות האחרים יטושטשו וכן חלקה של הסייעת הנוספת בסרטונים לא יפורסם, מאחר ועדיין מתקיים הליך משפטי בעניינה.
בשבוע שעבר, מיד לאחר מתן גזר הדין, ביקשו הוריה של יסמין דורינה וולדימיר באמצעות עורך דין יעקב שקלאר, לפרסם את הסרטונים. זאת כהגדרתם "למען יראו ויראו, ולצורך השינוי החברתי והתודעתי בטיפול בקטינים חסרי ישע". דורינה פרסמה פוסט ובו הסבירה שהיא רואה שחלפה שנה ממות בתה ואין שום שינוי ומקרי ההתעללות בילדים רק מתעצמים ומתגברים. היא רוצה לדעת שהבת שלה לא מתה סתם, אלא על מנת לפתוח להורים אחרים את העיניים ולהציל את כל הילדים שמתעללים בהם במקום שאמור להיות הכי בטוח ושמח עבורם.
דורינה וינטה אמרה היום למלאבס: "בשבילי ובשביל משפחתי 17 שנים בכלא הן לא עונש. לנצח אני אהיה סגורה, אסבול ואזכור מה שהיא עשתה. היא הרגה את התינוקת שלי, את חיי. אני לא יכולה לראות את הוידאו הזה, הרגעים האחרונים של חיי בתי. אני בוכה, אבל זה לא מספיק כדי להחזיר את התינוקת שלי חזרה. זה קשה מאוד. אני הסכמתי לפרסם את הוידאו, כדי לדעת מי זאת, מי הרגה את הילדה שלי, לראות אותה ואת משפחתה. לראות את הנשים שאיתן היא תינעל ולהעניש אותה על הכל. מנשמתי אני רוצה [שהיא] תיענש ותסבול. אני מקווה בכל ליבי שהורים יהיו יותר זהירים עם ילדיהם בכל גן ילדים, שיהיו מצלמות ושהילדים יוצלו".
בדיון שהתקיים ביום ראשון, מיד לאחר גזר הדין, הפרקליטות הודיעה שהיא מתנגדת לפרסום הסרטון והצטרפה לעמדת הסניגור של סקיבנקו, עו"ד קובי מרגולוב, שציין כי פרסום הסרטונים עלול לפגוע בסקיבנקו ובבני משפחתה וקיים חשש להצתת גל ציבורי שקיים נוכח מקרים אחרים. גם התובעת בתיק, עו"ד שירלי לוגסי, התנגדה לפרסום והסבירה כי "חוק הנוער" אוסר פרסום בעניינו של כל קטין ובפרסום הסרטון יש פגיעה אנושה בכבודה ובפרטיותה של המנוחה שמתעד את קטילת חייה ואת תהליך הגסיסה והמוות של התינוקת ועל מנת לחרוג מכלל זה, יש לפרט נימוקים שישכנעו את בית המשפט.
כנסו לכתבה של חדשות 13 ובה הסרטון:
בדיון שהתקיים השבוע הצטרפו חדשות 13 לבקשה להתיר את הפרסום, תוך שהבהירו כי אין בכוונתם לפרסם את קטילת חייה של המנוחה, ואת תהליך גסיסתה, אלא את קטעי האלימות שהובילו למותה. השופט ציין שלאחר שבחן את טיעוני הצדדים, הוא סבור כי דין הבקשה להתקבל בסייגים מסוימים: "יובהר כי זכות הציבור לדעת ועמדתם של נפגעי העבירה ומשפחותיהם גוברת על השיקולים המפורטים בעמדת המאשימה ובעמדת הנאשמת". עוד ציין שייאסר כל פרסום שיש בו כדי לחשוף את שמו של התינוק הנוסף או כל דבר אחר אשר עשוי להביא לידי זיהויו. הוא אישר את פרסום בכפוף למגבלות: לא יהיה בפרסום כדי לחשוף, בדרך כלשהי, את שמו של מי מהתינוקות – למעט יסמין ז"ל. נאסר כל פרסום אשר נוגע לתינוקות האחרים המפורטים באישום השני ונאסר פרסום החלק בסרטון אשר מתעד את הסייעת הנוספת שעניינה טרם הסתיים.
