"אמא שלי תמיד עשתה הכל מכל הלב ושום דבר לא עבר לידה", מספרת גיטי סגל, בתה של הגננת שלווה זלפריינד שנפטרה מקורונה בגיל 64 בערב שבת. שלווה ז"ל הייתה גננת מוערכת בגן אודם וכולם מספרים על אשת חינוך מיוחדת במינה, שדאגה לכולם וראתה את הילדים תמיד בראש סדר העדיפויות. "שום דבר לא היה בכאילו וכי צריך", אומרת הבת גיטי, "היא עשתה הכל מתוך אמונה פנימית אמיתית ומתוך אהבה אמיתית לכל ילד וילד. היא אף פעם לא ראתה מגזר, לא צבע ולא סגנון, שום דבר, רק טובת הילד עמדה למול עיניה בכל המובנים. היא הייתה שם בשביל הילדים ובשביל ההורים ובכל דבר שהיא עשתה היא נתנה את כל הלב והנשמה".
הבת מספרת ששלווה זלפריינד הייתה גננת מגיל 18, ובמשך 47 שנים. "תמיד לכל מקום שהיא הלכה ובכל מקום שהיא הייתה, היא הטביעה חותם. היא העמידה דורות של מאות ילדים ובכל מקום שהיא הייתה, היא נתנה את הלב ואת המקסימום שלה. גם כשאבא שלי נהרג ועברו עליה ימים מאוד קשים, היא חזרה בכל הכוח לעבוד ולתת את הנשמה. גם בתקופה האחרונה כשחלתה ושכבה במיטה, והמפקחת שאלה אותה מה את אומרת האם שנה הבאה תחזרי, היא אמרה לה 'כל זמן שהנר דולק ואני יכולה לעמוד על שתי הרגליים, לבוא לגן ולתת מעצמי ולחנך ילדים, אעשה את זה עד יומי האחרון'. וכך היה".
לפני כשש שנים נהרג בעלה של שלווה, הרב אלכסנדר יעקב זלפריינד ז"ל, מפגיעת אוטובוס בנתיב התחבורה הציבורית ברחוב ז'בוטינסקי. זו הייתה התאונה האחרונה שהביאה לסגירת הנתיב. הרב זלפריינד ז"ל היה משגיח כשרות.
שלווה זלפריינד ז"ל השאירה אחריה במותה שישה ילדים, ארבע בנות ושני בנים, וכל ילדיה עוסקים בתחום החינוך. "אנחנו ארבע בנות וכולנו גננות ועוסקות בחינוך, אחי מנהל תלמוד תורה של חינוך מיוחד, כולנו אנשי חינוך בעקבותיה ולאורה וזו הייתה הדרך של הבית, לחנך, להשקיע, לתת ולפרגן, כל אחד ואחד וזו הדרך שהיא הנחילה לנו".
# # #
במהלך סוף השבוע שעבר, יחד עם הידיעות על מותה הטראגי והעצב הרב, פורסמה גם הודעת וואטסאפ מצמררת ששלחה זלפריינד בקבוצת הגן, שבועיים לפני מותה ובה כתבה התריעה על כך שצקריך לקיים את ההנחיות ומי שצריך להיות בבידוד צריך להקפיד על כך.
זלפריינד כתבה בהודעה:
"יעל יקרה, חשוב לי ראשית להגיד לך תודה על היוזמה שילדי הגן החברים בכללית יבדקו.
שנית, אני קיבלתי כמה טלפונים בימים האחרונים מגורמים מוסמכים שכנראה ונדבקתי בגן … ודאי ראית שכתבתי בעבר כי אני מבקשת לקחת אחריות מאחר ואני בקבוצת סיכון. והנה – אשר יגורתי… בא!
ידוע בודאות לרשויות על משפחות שהפרו בידוד או שלא מילאו אחר הנחיית העיריה לא לשלוח ילדים שיש בביתם בן משפחה בידוד. על אנשים כמוני, באה להגן ההנחיה … לצערי, היו שהעדיפו לשלוח את הילד בגן מתוך הרגשת ה"סמוך" הישראלי תוך פגיעה אנושה בערך חשוב של "ערבות הדדית" ו"לא תעמוד על דם רעך".
לי זה כבר לא משנה ממי נדבקתי ומי הפר בידוד. היו לי ניסים גלויים וזה שאני כותבת לך כרגע זה בכלל לא מובן מאליו…
אבל אני פשוט מתחננת ומבקשת עבור הסבים והסבתות, השכנים והדודים המבוגרים שמקיפים אותנו ולא מגיע להם למות! גם אם יש להם מחלות רקע כאלה ואחרות…
אני חלילה לא מאשימה אף אחד! שלא יובן כך מדבריי. יד ה' סובבה את הנסיבות והיא זו אשר הוציאה אותי מהמצב הקשה בו הייתי…
נכון … בידוד לילד קטן היא חוויה לא נעימה, אבל היא עוברת תוך מקסימום שבועיים. אפשר למצוא המון סיבות ותירוצים למה אנחנו לא חייבים לשמור בידוד. ואפשר רגע אחד להיות שותפים להצלת חיים אמיתית. לחנך את ילדינו לערבות הדדית, לכבוד האחר ולשמירה על החיים.
אובדן של אדם קרוב, או הידיעה כי מישהו חלה בגללך, קשה פי כמה וכמה מבידוד של שבועיים…
יתכן והדברים קשים לקריאה. אבל נכתבים בדם ליבי ובתפילה שאזכה בקרוב לצאת ממסע היסורים שקבלתי באהבה מאיתו ית'
מאחלת בריאות איתנה לכולם ורק בשורות טובות.
אני ב"ה מתאוששת והשלב הקשה ביותר של המחלה, כבר מאחורי.
ואם יהיה מישהו אחד שיקרא את הדברים ויבין את ההשלכות של חובת הבידוד. והיה זה שכרי.
אוהבת באמת כל אחד ואחת מכם
חיבוק גדול לילדים.
שלוה (בת רבקה רחל לרופ"ש)
סופ״ש נעים חברים ובשורות טובות.
יחד, בסולידריות נתגבר גם על הקורונה".
# # #
לאחר מותה של שלווה ז"ל, הוציאה הסתדרות המורים הודעה מיוחדת וציינה כי שלווה הייתה גננת מוערכת ואהובה שחינכה את ילדי ישראל מגיל צעיר. עוד צוין בהודעה כי שלווה זלפריינד נדבקה בקורונה בגן הילדים בו עבדה. ענת דדון, מנהלת מחלקת הגננות בהסתדרות המורים, אמרה: "הלב נשבר, אישה שגידלה דורות של ילדים, 40 שנה גננת מוערכת ואהובה, נדבקה מילד מהגן בקורונה. אני קוראת לממשלת ישראל, לראש הממשלה ולשר החינוך: נכון וחשוב לשמור על ילדי הגן, אך אנא, שמרו על גננות ישראל, שמסכנות את עצמן מדי יום בהגעה לגן. לא יתכן שכל הזמן עוסקים באחוזי ההדבקה ולא מבינים מה זה להיות בגן עם 35 ילדים. הגננת מפתח תקווה מתה בעת מילוי תפקידה".
בעקבות הדברים של הסתדרות ההורים והתגובות ברשת להודעת הוואטסאפ שכתבה זלפריינד ז"ל, ביקשו הורי הגן לחדד את הדברים וציינו שכל הילדים עברו בדיקת קורונה ונמצאו שליליים. הם אמרו שלדעתם זלפריינד לא נדבקה בגן, וייתכן ונדבקה באירוע אחר. על כך אמרה הבת, גיטי סגל: "אמא שלי אובחנה כחולת קורונה חודש אחרי החתונה המשפחתית עליה מדברים וזה לא תואם בתאריכים. דבר שני, מאוד חשוב לי ולכל המשפחה לומר שאין לנו האשמות כלפי אף אחד. גם בפוסט שהיא כתבה, היא כתבה במפורש שהיא לא מאשימה אף אחד, אלא היא כתבה זאת על מנת שהאנשים יידעו להיזהר ואנחנו אנשים מאמינים ומאמינים שהכל משמיים והיא סיימה את התפקיד שלה בעולם. אבל אני מבקשת להדגיש, היא הייתה אשת שלום ולא אשת מריבה ואני בטוחה שזה לא נוח לה ולא נעים לה כל מה שקרה פה. אנחנו מאמינים בעולם הבא ואנחנו מאמינים שהיא נמצאת עכשיו למעלה וטוב לה וזו לא הדרך שהיא הייתה רוצה לסיים את החיים שלה – במחלוקת. היא כתבה את הפוסט הזה בשביל להזהיר, לבקש ומתוך ערבות הדדית כי זו הייתה הדרך שלה. אנחנו גם לא מחפשים אשמים, זו הייתה גזרת שמים ואנחנו מקבלים אותה באהבה".
היא חוזרת ומדגישה: "גם ממיטת חוליה היא ביקשה לא להאשים אף אחד והיא כתבה 'אם מישהו אחד יילך להיבדק והיה בשכרי'. היא רצתה להציל אנשים, לשמור על הגננות המבוגרות, על הסבים והסבתות שלנו, להעביר מסר של לשמור על ההנחיות. היא בשום מקרה לא האשימה את הורי הגן. אנחנו יהודים מאמינים ולא נמצאים במקום הזה. אני בטוחה שאם אמא שלי הייתה יכולה לדבר, היא הייתה שואלת איך מפסיקים את כל העניין הזה של ההאשמות, היא הייתה אשת שלום וכל חייה ברחה מריב. אמא שלי הייתה אישה ששותקת, שמבליגה, ולא מחפשת מדנים ומריבות".
כאמור, מי שמבקשים לחדד את הדברים הם הורי הגן, שמסרו: "לשלווה היה אירוע משפחתי ולכן כשהיא לא חשה בטוב, היא עשתה בדיקות ועשו לה גם בדיקות קורונה. בבדיקה הראשונה היא יצאה שלילית וכעבור שלושה ימים עשתה בדיקה נוספת ויצאה חיובית, לאור כך, כל ילדי הגן נכנסו לבידוד של מספר ימים, עשו בדיקה ויצאו שליליים. אנחנו בטוחים שהיא לא הייתה רוצה שיאשימו את הילדים. מה שכן, אם ההודעה שהיא העבירה תגרום לאנשים לחדד את הנהלים ולשמור יותר על ההנחיות, אז אדרבא". אחת האמהות ציינה: "היא הייתה גננת מיוחדת במינה. לכן חשוב לנו לשמור על כבודה ולא להתייחס למה שכתבה ולכל הפרסומים שעלו בעקבות כך, מאחר ואין לה אפשרות להגיב לדברים".
כל ההורים סיפרו שמדובר היה בגננת מיוחדת במינה. "כגננת היא דאגה תמיד לערבות הדדית אצל הילדים. היה לה חשוב לקחת את הילדים לכנסת שהעיניים שלהם יהיו נשואות פעם בשנה לכנסת ישראל. הילדים היו מספרים את פרשת השבוע בצורה מעוררת השתאות, היא ידעה להסביר להם את מהות וחשיבות התפילה, היא הייתה מחנכת דגולה וכולם רצו שהיא תחנך את הילדים שלהם. היא הייתה דמות מאוד מיוחדת וגם הילדות שלה הלכו בדרכה והן גם גננות".
שרונה בן שושן, מפקחת גני הילדים של החינוך הממלכתי דתי בפתח תקווה, אמרה: "זוהי שעה קשה מאוד עבור מערכת החינוך בעיר פתח תקוה ולמשפחת גננות החמ"ד. שלווה שלנו הייתה גננת אהובה ומוערכת מאוד. גננת מיוחדת שחינכה דורות רבים של ילדים בגני העיר. עוד רבות ידובר על טוב ליבה, המסירות האין סופית והיחס המדהים להורים ולצוות. שלווה אהבה כל ילד וילדה בגן כאילו היו ילדיה שלה. היא השקיעה רבות בחינוכם של הילדים למידות טובות ודרך ארץ, לאהבת התורה, לאהבת ישראל, לעצמאות, לנתינה, למצוינות והכל מתוך אצילות וענווה. זו אבדה קשה למערכת החינוך ולעם ישראל כולו. הלב שבור ומסרב להאמין. אני שולחת את תנחומי למשפחת זלפריינד היקרה, שלא תדעו עוד צער וחיבוק גדול לגננות שלי, בנותיה לאה גפנר וגיטי סגל ולכל משפחת גננות החמ"ד".
