כשהורה שולח את ילדו לבית הספר הוא מצפה שזה יהיה המקום המוגן והבטוח ביותר עבורו, שבו הוא ילמד ויתפתח ואף יצור קשרי חברות. הוא לא מצפה שהילד יחזור הביתה עם טראומה לאחר התעללות ושהמערכת לא תצליח למצוא לילד פתרון ואף תנטוש אותו לגורלו. כך לפחות טוענת מירב (שם בדוי כמו כל השמות בכתבה), אמו של עידו שכבר למעלה משנה כמעט שלא לומד בגלל אירוע תקיפה שעבר. בעירייה מצדם אומרים: "הוא נמצא בטיפול של גורמי המקצוע".
תחילתו של הסיפור בנובמבר שנה שעברה. מירב סיפרה השבוע: "הבן שלי היום בן 12. הוא למד בכיתה קטנה בבית ספר יסודי בעיר. יום אחד תקפו אותו שני חברים מהכיתה בצורה מאוד אלימה ושברו לו את הטלפון. אפשר להגיד שזה היה סוג של לינץ'. הילד נכנס לטראומה. הוא הפסיק להגיע לבית הספר, לא יכול היה להיות איתם בכיתה. הוא סבל מחרדות קשות. אלה ילדים שהוא למד איתם שש שנים. מאז התחלנו להגיע לבית הספר רק בצורה נקודתית, לאנשי המקצוע בלבד וככה סיימנו את השנה. התוקפים המשיכו ללמוד כרגיל. נגד אחד מהם שכבר היה בן 12 הגשנו תלונה במשטרה".
מאז אובחן עידו כבעל צרכים מיוחדים ושובץ לכיתת תקשורת באחת החטיבות בעיר. לאורך תקופה לא קצרה הוא עובר תהליך טיפולי על מנת להתאושש מהאירוע שעבר. אבל תוך כדי הליך השיפור, הם זכו להפתעה לא נעימה שטלטלה את עידו שוב. "חשבנו שזה מאחורינו", מספרת מירב, "אבל עברו רק כמה שבועות מתחילת שנת הלימודים ועידו חוזר הביתה כשהוא בוכה וכולו רועד מבכי. שאלתי אותו מה קרה והוא אמר לי שאבי (שם בדוי), אחד הילדים שתקפו אותו, נמצא יחד איתו באותו בית ספר. חשבתי בהתחלה שנדמה לו מכיוון שעד כמה שאני יודעת הילדים האלה שייכים לחינוך המיוחד ולא לחינוך הרגיל. אבל למחרת עידו אמר שהוא שוב ראה את אבי. החלטתי לערב את המחנך של עידו וסיפרתי לו את כל הסיפור. ביקשתי ממנו לבדוק אם אבי לומד בבית הספר. אחרי כמה ימים הוא חזר אלי ואמר שאבי באמת לומד בבית הספר בכיתת שילוב, ולא סתם, אלא שהשילוב הוא עם הכיתה של עידו. צירוף מקרים יותר מעצבן וכואב מזה לא יכול להיות".
מה קרה בעקבות הגילוי הזה?
"מאז עידו לא הולך לבית הספר. הוא נמצא בפוסט טראומה, מוצף, יש לו התקפים נוראיים. בעצם, מהשנה שעברה עידו לא לומד בבית הספר. אני לא דואגת לו מבחינה לימודית כי יש לו מוח מבריק, אבל חבל לי עליו שהוא מפסיד מבחינה חברתית. אני מרגישה שלאף אחד לא אכפת, לא דואגים לנו. פניתי לכל מי שאפשר במינהל החינוך בעירייה, ולא הצלחתי לקבל מענה מאף אחד. אני אם חד הורית. חוץ מעידו יש לי גם תינוקת בת ארבעה חודשים ועכשיו אני צריכה להתמודד גם עם המצב הזה".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה את מרגישה בעקבות מה שקרה?
"מבחינתי ראיתי את בית הספר בתור מקום מוגן, מקום שצריך לתת מענה לכל ילד ובמיוחד לילדים שהם במצב רגיש יותר כמו הילד שלי. אני מאוד מאוכזבת מהמערכת. בשנה שעברה ניסו להקטין את מימדי האירוע ולהגיד שזה בסך הכל ריב בין ילדים, ומאז לא עשו כלום. הילד יושב שנה בבית. מגיע לו סל שירותים שאני לא יודעת למי הוא הולך כשעידו לא משתמש בו. זה מצריך טיפול ואני זוכה להתעלמות או לתשובות לקוניות שמטפלים בזה, אבל לא קורה כלום".
איך עידו מרגיש?
"הנשמה של הילד שלי נפגעה. הוא מבין שמצפצפים עליו. הוא מוצף כל פעם מחדש והוא גם לא רוצה ללכת לדבר יותר על זה בטיפולים. הוא בסך הכל רוצה להיות ילד ואני מבינה אותו. מה שיצא הוא שהתוקפים ממשיכים בחייהם כאילו כלום וזה שנפגע נשאר מאחור בלי פתרון מתאים. קצינת ביקור סדיר ניסתה להתערב בזה, אבל גם היא לא הצליחה לקבל תשובות ממינהל החינוך בעירייה".
לאיזה סוג של פתרון את מצפה?
אני מבינה שלא יוציאו את הילד התוקף מבית הספר. לכן, אני רוצה שהעירייה תכין תכנית חינוך ביתי עבור עידו, שיבואו מורים אלינו הביתה וילמדו אותו. במקביל, צריך לדאוג לו גם להיבט החברתי, לחשוף אותו לחברים במקום מוגן על מנת שייבנה מחדש האמון בינו לבין חברים".
מדוברות העירייה נמסר: "מפאת צנעת הפרט לא נוכל להרחיב אודות המקרה אך נדגיש כי הוא נמצא בטיפול של גורמי המקצוע אשר יפעלו בהתאם לפרמטרים המקצועיים הרואים את טובת הילד".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
זאב
הלוואי שבנך יצא מהמשבר הזה. ישועת האל כהרף עין