"העצבים שלנו חשופים ורגישים. מעולם לא חוויתי יום זיכרון כזה שבו יש שסע כל כך גדול. במקום לדון בו על יום זיכרון ועל ערכים שהנופלים הותירו לנו, במקום לדבר על רוח הנופלים והמחיר ששילמנו על המדינה, אנחנו מדברים על מי יבוא ומי ידבר בטקס. על הטכניקה. מה קרה לנו?".
את הדברים הנוקבים האלה אמרה כלת פרס ישראל, מרים פרץ, אמם של רס"ן אלירז פרץ, ושל סגן אוריאל פרץ ז"ל, שנפלו בקרב במהלך שרותם הצבאי. את הדברים היא אמרה בפני תלמידי ישיבת אמית אלירז ברחוב יבנה בפתח תקוה, דקות ספורות לפני שהזניקה את מאות הרצים שהשתתפו במרוץ אלירז השנתי. בין הרצים היו תלמידי הישיבה, חניכי תנועות נוער, תושבי העיר ובני משפחת פרץ. לאחר דברי ברכה שנשא ראש העירייה, רמי גרינברג, פרץ הזניקה את המרוץ במילים "למקומות, היכון, עם ישראל חי".
"לבוא לכאן זאת זכות", אמרה פרץ לנוכחים. "כאן אני יכולה לדבר באמת על יום הזיכרון, על יום של רוח. כאן אני מרגישה את זה. כל השאלות ששואלים אותי, זה 'האם את חושבת שחבר כנסת פלוני צריך לדבר'. זה לא מעניין. בתי העלמין הם של כל עם ישראל. מדינת ישראל היא של כל עם ישראל. אני לא עומדת בפתח בתי העלמין לבדוק את הבאים. כל דכפין ייתי ויבוא לכבד את הנופלים. שואלים אותי אם אלירז היה קם, האם היה מתייאש? ממש לא. אחד הדברים שאלירז בני היה אומר, 'עברנו את פרעה, יוון, רומא והיטלר – נעבור גם את זה'. נמשיך יחד כולנו בלי הבדל. החבר הכי טוב של אלירז היה חייל נוצרי בודד מאוקראינה שהיה איתו בקורס קצינים".
רוצים להישאר מעודכנים?
בנובמבר 1998 נהרג סגן אוריאל פרץ בן ה-22, מפקד מחלקת הסיור בגדוד 51 של חטיבת גולני, במארב בדרום לבנון. בעלה של מרים, אליעזר פרץ, נפטר כשבע שנים לאחר מכן, בגיל 56, ממחלה קשה שהתפתחה אחרי מות בנו הבכור אוריאל. ב-26 במרץ 2010 נהרג בנה השני, רס"ן אלירז פרץ, בהיתקלות עם חוליית מחבלים ברצועת עזה. בעקבות מות אלירז שנהרג כתוצאה מפגיעה של כדור ברימון שנשא עליו, נפגשה מרים עם המהנדס איסר וקסלר, שפיתח מנגנון מיוחד המונע מהרימון המאופסן להתפוצץ אם הוא סופג ירי או רסיס שננעצים בו. בעקבות נפילת שני בניה מקדישה מרים פרץ את חייה להנחלת המורשת היהודית והציונית ומרצה בפני קהילות יהודיות בישראל ובעולם, בני נוער וחיילי צה"ל.
בטקס הזנקת המרוץ בישיבת אמית אלירז בפתח תקוה אמרה עוד מרים: "עם כיפה ענקית, ציצית מצמר ונעלי צבא, אלירז רץ ותמיד הגיע ראשון, אבל הוא מעולם לא עבר את הקו. הוא הסתכל לאחור, אמר לעצמו: 'הגעתי', חזר אחורנית ונתן למישהו אחר לעבור. ציצית הצמר של אלירז נמצאת אצל חיים כהן מנהריה שרץ איתה בכל המרתונים. תרוצו, אבל אל תשכחו את הזהות, אל תורידו את הציצית, אל תורידו את הכיפה", הפצירה בתלמידים. "אתם תגיעו ותצליחו".
הרב עופר ארן, ראש ישיבת אמית אלירז, אמר: "דמותו של אלירז מלווה את הישיבה מדי יום. הערכים אותם ייצג אלירז סוללים עבור תלמידי הישיבה את הדרך להיות אנשים טובים יותר, תורמים לחברה, מוכנים להתאמץ ולהשקיע ואוהבי תורה. לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, חשוב היה לנו לחבר את קהילת פתח תקוה לאלירז ולמשפחתו, שגם הם ייחשפו לאישיותו המיוחדת. אנו נמשיך ונזכיר את פועלו של אלירז בפעילויות שונות, בלמידה ותוך תרומה לקהילה".
