עם תום שנת הלימודים בתיכונים הודיע השבוע יוסי שפרבר, מנהלת תיכון אנקורי בעיר, כי החליט לסיים את עבודתו כמנהל ולהמשיך הלאה אל אתגרים עתידיים. בשלב זה עוד לא מונה לו מחליף, אולם שפרבר מאמין שבקרוב יימצא מי שייכנס לנעליו וימשיך את העבודה שביצע בעשור האחרון.
שפרבר, בן 45, תושב מזכרת בתיה, משמש כמנהל תיכון מזה כ-15 ומהן כתשע שנים, מאז 2014, כמנהל אנקורי בעיר. כשהוא התחיל לנהל את התיכון למדו בו כ-60 תלמידים בארבע כיתות. לאורך השנים בהן ניהל את התיכון הצליח לגרום לכך שמשרד החינוך יכיר בו בתור תיכון ייחודי ומספר התלמידים התחיל לעלות. כיום לומדים בו כ-320 תלמידים והביקוש רק הולך וגדל. "באתי עם גישה של מתן מענה לפרט במציאות משתנה", אומר שפרבר. "אנחנו בית ספר שמקבל, מחבק ומכיל את כולם: יהודים, לא יהודים, ערסים, פריקים, דתיים, לא דתיים, להט"בים, קווירים, טרנסים ועוד".
איך אתה מסביר את הצמיחה של בית הספר בתקופתך?
"המבנה במערכת החינוך מבוסס על חלוקה אזורית ואפשר להגיע לבית ספר על אזורי רק אם יש בו מגמות ייחודיות. כשהגעתי לאנקורי, רוב התלמידים הגיעו מפג'ה ושעריה כי הם נשרו מבתי ספר אחרים. אבל ברגע שהצלחתי לקבל הכרה ייחודית לבית הספר יכולים להגיע אליו מכל מקום ומתוך בחירה, כש-50 אחוז מהתלמידים מגיעים מהעיר ו-50 אחוז מגיעים מיישובים באזור. אצלנו רואים את התלמיד כפרט על הייחודיות שבו, רואים מה כל אחד צריך ולא מה הקבוצה צריכה. הבאתי תפיסה עמוקה של פדגוגיה ביקורתית, חינוך ביקורתי, חינוך ששואל שאלות. התוצאה היא שמבחינת אח"מ – אקלים חינוכי חיובי – אנחנו יוצאים במקום ראשון במחוז מזה כעשור. תלמידים אוהבים לבוא לבית הספר, הם מרגישים מוגנים, יש יחסים טובים בין מורים לתלמידים, אסור לעלוב בתלמידים מכל סיבה, אין חרמות, אפס סובלנות כלפי אלימות במובן העמוק ועבודה עם הצוות וגם העירייה. התלמידים מרגישים שיש פה מבוגר משמעותי שרוצים לבוא בטובתם. כשהתחלתי פחות מ-5 אחוז מהתלמידים היו עם זכאות לבגרות. במחזור הנוכחי אנחנו מסיימים עם 85 אחוז זכאות. יש לי גם צוות נהדר שמה שמייחד אותם זה שהם עושים עוד משהו וברצינות חוץ מהוראה, כי אני מאמין שהם צריכים לתת דוגמה וגם לדעת להכשיר את התלמידים לכישורי המאה ה-21".
רוצים להישאר מעודכנים?
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מה החזון שלך לגבי בוגרי בית הספר?
"אני רוצה להוציא בוגר שאוהב את המדינה ורוצה לשרת אותה. אני רוצה ללמד אותם להתרגש מביאליק וגם לקחת איתם צידה לדרך בתחומים הנוספים, למשל רשתות תקשורת ורשתות חברתיות".
מה היית רוצה שישתנה בתחום החינוך בעיר?
"פתח תקוה היא עיר שמשקיעה בחינוך. יש לה צוות מנהלים מסור יוצא מגדר הרגיל. אבל עדיין צריך לשנות ברמת המבניות. צריך לאפשר להורים לבחור עבור ילדיהם את התיכון שבו הם ילמדו, ולא שיהיה שיוך אזורי. בתי הספר לא צריכים להיות מודאגים. כשנותנים שירות טוב, מענה חינוכי טוב, ההורים ירצו לרשום את ילדיהם לבית הספר. לשמחתי, זה מתחיל להשתנות".
למה החלטת לעזוב?
"אני בן 45 וחינוך עושים בהדגמה. אבא שלי עבד באותו מקום כל חייו עד הפנסיה. אני נולדתי לתוך מציאות שיש בה בחירה. הייתי בקבע ויצאתי לשוק האזרחי. המציאות מאפשרת בחירה. יש לי חמישה ילדים פרטיים ואלפי תלמידים שאני מדגים להם שיש בחירה ולא צריך להיתקע. הגעתי למקום של רוויה, אבל לא לשחיקה. לא רוצה למצוא את עצמי בעוד 10 שנים כשאני לא יודע מה לעשות הלאה. אין לי כרגע משהו על הפרק. אני יוצא לחופש, אחרי שכל השנים האלה לא הייתי בחופש אמיתי, ולאחר מכן אבחר את השלב הבא מתוך השפע שהעולם מציע לנו. לנהל בית ספר זו הזכות הכי גדולה שהייתה לי, אבל אני רוצה לעשות עוד משהו. מה שבטוח, אני לא הולך לפוליטיקה. בימים אלה מחפשים את המנהל/ת שיחליפו אותי, כשבאנקורי לרוב מקדמים מישהו מתוך המערכת. אני בטוח שמי שיחליף אותי יהיה טוב ממני וכבר בזמן הקרוב נמצא את האדם המתאים".
