אבל כבד ירד ביום שלישי על מרכז שניידר לרפואת ילדים, עם היוודע דבר מותו של ד"ר טומי שיינפלד, שהיה אחד הרופאים המוערכים ביותר בישראל. שניידר ז"ל היה מומחה למחלות דרכי הנשימה בקרב ילדים ומייסד היחידה לטיפול נמרץ בשניידר. ד"ר שיינפלד הלך לעולמו ביום שלישי והובא לקבורה באותו יום בבית העלמין מנוחה נכונה בכפר סבא.
ד"ר שיינפלד, תושב פתח תקוה, החל את דרכו בבית החולים בילינסון בשנות ה-70, ובהמשך גם עבר להתגורר בסמוך אליו. במהלך עבודתו במקום החליט לפתוח יחידה מאולתרת בת שתי מיטות על מנת שתשמש בתור יחידת טיפול נמרץ ילדים. עם הזמן המחלקה התרחבה. כאשר ב-1992 נפתח מרכז שניידר לרפואת ילדים הוא עבר אליו ביחד עם צוותו ושם ניהל, כאמור, את היחידה לטיפול נמרץ ילדים במשך למעלה משני עשורים, במהלכם הוא אף הספיק לעמוד בראש הצוות שהוביל לחשיפת פרשת רמדיה.
ד"ר שיינפלד טיפל בעשרות אלפי תינוקות, ילדים ובני נוער, במהלך שנות פעילותו הרבות, הציל חיים והעניק איכות חיים לילדים ולמשפחות רבות. הוא היה מרופאי הילדים הבכירים בישראל, קלינאי מחונן ומעורר השראה, שהקדיש את חייו לטיפול בילדים במצבים מסכני חיים, במסירות אינסופית, מקצוענות, מחשבה מקורית ויצירתית. הוא פרש לגמלאות בתחילת שנת 2015.
רבים ממטופליו ובעיקר הוריהם הוכו בהלם עם היוודע דבר מותו. אחת מהן כתבה ברשת החברתית: "עצוב מאוד מאוד. אבדה ענקית. היה אדם ורופא עם נשמה ענקית. מומחה ענק לבעיות נשימה. טיפל במסירות בבת שלי במשך 3 שנים. באמצע הלילה בא לראות את מצבה. בזכותו היא חיה היום. יהי זכרו ברוך, שתהיה נשמתו בגן עדן".
רוצים להישאר מעודכנים?
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ד"ר אפרת ברון הרלב, מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים, ספדה לו ואמרה: "כשטומי היה מוטרד מאיזה ילד ביחידה, הוא היה מסתובב במעגלים, שהלכו וגדלו. הם גדלו פיזית – קודם כל ברדיוס סביב המיטה, ואחר כך הלכו והתרחבו בסיבוב במחלקה, בסיבוב בקומה, בסיבוב בבניין, וחוזר חלילה. הם גם גדלו מילולית ורגשית – התחיל בשאלה בביקור, המשיך באמצע ובסוף הביקור, והמשיך עוד יותר בעצבנות יתר, בעוד שיחת טלפון ועוד אחת, ועוד אחת באמצע הלילה. זה גם הובע בעצבים על פלסטר מלוכלך בקיבוע, על המדד האחד והיחיד המשמעותי שאף אחד לא שם לב אליו ופתאום הוא מגלה אותו, או על כך שהמיטה של ההורים לא מקופלת בשמונה בבוקר. טומי, שרק עד לפני מספר שנים לא העזתי לקרוא לו כך אלא רק ד"ר שיינפלד, הוא הרופא היחידי בעולם שאני מכירה שזיהה דברים לפני שהם קרו, או תוך כדי שהם קרו ואף אחד אחר עוד לא זיהה אותם. "כשטומי החליט שזהו, הוא חתך, ומיד. ומאותו הרגע הייתה רק מטרה אחת – לסיים עם זה מהר ככל הניתן, וללא כאב. אני חושבת שהוא עשה דבר דומה לפני כמה ימים. חתך. הספיק לו. הבין שאין מה לעשות, והלך מאיתנו. טומי עיצב אותי, לא רק כרופאה. מתברר שעיצב אותי ואת מי שאני כמנהלת לא פחות. וגם כאמא. אם נזהה בעיה רגע לפני שהיא קורית, נדע למנוע אותה ברוב המקרים. לא צריך להגיע להחייאה בטיפול נמרץ. את הכלל הזה לקחתי לחיים. וזה פועל שוב ושוב, שוב ושוב, גם בחיים עצמם, וגם בתהליכים ניהוליים גדולים, וקטנים כאחד. את החשיבה היצירתית , האחרת, הפתוחה אני חושבת שהוא המציא. נתגעגע אליו מאוד מאוד".
מה בעיקר אפיין אותו כרופא?
"מה שאפיין אותו כרופא זו היכולת לא להניח ולהתעקש למצוא פתרונות לילדים הכי הכי מורכבים. לקחת אחריות על ההחלטות הכי קשות שיכולות להיות בטיפול. להיות אמיץ, יצירתי, חושב מחוץ לקופסא לגבי ילדים שאבדה כמעט התקווה לטפל בהם. להיות עקשן ולא לוותר כל זמן שיש לדעתו סיכוי להביא לחיים טובים של ילד. ויחד עם זאת, גם לדעת איפה הגבול. להסביר את המגבלות והיכולות להורים ולתת המלצות אמיצות, גם כשההמלצה היא לא לטפל".
משפחתו של ד"ר שיינפלד יושבת שבעה ברחוב נקאש 6 בפתח תקוה.
יהי זכרו ברוך.
מערכת מלאבס משתתפת בצער המשפחה.
