מוניקה כהן
מוניקה כהן
"אני לא רק מתביישת בהחלטה אומללה זו, אני כועסת על השרירותיות והאטימות המלווה אותה. אני לא אכנס כאן לים הקלישאות הנכונות כולן של חוסר אנושיות, גם אנחנו היינו נרדפים ופליטים באירופה, אל תעשה לרעך וכו'. כמוני כועסים וחותמים על עצומות רופאים ואקדמאים ומורים, טייסים, שגרירים וניצולי שואה. אבל המקהלה היוונית של אומרי ההן יגידו מיד: כולם סתם שמאלנים. אז זהו שלא. ההחלטה הזו נראית לא טוב כלפי חוץ, כך אמר הבכיר האמריקאי. אבל מה אכפת לנו מה יאמרו הגויים. הרבה מדינות בעולם ובמיוחד אמריקה מתחבטים בבעיית פליטים, אבל אף אחת, אפילו לא אמריקה, החלו בגירוש המוני. נכון שמדובר בכ־50,000 אנשים שנכנסו לישראל בצורה בלתי חוקית דרך גבול מצרים. נכון שרובם מאריתריאה וסודן. חלקם הגישו בקשה למקלט מדיני בגלל רדיפות בארץ מוצאם. משרד הפנים המהולל לא בדק את רוב הבקשות וקורא לכולם מסתננים. ליבי לא רק עם הנרדפים אלא גם עם האנשים האומללים המנסים לשפר את תנאי מחייתם המחפירה, מבקשי העבודה. הם חיים בעוני ומחסור מזעזעים באפריקה וככל אדם מנסים להיטיב את חייהם. אבל מה שמזעזע אותי הכי הרבה זה שניתן היה לפתור את הבעיה בקלות יחסית. לרובם אין עבודה ומכאן הפשע והחיכוך עם האוכלוסיה המקומית, אילו היו מספקים להם עבודה ותנאי מחייה מינימליים הבעיה הייתה נפתרת עם הזמן. כי היום כבר אין כניסה של מסתננים. אנו שומעים שאין ידיים עובדות במסעדות ומלונות. אז מה עושה הממשלה? מאשרת הבאת עובדים זרים ממדינות שונות באמצעות חברות כוח אדם המרוויחות מיליונים מן הפעולה הזו. אז יד אחת מגרשת ויד שנייה מביאה עובדים זרים ברווח עסיסי. אם זו לא סיבה לבושה, אז מה כן?". (כהן היא יו"ר עמותת פתח תקווה זה אני).
עו"ד אלון וולקוביצקי צילום זאב שטרן
אלון וולקוביצקי
"בושתי וכלימתי בסוגיית המסתננים מתחלקת למספר חלקים: אני מתבייש ונכלם במי שלא מבינים עובדות ואמיתות בסיסיות ועוטים על עצמם אצטלה של חסידי אומות העולם. אני מתבייש ונכלם בכל אותם סופרים ומשוררים שעטו על עצמם בגדי לבן ככוהנים המתכוננים לפני קונם ביום הכיפורים, ובפועל לא שיכנו בביתם, ולו מסתנן אחד לכפרות. אני מתבייש ונכלם בכל הארגונים הצדקניים והטהרניים של השמאל הפוליטי שבמקום לדאוג לעניי עירך דואגים לכל ארכי פרחי ומסתנן. אני מתבייש ונכלם שתושבים ישראלים כמו תושבי דרום תל אביב, ומרכז פתח תקוה נמצאים שנים במצור בביתם, ונאלצים לשזוף עיניהם במסתננים שעושים צרכיהם ברחוב, ולהסתובב בין ערימות צואה ושתן. אני מתבייש ונכלם בכל אותם אלו שלא מחזקים את ידי הממשלה שעושה כל אשר לאל ידה כדי שמדינת ישראל תישאר מקלטו הבטוח של העם היהודי בעולם. אני מתבייש ונכלם בתנועת הקיבוצים שהבטיחה כי תיקח מסתננים כדי לחרוש שדותיהם, ולחלוב פרותיהם בבחינת נאה דורש, דבר שלא התרחש לבסוף. אני מתבייש ונכלם בכל המדינות הסובבות אותנו בעלות המרחבים הבלתי מוגבלים שאינן מציעות לשכן בתחומן ולו מסתנן אחד". (וולקוביצקי הוא עורך דין פלילי ותעבורתי).
מאיה בן ישראל
מאיה (בן ישראל) סורמלו
"בישראל חיים כ-220,000 אזרחי מדינות זרות, שאינם עונים להגדרה חוקית של תושב או אזרח. אותם זרים זוכים לכינויים שונים, וביניהם מסתננים, מבקשי מקלט, מהגרי עבודה, פליטים וכו'. הם הגיעו לישראל ממקומות שונים ולמטרות שונות. כאן לדידי על רשות האוכלוסין/משרד הפנים לפלח אוכלוסיות אלה ועל בית המחוקקים להגדיר אוכלוסיות אלה ומעמדן. ישנו בלבול רב וחוסר סדר באשר לזרים אלה אשר הגיעו לישראל. הם יושבים במרכזי הערים, בצפיפות ותנאים סניטריים גרועים, מחוסרי עבודה. ם. מחד, נשמע קולה של מי שביקשה לגרשם לאלתר בבחינת "עניי עירי קודמים", ומאידך שופטי בג"צ חייבו ראשי ערים לאפשר לילדיהם שירותי חינוך. מחד קוראים להם מבקשי מקלט כי הם נמלטו מן התופת ומאידך מכנים אותם מהגרי עבודה. הם אינם מקשה אחת ואין להתייחס אליהם כך. אין חולק על כך שהמוסר היהודי מצווה עלינו להושיט יד לכל בן אנוש שסכנת חיים מרחפת מעל ראשו ולא להפקירו, ומכאן אל לנו לגרש את מבקשי המקלט. באשר למהגרי העבודה, אנו זקוקים לידיים עובדות לחקלאות, בניה וכו', ניתן לנתבם לאזור הנגב ולכל מקום בו יוכלו להביא תועלת למדינה וזאת במקום להשקיע הון בסילוקם וייבוא עובדים זרים. מי שיסרבו להתפנות לעבודה בנגב או בכל מקום אחר, מבחינתי שיגורשו לאלתר. לסיכום: הרבה לפני שאני מתביישת (או לא) בהחלטה לגרשם, אני חושבת שיש מקום לבדוק, להבין, להכיר, לחוקק, לייעל ואז לקבל החלטה מושכלת ונכונה עבורם ועבורנו. כזו שנוכל להתגאות בה". (סורמלו היא תושבת העיר).
רוצים להישאר מעודכנים?
אייל אחיאל
אייל אחיאל
"איש נכרי, אשר לא אחיך הוא" (דב' י-ז, טו), או: הנכרי, "אשר לא מעמך ישראל הוא" (מל"א ח', מא; דה"ב ו', לב); הוא בא מרחוק הוא הגר". הרבה דיברו על היותם של בני ישראל גרים בארץ מצרים אך בואו לא נשכח שאברהם אבינו לא עלה למצרים בכדי להיות תושב קבע אלא רק בגלל הרעב שהיה בכנען. זה בדיוק המצב עם הגרים בארצנו, רובם לא פליטי מלחמה, מי שהוגדרו כפליטי מלחמה מאושרים פה על ידי המדינה, רובם דורשי עבודה בעקבות רעב ומלחמות בארצם. כל מי שלא מאושר חוקית במדינת ישראל צריך להיות מגורש. עשתה נכון הממשלה וסגרה כל אופציה לחדירת מבקשי העבודה. מצד שני אפשר להבין את המצוקה של אותם זרים שלא חיים חיי נוחות במדינה ולא ממש מנסים להתערות באוכלוסיה אלא מנוצלים על ידי בעלי עסקים כעובדים זמניים, ללא זכויות, ללא יכולת להגן על עצמם משפטית. מדינת ישראל עשתה טוב כשהגיעה להחלטה הזו". (אחיאל הוא יו"ר הנהגת בית הספר נעמי שמר ועוסק באבטחת מידע).
