מאירה גולדברג ברנע
יותר מכל החגים אני אוהבת את חג פורים. אני לא חושבת שיש עוד חג בו אני באמת מאושרת בעקבות החג עצמו ולא רק בגלל החופש שנלווה אליו. אני מרגישה את האושר מתפשט בכל הגוף, אושר אמיתי.
כשהייתי ילדה, הרגשתי שהחג עובר מהר מידי. לא מספיקים למצמץ והוא נגמר. אבל בשנים האחרונות חל שינוי. חלק מבתי הספר החליטו למתוח את החג ואת ההכנה לקראתו לשבוע שלם. התלמידים מקבלים רשימה שבה בכל יום יש נושא ומי שרוצה יכול להתחפש למשהו שקשור בנושא עליו הוחלט.
הורים רבים זועמים על התפנית הזו. הם טוענים שהדבר גורם להם להוצאות כספיות מיותרות. לא רק שהם נאלצים לקנות תחפושת אחת לפורים, עכשיו הם צריכים לקנות ארבע או חמש תחפושות. הם אומרים שבאווירה הזו לא באמת ניתן ללמוד. שמעתי אבא אחד נואם נאום בזמן ההמתנה מחוץ לחוג של אבישי ואומר: "שבוע שלם בפורים הילדים לא לומדים, אחר כך מגיעה חופשת פסח, חזרות לסוף שנה וחצי שנה עוברת בלי לימודים". הוא המשיך לדבר בלהט ואני ישבתי על הספסל. ניסיתי להתרכז בספר שהבאתי כי לא היה לי רצון לשמוע אותו. ידעתי שאם אני אתחיל לנאום שם בנוגע לעמדתי בנושא, זה ייקח יומיים. אז הקשבתי לו ולתלונותיו על כל הרע שבעולם ואיך הכל קשור לאותו שבוע בפורים שביקשו מהבת שלו להגיע מחופשת לדמות מספר.
חברת פייסבוק כתבה לי: "מה עושה אמא שלא אוהבת להתחפש? היא צריכה לחפש שבוע שלם את הילדים שלה ולשבור את הראש מהיכן תביא את התחפושות. בעצם רציתי לומר שבית הספר מערב יותר מידי את ההורים בכל מיני משימות של הילדים….". ואז היא המשיכה לטעון ארוכות כנגד בתי ספר שגורמים להורים להכין משימות במקום ילדיהם. התגובה הייתה כל כך ארוכה שהיה לי ברור שההתנגדות שלה לשבוע התחפושות נוגעת במשהו אחר בחייה.
"ואם הבת שלי לא אוהבת להתחפש? למה היא צריכה לסבול שבוע?", שאלה אותי שכנה שראתה אותנו יוצאים מהבית כשהבן שלי לובש חולצת באטמן, גלימה של סופרמן ומסיכה של קפטן אמריקה. "ואם פורים נמשך שבוע זה לא הורס את החוויה של החג עצמו?", הוסיף שכן אחר.
הרבה פעמים בפורים, הורים שוכחים מה זה להיות ילד. שוכחים את ההתרגשות, את ההתלהבות מהיכולת לצאת מהבית וללבוש מה שמתחשק באמת. החיים הפכו אותם לרציניים, לציניים, מרוץ החיים השכיח מהם את הילדות. פורים הפך למטלה. מצד שני ישנם הורים שנזכרים בעצמם כילדים. לפעמים נזכרים באיזה חסך שהיה להם, ומנסים למנוע מילדיהם את אותו חסך ופורים פוגש אותם במקום מאוד פגיע. כמו תמיד איזון היא מילת המפתח. כשהבן שלי נולד, פורים הפך לחג בו הוצאתי סכומים ניכרים על תחפושות בכדי לפצות על השנים בהן הייתי בטיפולי פוריות ועברתי את חג פורים בלי ילד. היו אלה ימי פורים עצובים עבורי. בעלי לא אוהב להתחפש. זה עבר לו בכתה ד' אבל הוא הבין את הצורך שלי. לפני שנתיים, כשאבישי היה בן 6, נרגעתי. השנה אבישי ביקש להתחפש למוצרט. הזמנתי לו תחפושת די זולה מאחד האתרים באינטרנט, שמחתי שהיא הגיעה בזמן ובמידה הנכונה ואפילו לא נכנסתי כמידי שנה לחנויות על מנת לבחון תחפושות ולספוג את האווירה.
כשהגיעה הרשימה של "שבוע התחפושות", ישבנו בעלי ואני יחד עם אבישי בסלון ושוחחנו. דבר ראשון בדקתי איתו שהוא רוצה בכלל לקחת חלק בעניין כי זו לא חובה. לשמחתי אבישי רצה. לא חשבתי שזו "משימה מעצבנת" שקבלתי מבית ספר. כן שמחתי על האפשרות לשבת עם הבן שלי ובעלי ולנהל שיחה ולשמוע רעיונות. אני נמצאת בתקופה מאד לחוצה בעבודה ולא חשבתי אפילו פעם אחת להשקיע בכל תחפושת יותר מכמה דקות, גם לא חשבתי עכשיו לשדוד בנק ולרכוש תחפושות יקרות. הדבר היחיד שקניתי היו צבעי איפור לפנים ולשיער בעשרים וחמישה שקלים.
רוצים להישאר מעודכנים?
ביום האמנים אבישי התחפש לואן גוך. בעלי צייר לו זקן כתום וחבש לו את האוזן בתחבושת ישנה שהייתה לנו בבית. ביום המפורסמים אבישי לבש חולצת באטמן רגילה שיש לו וחלקי תחפושות ששמרתי משנים קודמות. אם לא הייתי מוצאת גלימה, סביר להניח שהייתי עוברת בבתי השכנים ומישהו היה משאיל לי. ביום בו התחפשו ברוח יום העצמאות 70 למדינה, הוא התלבש בצבעי כחול לבן וציירתי לו את את דגל ישראל על הפנים. לא השתגעתי, לא התחרפנתי ולא הסתבכתי. לא ניסינו להרשים אף אחד והוא היה שמח ומאושר. אף אחד לא מצפה שבשבוע התחפושות הילד יגיע בכל יום בתחפושת מדוגמת. הכל סמלי. אגב באותו שבוע, למדו בבית ספר כרגיל אבל האווירה הייתה שמחה יותר וככל שאני חושבת על זה לעומק, גם אם לא למדו הרבה באותו שבוע, זה לא מזיז לי. הילדות חולפת די מהר ואם יש דרך לעשות עוד קצת כיף בחיים, שגם ככה מורכבים ולעיתים קשים, אז אני זורמת. אני חושבת שצריך להודות על כך ולא להרוס את רוח החג ומי שלא אוהב להתחפש שלא ייקח בזה חלק. לא על כל דבר צריך להתלונן. הלוואי ובילדותי הייתה מסורת כזו.
הכל בסדר! פתרונות יעילים ומהירים לארגון וסדר
מהחג השמח ביותר נעבור לאחד החגים המלחיצים. יש אנשים שכל גופם נדרך רק מהמחשבה שפסח קרב. אני חושבת שמצאתי את הפתרון המושלם לכל ענייני הבלאגן. אז תכירו את ליטל. ליטל תארגן לכם את כל החפצים, כל הבגדים, המשחקים, הכלים הארונות והמחסנים ובמחיר מצחיק.
פגשתי אותה באופן אישי והתאהבתי בה. "שואלים אותי איך הגעתי לעבודה הזאת? אבל כשאני עונה את התשובה האמיתית חושבים שאני קצת לא בסדר ובכל זאת אני דבקה בה", ליטל מספרת, "סדר וארגון תמיד הרגיעו אותי, כבר מהיותי ילדה הייתי הולכת לחברות ובזמן שהן היו משחקות נהניתי לסדר להן את שולחן הכתיבה … אני לא יכולה להתחיל לעבוד אם סביבת העבודה אינה מסודרת … אז עם כזאת תשוקה לסדר הדבר הכי הגיוני היה לפתוח עסק עצמאי ולדאוג שהכל יהיה בסדר במסגרת עבודתי אני מארגנת ומסדרת ארונות בגדים/ חדרי שינה/ חדרי משחקים/ מטבחים/ מזווה /תיוק מסמכים ופירוק ארגזים לאחר מעבר דירה.
מבחינתי היא כמו מרי פופינס קטנה, חצי קוסמת. ניתן למצוא אותה בפייסבוק בדף העסקי: "הכל בסדר – פתרונות מהירים ויעילים לארגון וסדר" (חפשו את הקוביה ההונגרי).
סטטוס לשבת
על אהבה וקלפים
אבישי: "אמא אני ממש אוהב אותך. אני לא אומר את זה רק בגלל שאני רוצה שתקני לי קלפים של ליגת האלופות, למרות שאם תקני לי אני אוהב אותך יותר".
