משטרת פתח תקוה. צילום: זאב שטרן
משטרת פתח תקוה. צילום: זאב שטרן

בלדה לשוטר: עושים כבוד לשעיה

בימים כאלה של עליהום, חשבתי מה אני יכול לעשות לטובת המשטרה. ואז נזכרתי בשעיה

שלמה צדוק צילום זאב שטרן

שלמה צדוק צילום זאב שטרן

מדוע נכנסים במשטרה?!. "מקדימים משטרה למכה", זה סלוגן חביב של משטרת ישראל, אבל לאחרונה נראה כי המשטרה כבר לא כל כך חביבה. לצערי הרב מאוד המשטרה שלנו עוברת תקופה קשה. יש עליה הרבה "עליהום" ויותר מידי רייטינג שלילי. חלק מהעליהום קיבלה המשטרה ביושר וזה מכאיב לי כי המשטרה והשוטרים עושים כאן עבודת קודש. הם מקריבים את עצמם ומשפחתם למען שהעם יחיה בשלווה ובמרגוע. לדעתי, להיות היום שוטר זה כבר לא ברירת מחדל, אלא זאת בחירה מטעמי שליחות. תמו הימים של הבדיחה: "אחד יודע לקרוא ואחד יודע רק לכתוב". הם תותחים חכמים. לפעמים ישנן עוולות?! כן.

שוטר שהיה אייקון. על רקע העליהום חשבתי לעצמי מה אני יכול לעשות למען השם הטוב של המשטרה?. חפרתי וחפרתי ולפתע נזכרתי באגדה המשטרתית המקומית של מלאבס. השוטר שהפך לאייקון ולסמל. האיש שסביבו נרקמו אגדות שהפכו לקאלט, והן כנראה נלמדות בבית הספר לשוטרים. השוטר שאם לא ראית אותו ברחוב חיים עוזר מביא דו"ח לעבריין מקומי, אז חשבת שאולי אתה בחו"ל. כן, אני מתכוון לשוטר הנפלא והאצילי של מלאבס: השוטר שעיה.
שרביט רוזנים מתחת לבית השחי. לדבר על דברי הימים של מלאבס מבלי להזכיר את שעיה זה כמו לדבר על ירושלים בלי הכותל. ברחוב חיים עוזר הוא עמד כמו היה מגדל אייפל של הפריזאים. אומרים שהיה ברחוב לפני שנבנה בנין העירייה. ואפילו לפני שבנו את מגדל השעון. יעני, הוא עמד שם ומסביבו נבנה הכל. לעולם עמד זקוף קומה, כמו בסצנת הסיום האלוהית של שייקה אופיר ב"שוטר אזולאי". כובעו חבוש לראשו באצילות ומתחת לבית השחי, כמו היה זה שרביט מלכים ורוזנים, שכב פנקס הדו"חות הבלתי מתכלה שלו.
רגעים של סבל וייסורים או שעת חינוך?!. האגדה אומרת כי משעיה עד שעיה לא נולד עוד שוטר כשעיה. נראה שנולד להיות שוטר. יעני, בא לעולם כגרסה מודרנית של שליחות משיחית, או לפחות של מורה ומחנך הדור. שעיה אהב את עבודתו כאילו היה השוטר האחרון בעולם. ישנם נפגעים שסבורים כי איש קשה היה, אבל המציאות היא ששעיה לא חיפש לעשות דו"חות אלא חיפש סדר וביטחון בכביש. שעיה אומנם הפך את תהליך רישום הדו"ח לטקס איטי ומתמשך שרק הגדיל את סאת הייסורים של מקבל הדו"ח, אבל לא היה זה בגלל ההנאה שלו מהכאב שלך, אלא כדי להסביר לך שוב ושוב מדוע חטפת דו"ח על נהיגה ביד אחת.
מיתוס או מציאות?!. סביב שעיה נרקמו סיפורים ענקיים. חלקם מצחיקים, חלקם הזויים וחלקם בלתי אפשריים. האם מדובר במיתולוגיה או באמת?! כנראה שגם וגם.
דו"ח לקבלן השיפוצים. מספרים שיום אחד החליט שעיה הגדול לעשות שיפוצים בביתו אשר ברחוב קיבוץ גלויות. נהג המשאית שהובילה חצץ לשיפוץ לא ידע בביתו של מי מדובר והמשאית חנתה על המדרכה ממול. כאשר סיים הנהג לרוקן את החצץ הוא מצא דו"ח של שעיה על החלון. על מה?! עמידה באדום לבן על מדרכה. אמת או דמיון?! לא יודע. רק נזכיר שישנן עוד גרסאות לפוזיציה הזאת. למשל, ששעיה נתן דו"ח למשאית על נהיגה ברוורס לחצר שלו ללא מכוון.
משבית הצפצופים העירוני. שעיה היה ממוצא תימני, אבל כמו פולני מצוי שחרד מפני רעשי צפצופי מכוניות שמפריעים לו בשנת הצהריים, הוא שנא שנאה גדול את צפצופי הנהגים. ועוד יותר לא סבל את צפצופי הלילה. המיתוס מספר שנהג לארוב לנהגים בחצות הליל כדי לקנוס את המצפצפים. והנהגים הסוררים שנכנסו להלם טוטאלי מהשוטר הבלתי צפוי בכלל לא הבינו מאיזו אומגה ירד עליהם השוטר שעיה. מיתוס או מציאות?! לא ברור.
החייזר שנחת במלאבס. מספרים שתלמידי בית הספר "ברנר" ביימו הצגת סוף שנה על חייזרים שנחתו במלאבס. אחת הסצנות המקוריות הייתה של חללית שנוחתת ברחוב חיים עוזר ודווקא על אדום לבן. ומי בא לקראתה ודפק לחללית דו"ח?! השוטר שעיה. וזאת הסיבה שהחללית חזרה לחלל עם חייזר שנכנס לטראומה. הייתה הצגה?! אולי.
ידיים על ההגה. שעיה לא הבין איך נוהגים ביד אחת. יעני, בסגנון אבו עלי של סרטים: יד על ההגה ומרפק על החלון עם סיגריה. מספרים שמחצית מזמנו בחיים עוזר היה בלצעוק על נהגים: "שים את שתי הידיים על ההגה!!!". מפחד הצעקה היו הנהגים מאבדים את האיזון ונכנסים בעמוד הרמזור. מיתוס או מציאות?!. לך תדע.
הדו"ח שנתן לאחיו. מספרים שעצר את אחיו בעוון נהיגה ללא איתות ימינה. לאחר שרשם את הדו"ח אמר לאחיו: "אחי, תשאיר את זה לי. אני אשלם". אמת או בבל"ת?! נראה לי סיפור חרטה. שעיה היה קפדן אבל לא ליצן.

הדו"ח באוטובוס. נהגי האוטובוס של קו 74, בואכה רחוב קיבוץ גלויות, רעדו מפחד כאשר הבחינו בו עולה לאוטובוס שלהם. הם הבינו שטוב לא יצא מזה והם ודאי יקבלו דו"ח על עבירה כלשהי. הנהגים נזהרו בכל האיסורים האפשריים שהכירו אבל אצל שעיה הקפדן זה נגמר עם דו"ח בלא מעט מיקרים. למשל, אסור לדבר בנסיעה, או אסור לתת עודף בנסיעה, או הנהג חייב לעצור בתחנת העצירה. אמת או מיתולוגיה?! נראה לי ריאליטי.
אולי "יקיר העיר"?. צמצמתי בסיפורים וגם לא בכדי נמנעתי מלהרחיב בסיפור הגבורה שלו בקרב היריות המפורסם שניהל בפג'ה. מספרים שעם יציאתו לגימלאות הוא עבר להתגורר בכרכור ליד ילדיו, יען כי איש משפחה למופת היה שעיה. הקדשתי לשעיה את הטור מתוך הערצה לשוטר שהפך לסמל. אולי הגיע העת להעניק לו את תואר "יקיר העיר?".

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
אולי יעניין אותך גם

תגובות

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר