שלמה צדוק צילום זאב שטרן
סדר ומקריות. "צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי", אמר המדען האלמותי אלברט איינשטיין. אני לא בטוח שמישהו הבין את כוונתו במיוחד לאור תובנה מאוחרת יותר שלו שאמרה: "אלוהים אינו משחק בקוביות". את התובנה השנייה קל להבין. איינשטיין התכוון לומר שבכל מה שקורה ביקום יש סדר מסודר. כולל בצירוף מקרים. יעני, דבר אינו מקרי והכל מאורגן. ומדוע נזכרתי באיינשטיין?! תקראו סיפור.
האיש ההוא. אני הולך לספר את סיפורו של אייקון ענק. מגדלור של יופי אנושי, של טוב לב, של צניעות שאין שני לה, של גמילות חסדים, של מורה הוראה מיוחד וסיפור של שכול גדול. קוראים לו יעקב שמש. הוא היה מזכיר בית הספר שלנו במעברה. מן הסתם הייתי מגיע אליו ביום מן הימים אבל צירוף מקרים מביא אותי לספר את הסיפור דווקא השבוע, בימים של לפני חג הפסח ולפני יום הזיכרון לחללי צה"ל.
צירוף מקרים?!. מקריות 1 – לא מזמן הלכתי לבית כנסת לאזכרת אביו של חבר. לא עליכם. נסעתי ברחוב רחבת הרב יעקב והגעתי לבית הכנסת: "בית יעקב". מקריות 2 – בסיום התפילה, בדרך לרכב, ראיתי בחטף שלט זיכרון מתכתי בצד רחבת החניה. השלט ציין כי מדובר ב"רחבת הרב יעקב שמש". כסקרן פתולוגי התקרבתי לשלט וקראתי על סגולותיו של הרב יעקב שמש שבזכותן זכה לרחבה על שמו. לאחר הקריאה שכחתי את השלט ואת האיש. מקריות 3 – באותו יום, ברגע של שיטוט סתמי ברשת, מצאתי הודעה באחת הקבוצות שלי. בחור מהוד השרון מבקש לקבל מידע מהגולשים על הסבא הפתח תקוואי שלו: הרב יעקב שמש. הוא צירף לבקשתו תמונה לא חדה של הסבא ואני התחלתי להזיע. חשתי צמרמורת והתפעמות. האיש בתמונה היה מוכר לי מאוד אולם לא הייתי בטוח שמדובר באחת האגדות של דברי ימי המעברה. האם מדובר ביעקב שמש ההוא?! ההוא שהיה המזכיר הענק של בית הספר שלנו בשכונה?! התחלתי לחפור מעט בתגובות הגולשים ואט אט הבנתי כי מדובר אכן במזכיר הנפלא של ימי המעברה. אלא שלתולדות החיים של המזכיר שאנחנו הכרנו נוספו עוד כמה פרקים נפלאים. וגם פרק אחד עצוב. הגולשים סיפרו כי יעקב שמש הפך לרב השכונה ולאב שכול. שמחתי ועצבתי מאוד.
שלושת השמשים. שלושה שמשים היו לנו בבית הספר: המורה אפרים שמש, אב הבית מנשה שמש והמזכיר יעקב שמש. שלושה מאורות חינוך שרשומים באותיות של זהב בדברי ימי המעברה. שלושתם באו מבגדד. שלושה מ־ל"ו צדיקים. היריעה קצרה מלספר על שלושתם בפרק אחד, יען כי כל אחד מהם ראוי לחמישה חומשים של סיפורים. היום נספר מעט על יעקב שמש.
המזכיר המלאך. המזכיר שמש היה רואה החשבון של בית הספר. כל תשלומי מס השכלול, מס השיפור, מס המזון והתזונה עברו דרכו. הוא האיש אשר ארגן את החיים הכלכליים והפיננסיים של בית הספר ולמעשה אפשר למנהל שרגא הרמן להתמקד בראש שקט בחינוך ילדי המעברה הסוררים. חדרו של המזכיר שמש עמד בחזית בנין הכניסה לבית הספר, לצד חדרו של המנהל שרגא הרמן. ללמדך על משקלו הסגולי הגדול, על מעמדו המיוחד ועל העובדה שהכל התחיל בשמש והכל הסתיים בו.
תשלומי האוכל. המזכיר שמש היה רגיש עד דמעות בכל הקשור בדלות הילדים. הוא ראה בכל אחד כאילו היה בנו שלו. הוא כאילו חש על בשרו את חלומם של הורינו להפוך אותנו לילדי מופת משכילים. כל שקל של הורים אלו הופנה לרכישת השכלה, חינוך ודרך ארץ. ועל כן לא תמיד היה להם לתת כסף לדברים שוליים. בבית הספר שלנו היה חדר אוכל שנתן ארוחה חמה אחת ביום לילדים. האוכל עלה כסף ולא תמיד היה לשלם. למזכיר שמש הייתה קופת גמ"ח חשאית שתמיד היו בה כמה לירות וגרושים שתרמו יהודים טובים. הקופה עמדה נסתרת אבל זקופת קומה במגירה התחתונה של ארון העץ החום שלו. לא אחת באו ילדים למזכיר וביקשו לשלם על האוכל רק שבוע שבוע. יעני, שבוע אוכלים ושבוע לא. בעת הזאת היו רחמיו של המזכיר נכמרים וכשעיניו היו זולגות דמעות היה מוציא מהקופה כמה לירות שהיו מיועדות להכנסת כלה אבל במקום זאת היה משלים את התשלום כך שלילד יהיה אוכל כל החודש.
איש חסיד היה. איש צבעוני היה. משקפיים של רואה חשבון, כיפה שחורה גדולה על ראשו ותמיד בהופעה של יראת שמים. חייכן ומשכיל בו זמנית. ברוב צניעותו לא סיפר כי שימש כרב וכמקובל בשכונת מגוריו. דורות של ילדי העיר למדו אצלו קריאת תורה לבר מצווה. מסיפורי הגולשים גם למדנו כמה רב חסד היה. בגיל 65 יצא לגמלאות ואת מקומו בבית הספר שלנו תפסה רוח סערה וסופת טורנדו בדמותה של המזכירה ציונה.
רוצים להישאר מעודכנים?
השכול. רק מסיפורי הגולשים למדנו כי המזכיר שמש הפך לאב שכול במלחמת יום הכפורים. מספרים כי השכול המיס אותו, אבל אף על פי כן הוא המשיך במסע חייו מרובי החסד והצדקה עד שהלך לעולמו בגיל 92. בשנת 81 הוא קיבל תואר יקיר העיר.
אני סוגר מעגל. כנראה שאין מקריות בעולמנו.
