"הם מספרים להורים שהם יוצאים עם חברים ונוסעים למקומות מסתור מחוץ לערים כדי לרקוד לצלילי מוזיקת טראנס", הטיחה בי הכותרת במוסף סוף השבוע האחרון של עיתון "ישראל היום". ואני ישבתי שם, בבית הקפה הבורגני בפרברים, עם הקפה על חלב סויה שלי וגיחכתי. בעיקר על הנועזות של מי שחתם על הכתבה הזו שכנראה מימיו לא בילה ביער נידח ליד כרמיאל כשמסביבו 20 איש ושני רמקולים שהחביאו בבגאז' של מאזדה ישנה.
צילום: אריאל שליט
בני הנוער של היום שונים מהדור שלי בהרבה דברים, אבל אם יש משהו שלעולם לא ישתנה אלו הסקרנות והרצון למרוד. זה שייך לכל דור. כשאני הייתי נערה אמרתי להורי מילה במילה את הטקסט שפתח את הכתבה בישראל היום. אני לבשתי בגדים זוהרים באולטרא סגול ומעליהם בגדים רגילים כדי שלא ידעו שאני הולכת למסיבת אסיד, כמו שקראו להן בזמני. אני חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה ביערות ופרדסים ירוקים כדי לרקוד מול זריחה צבעונית. אני ראיתי את השוטרים מגיעים ופושטים על כל נער עם אישון מורחב, אני עמדתי בכיכר רבין בהפגנה "תנו צ'אנס לטראנס" בשנת 1999 וראיתי 30 אלף איש מבקשים מהמשטרה לתת להם להמשיך לרקוד ואני זו שיושבת בבית הקפה הבורגני ומסרבת לצקצק על בני הנוער של היום.
הכתבה הזו, שנועדה להפחיד הורים למתבגרים, נכתבה בעקבות הרצח המזעזע שאירע לפני כשבועיים. משה אשכנזי ז"ל נרצח במסיבת טבע סמוך ליער אליקים שבכרמל. מיד לאחר הרצח נכתבו בפיד הפייסבוק שלי שלל פוסטים של אנשי טראנס בדימוס, על כמה שהמסיבות של היום הן לא המסיבות של פעם ושבעבר לא יכול היה להתרחש רצח, בגלל שבעבר כולם היו במוד היפי, פיס אנד לאב סטייל.
וזה נכון, באמת שאז אף אחד לא חשב לרצוח מישהו אבל הסיבה היא לא כי היינו טובים יותר. הסיבה היא האלכוהול. "הייתה מסיבה אחת שעישנתי ושתיתי מלא וודקה והקאתי כמו משוגעת", אמרה בכתבה נערה בת 16, וזו הסכנה האמיתית. זה ההבדל בין אז להיום. כי אז שיקרנו להורים וברחנו מהשוטרים אבל כמעט ולא שתינו אלכוהול. ואלכוהול בכמות מוגברת הוא מה שהופך אדם נורמטיבי למפלצת עלי אדמות.
בני הנוער של היום הם לא מפלצות, הם לא יותר גרועים מאיתנו והם לא עושים סקס בגיל צעיר יותר מזה שאנחנו עשינו. תרחיקו מהם את הוודקה ותקבלו גרסה מעט יותר מתירנית מאיתנו. רק על תגידו לי שהדור שלנו היה יותר טוב, כי להגיד את זה לא פותר את הבעיות של הדור הזה, שלא קשורות לרצון שלו למרוד. רוצים לשנות ולהפוך בני נוער למודעים יותר, סבלניים יותר ומשמעותיים יותר? תתחילו בלהוריד מהם את האחריות הגדולה של להיות יותר טובים מאיתנו ותנו להם להיות מי שהם. תדברו איתם, תדובבו אותם ותזכרו כמה קשה היה לכם להיות מתבגרים.
