מזמן לא הגעתי למצב בו אני קוראת ספר וכבר אחרי חמישה פרקים אני מרגישה צורך בלתי נשלט להתקשר באותו הרגע לסופרת ולהתנפל עליה עם המון שאלות. זה בדיוק מה שקרה לי עם שרית מגן בספר העיון שכתבה, "ילד משלך – מאחורי הפרגוד של טיפולי ההפריה בישראל". מגן העזה לעשות מה שאני כל כך פחדתי, לספר את האמת, והכי גרוע, לספר את האמת למי שהכי צריך לדעת אותה אבל לא תמיד מעוניין לשמוע.
מי שלא היה בסיטואציה הזו, לא יוכל להבין מה זה להיות אמא ללא תינוק. מה המשמעות של לרצות כל כך ילד ולא להצליח להיכנס להריון. במשך חמש שנים עברתי טיפולי פוריות ותמיד הרגשתי שאני לא מקבלת את כל המידע שדרוש לי על מנת לקבל החלטות.
אני אתן דוגמא קטנה שתמחיש עד כמה ה"מערכת" מנצלת את הבלבול וחוסר הידע שלנו לטובתה. כשאני הגעתי אל בית החולים, כבר היה ידוע שבעלי ואני נשאי "טייזקס" (מחלה קשה שגורמת לחולים בה (לא לנשאים) למוות בגיל צעיר. כיוון שבית החולים מקבל תשלום גבוה ממשרד הבריאות על כל סבב של טיפול פוריות, אף אחד לא חשב לספר לי שישנה אפשרות לעבור לבית חולים אחר ולבצע שם סינון עוברים מוקדם על מנת שלא להחזיר לרחם עוברים חולים בטייזקס. העדיפו להתחיל לבצע בי את כל התהליכים, כולל שאיבת ביציות, לספר לי שבמידה ואכנס להיריון יבצעו בעובר בדיקה ואם תתגלה המחלה, אצטרך לעבור הפלה, העיקר שלא אעבור לבית חולים אחר בו הסינון מתבצע עוד לפני החזרת העוברים. היכן שמתגלגלים סכומי כסף גדולים ונוצרים ניגודי אינטרסים, המטופלים יצטרכו לחפש את האמת לבדם.
ישראל היא בין חמש המדינות הראשונות שהצליחו להביא לעולם תינוקות באמצעות טיפולי הפריה. מספר טיפולי ההפריה לנפש הוא הגבוה ביותר בעולם. ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה נשים יכולות לעבור אפילו 20 טיפולים במימון המדינה, רק חבל שבכל הקשור להצלחת הטיפולים אנחנו נשארנו הרבה מאחור, הרבה מתחת לממוצע העולמי.
שרית מגן עברה 15 טיפולי פוריות ואף אחד לא ניסה לעצור אותה, אף אחד לא לקח אותה לשיחה ואמר לה, "גברת, עברת 15 טיפולים. את רוצה להרוג את עצמך?". רק לקראת הטיפול ה־16 הגיע רופא הגיוני שהמליץ לה לעבור לתרומת ביצית כי במקרה שלה סיכויי ההצלחה בשיטה הרגילה קלושים.
כמה קשה להסתכל בעיניים של אישה שרוצה תינוק ולהסביר לה שהטיפולים האלו לא יעזרו לה וכדאי לנסות לחשוב על אופציות אחרות? קשה מאוד!! אני בעצמי עברתי חמש שנים של טיפולים ונרשמתי לאימוץ. כשהצעתי בתמימות לחברה להירשם לאימוץ ליתר ביטחון כמו שאני עשיתי, היא הפסיקה לדבר איתי באותו הרגע ולמעשה עד היום היא לא ממש בקשר איתי. מכיוון שמדובר בטיפול שיש בו המון כאב לב ומשברים נפשיים, פעמים רבות נשים מתעקשות לעבור טיפולי פוריות נוספים למרות סיכויי הצלחה נמוכים והרופאים לא תמיד דואגים לעצור אותן בזמן למרות הסיכונים הכרוכים בהם.
במשך שנים הפכה שרית מגן כל אבן ואספה כל פיסת מידע בנושא טיפולי הפוריות בישראל, היא הקשיבה לסיפורים רבים של רופאים ונשים מטופלות והתוצאה, ספר מטלטל ומאיר עיניים שיכול לעזור לאלפי נשים רגע לפני שהן מתחילות בפרוצדורה.
"תגידי שרית", התנפלתי עליה למרות שמעולם לא נפגשנו או דיברנו קודם, "גם אני כתבתי ספר על טיפולי פוריות וכל מה שרציתי זה להעביר מסר חיובי לעולם, שהיום כל מי שרוצה להיות אמא, יכולה להיות אמא, לא רציתי לדכא את הנשים שיקראו את הספר שלי ולמרות שהספר שלי אופטימי, נשים שואלות אותי האם כדאי להביא אותו במתנה למטופלות פוריות או לא ואני תמיד מתלבטת מה לענות. אז השאלה שלי אליך היא איך אני יכולה לכתוב בעיתון שהספר שכתבת מומלץ לכל אישה שעוברת טיפולים, אם למעשה, הספר לא מעודד אותן, לא מחבק אותן אלא להפך, חושף את האמת שמאחורי התעשייה ומראה כיצד לפעמים השיטה לא עובדת. את היית רוצה לקרוא ספר כזה כשעברת טיפולים?".
שרית ענתה בכנות: "הלוואי וכשאני עברתי טיפולי פוריות היה לי ספר דומה לקרוא. אולי היו נחסכות ממני שנים של טיפולים? אולי זה היה חוסך לי את חמשת הטיפולים האחרונים והייתי עוברת עשרה טיפולים לפני תרומת הביצית ולא חמישה עשר טיפולים ? נכון שאמת מכאיבה, אבל עדיף להיכנס לתהליך עם ידע, כי ידע זה כוח. אני לא חושבת שהספר יגרום לנשים לעבור טיפולים או להימנע מהם, אבל אם הן כבר נכנסות לתהליך, לפחות שיגיעו אליו בעיניים פקוחות, שידעו לשאול את השאלות הנכונות, לדעת על מה להתעקש, לא לקבל הכל כמובן מאליו".
לא נותר לי אלא להסכים איתה."ילד משלך", ספר חשוב לכל אישה שעוברת או עתידה לעבור טיפולי פוריות.
מלחמת האותיות / רוביק רוזנטל, הוצאת כתר
רוביק רוזנטל הוא בלשן, עיתונאי וסופר. אהבתי מאוד את ספריו למבוגרים (בעיקר את "רחוב הפרחים 22" המומלץ במיוחד), אבל כשהוא כותב לילדים החגיגה גדולה. ספרו "מלחמת האותיות" מתאים מאוד לראשית קריאה, לתלמידי כתות א' עד ג', ואם יש לילד סבלנות ניתן להקריא גם בגן חובה. הכל מתחיל ביום בו לילך ואסף נשארו לבד בבית והחליטו לצייר ציור ולכתוב סיפור. אסף בטעות כתב את האות ש הפוכה עומדת על רגליה וזו הזדונית החליטה לנצל את רגליה החדשות ולהשתלט על ממלכת האותיות. ממלכה קסומה בה אין מלך או מלכה וכל האותיות שוות אחת לשנייה. רגע לפני המשבר הגדול, בו ייעלמו כל האותיות ואיתן כל המילים והמשפטים בעולם, לילך ואסף נאלצים להיכנס לסיפור, לפתור את הבעיה ולהעמיד את האות ש' למשפט על מעשיה הנלוזים. האם יצליחו?
# אבישי בן 7 ונהנה מאוד, גם החברים שלו.
היום בתוך הבלגן / גיום ריס, הוצאת תמיר סנדיק
הכירו את אנסלם, לואיז ואוד, שלושה אחים מג'נבה שמחליטים לרשום את הבית המשפחתי המפואר שלהם באתר מטיילים שיתופי (למעשה הם מציעים את הדירה המדהימה חינם לאנשים מכל העולם). בהתחלה מגיעים האורחים בטפטוף ומביאים איתם לדירה אווירה וניחוח קוסמופוליטיים אבל ככל שסערת השלגים בחוץ הולכת ומחריפה, מתמלא גם הבית ומהר מאוד מוצאים את עצמם כל באי הדירה כלואים בתוכה באווירה הרבה פחות נעימה ונוחה בלשון המעטה.
הדמויות בסיפור הן לא יותר מאוסף זרים שחלקם לא מדברים אפילו את אותה שפה ולכן לא ממש מבינים זה את זה, הקרירות נמצאת לא רק בשלג שיורד בחוץ אלא גם בין הדיירים שמחסום השפה מקשה עליהם לתקשר ויוצר דיאלוגים משעשעים ולעיתים אף חסרי משמעות. ריס מצליח לתאר היטב את הרגשות והתחושות של הדמויות ובתוך הבלאגן שהוא יוצר מתקיים סדר פנימי משלו. הסגנון עוקצני ושנון ומתחת לאווירה הקלילה הוא מצליח לעורר מחשבות על העולם בו אנו חיים, עולם שמצד אחד מכיל המון מלל אבל מצד שני ממעט בתקשורת אמיתית.
סטטוס לשבת
על כעס ואהבה
אחרי ויכוח.
אני: אבישי, רק שתדע, גם כשאני כועסת עליך אני אוהבת אותך.
אבישי: אמא רק שתדעי, כשאת כועסת עלי, אני לא אוהב אותך.
