זה היה ערב יום שישי כשהגעתי למיון עם בעיה קלה ברגל. חיכיתי בתור שלוש שעות בהן דמיינתי איך הרופא שיקבל אותי יזמין אלונקה שתוביל אותי לניתוח מסובך, איך הוא יודיע לי שהבעיה היא בכלל גידול ואיך הוא מודיע להורי שעליו לכרות לי את הרגל. כשהגיע תורי להיכנס לאחת ממיטות המיון, נשכבתי עליה כשהרופא נכנס וסגר את הוילון כאילו שזה מה שיפריד אותנו משאר האנשים בחדר המיון המלא עד אפס מקום. שאלתי אותו אם זה הסוף והוא צחק באדישות האופיינית לרופאים ואמר שצריך לעשות לי פעולה כירורגית קצרה ולשלוח אותי הביתה.
הרופא לקח אותי (בלי אלונקה) לחדר צדדי, הכין את מזרקי ההרדמה וציווה עלי לשכב בלי לזוז. אמרתי לו: "דוקטור אני מפחדת", והוא ענה לי: "את יודעת כמה שעות אני ער? יותר מ־48, אני רוצה לפתור לך את הבעיה, להמשיך את המשמרת שלי כי יש פה אנשים עם בעיות הרבה יותר חמורות, לחזור הביתה וללכת לישון".
שתקתי. לא היה לי נעים שהטרדתי אותו עם הפחדים שלי. קצת התביישתי בכך שחשבתי שכמו ב"אנטומיה של גריי", הוא יעצור הכל וייתן לי חיבוק חם ומרגיע. ומצד שני, הלו! אני פה רועדת מפחד מבתי חולים והוא זה כל מה שיש לי!. הפחד שלי נמצא בידיים שלו, אז כדאי שהוא יעשה כאילו ממש אכפת לו ממני. את כל זה אמרתי לו בדמעות. ואז הגיע תורו לשתוק. כי הוא ידע שאני צודקת, אבל מה הוא כבר יכול היה לעשות? הוא הציל חיים במשך 48 שעות, הוא אולי בדרך לעוד יממה כזו לפחות והוא ממש היה רוצה להיות אמפטי כמו מרדית' גריי, אבל איך?
חייהם של הרופאים בחדרי המיון בישראל הם בלתי אפשריים. שכר זעום, שעות לא הגיוניות וציפיות בשמיים. כל אחד שמגיע למיון חושב שהבעיה שלו היא הכי קשה ומצפה, ובצדק, ליחס אמפתי ומסור מצד הרופאים. הם הרי הלכו ללמוד רפואה כדי להציל חיים, כדי להיות הידיים של אלוהים שיעזרו לאלו שצריכים שאלוהים יעזור להם, ובסוף כל מה שהרופאים האלו מקבלים זה אגרוף לפנים. ליטרלי.
רוצים להישאר מעודכנים?
לאחרונה עלה לכותרות שמה של אליה קדוש, הדוגמנית שמעולם לא שמעתי עליה. שמה של קדוש הגיע לכותרות, לאחר שבן זוגה צולם תוקף מאבטחים של בית החולים איכילוב, כי לדבריה של קדוש היא לא קיבלה טיפול ראוי. כמעט כל מי שהתייחס למקרה שלה ידע להגיד לי שהיא הפרצוף של הישראלי המכוער, זה שבטוח שמגיע לו הכל, שחושב שהוא תמיד צודק. רק שאלו שאומרים את זה עליה לא מסתכלים על עצמם כשמגיע תורם לעמוד בתור של חדר מיון, או של דלפק הצ'ק אין בשדה התעופה ואפילו בתור לקולנוע. וכאלה כמו אליה יש בערמות ובשביל למצוא אותם אתם רק צריכים להציץ בטוקבקים של סרטי הסנאף של מי שאולי תהיה מתישהו הכוכבת של ה"אח הגדול", כשהיא סוטרת לנהג מונית בבית חולים וולפסון. חלקם משמיצים אותה, חלקם מגבים אותה והשאר תוהים איפה היא עושה גבות.
אליה קדוש. צילום אנסטסיה שמואלוב
אז מי יגן על הרופאים? התשובה ידועה לכולם. והתשובה היא המדינה. וגם היא ממש כמו כל ישראלי מצוי בטוחה שהיא מעל לכל והצדק איתה. מערכת הבריאות בקריסה ואם מישהו לא יבין שהוא טעה ויתקצב אותה כמו שמגיע לה אף אחד לא יוכל לטפל בנו יותר.
עוד מאבטחים שישמרו על הרופאים, עוד רופאים שיתוגמלו כראוי ויוכלו להתחלק בכמות המשמרות ועוד כספים לבתי החולים הציבוריים. וזה לא נגמר שם כי כדי לעזור למערכת הבריאות להיות בריאה צריך לחנך את החולים וזה אומר להשקיע עוד כספים בתלמידים, בבתי הספר, במורים. בקיצור אם יש פה מישהו שצריך להתפוצץ מעצבים כמו אליה קדוש אלו אנחנו, על זה שלא נותנים לנו את מה שמגיע לנו.
