אני רוצה לעסוק הפעם בנושא שרובנו לא אוהבים לדבר עליו וחלקנו אף מתכחשים לו. קנאה. ניסיתי לחשוב על הפעם הראשונה בה קינאתי במישהו או במשהו. נזכרתי בילדה בשם דנה שהייתה מגיעה בכל יום בכתה א' עם כריך שוקולד אל בית הספר, כשלי היה כריך עם גבינה לבנה וזיתים. אני זוכרת שקינאתי קצת בבן דוד שלי שהיה בן יחיד ובכל שבת אבא שלו היה לוקח אותו לכל מיני מקומות כיפיים. אבל הפעם הראשונה שקינאתי באמת, קנאה איומה, הייתה בתקופת טיפולי הפוריות, בה ניסיתי במשך מספר שנים להיכנס להריון. ביום בו התבשרתי שוב על טיפול שנכשל, חברה שלי סיפרה לי שהיא בהריון למרות שהיא בכלל לא הייתה מעוניינת בכך, היא פשוט שכחה לקחת גלולה (למניעת הריון) פעם אחת. כשנפרדנו והייתי בדרכי הביתה פתאום ראיתי שכל הנשים סביבי בהריון והשיא היה בערב, כשישבתי מול הטלוויזיה וראיתי פרסומת בה הופיעה שימפנזה מחבקת את הגור שלה, ופשוט פרצתי בבכי. קינאתי בשימפנזה. באותם רגעים חשבתי לעצמי שהגעתי לשפל חדש ביחסים שלי עם עצמי.
ספרי סיגלית דיל, הוצאת ע"ע, צילום ביתי
מסתבר שהרבה נשים שעברו טיפולי פוריות חשו קנאה בנשים בהריון אבל חששו לדבר על כך, על מנת שלא יחשבו שהן רעות וממורמרות. אני הפסקתי לקנא דווקא ביום בו נתתי לתחושה הזו מקום. ביום בו התחלתי לספר, כן אני מקנאה! זה טבעי. וכאן עולה השאלה, מה עושים עם קנאה ולאן היא מובילה אותנו?
לאחרונה התחלתי להסתובב עם פרצוף חמוץ. בעלי היה הראשון ששם לב לעובדה הזו, כי כלפי חוץ הצלחתי להסתיר את זה. "מה קרה?", הוא שאל, ניסיתי להכחיש אבל הוא מכיר אותי טוב מכדי שאוכל להסתיר ממנו דבר. "אני מקנאה!", אמרתי בסוף. "ניסיתי להתכחש לזה אפילו בפני עצמי אבל אני מקנאה!". הוא צחק. "במי את מקנאה?", הוא שאל בסקרנות.
"בכל סופרת נוער שמצליחה יותר ממני, אני מקנאה. בהתחלה חשבתי שזה משהו קטן ויעבור, כי אני רגילה רק לפרגן ולהמליץ, אבל מרגע שהדבר הזה התיישב לי בלב, אני לא יוצאת מזה".
"הספר שלך הוא אחד הספרים המצליחים בספרות הנוער בתקופה האחרונה ואת עדיין מקנאה?", שאל.
עניתי לו בשתי מילים: "סיגלית דיל". לפני מספר חודשים הגעתי לקניון הגדול בפתח תקוה וראיתי כ־ 400 בני נוער עומדים בתור לקבל ממנה חתימה על ספריה. התור היה כל כך ארוך שלא היה מקום בחנות ונאלצו להוציא את השולחנות עם ספריה החוצה לרחבה גדולה בתחומי הקניון. הילדים היו היסטריים, הם פחדו שהספרים יגמרו. באותו היום נמכרו מאות עותקים מספריה, דבר שהוא מאוד לא שגרתי בספרות בישראל. נכנסתי לדף הפייסבוק שלה והיא נראתה לי אישה כל כך נחמדה וכל כך מקסימה כך שהרגשתי רע עם התחושות שלי, אבל עדיין לא הצלחתי להשתלט עליהן.
"מתי יצא ספר הנוער הראשון שלה?", בעלי התעניין. ידעתי את התשובה. עבדתי בחנות ספרים בשנת 1999 כשקבלנו את הספר "שעון הקסמים".
"ובשנת 1999 כשיצא הספר הראשון שלה גם באו מאות ילדים לפגוש אותה?".
"ברור שלא. גם לא בספר השני, תלתלים מכושפים, אני זוכרת גם אותו. כבר ניהלתי סניף בצומת ספרים וסידרתי את הערמות על המדף".
"אז כמה ספרים לנוער היא הוציאה מאז? עשרה ספרים בערך? כי לך יש רק שני ספרי נוער והתחלת לכתוב עשר שנים אחריה. אחרי שתעברי את כברת הדרך שהיא עברה, אם לא תהיי מרוצה אני אתן לך אישור לקנא, טוב?".
אז ההיגיון היה ברור, אין מה לקנא באחרים על ההצלחה עליה הם עבדו קשה מאוד בעשר אצבעות ועדיין לא הצלחתי להשתחרר מהקנאה. בסוף לא הייתה לי ברירה. קראתי את הספר החדש שלה והבנתי שהוא מעולה. בכל ימי החתימות שהיו לי על הספרים שלי, המלצתי בחום גם על הספר שלה, "לב של עץ". בכל פעם כשהמלצתי על הספר הזה, הרגשתי איך משהו בלב שלי מפשיר, איך אני משתחררת מהגוש שישב שם. לפעמים קנאה היא רעה וגורמת לנו להרגיש זוועה, אבל לפעמים קנאה יכולה לדרבן להצלחה. אני רוצה להמשיך בדרך שלי, לכתוב ספרים טובים, לצבור לאט לאט קהל ויום אחד, אולי בספר העשירי, יגיעו פתאום חמש מאות בני נוער ויעמדו בתור על מנת לקנות ספרים בחתימתי.
קלאסיקה ברגע – נשים קטנות הוצאת כתר
קלאסיקה בשבוע: עמוד פייסבוק ספרותי מומלץ
אם אתם חובבי ספרות אני ממליצה לכם בחום לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק "קלאסיקה בשבוע" אליו התוודעתי ממש במקרה. בעמוד מתנהל מגזין ספרותי בו בלה קורן המייסדת והמנהלת מעלה לדיון נושאים הקשורים ליצירות ספרותיות קלאסיות החל מרקע היסטורי, עובדות מעניינות הקשורות לספר, ציטוטים מתוך היצירה , הסיפור שמאחורי התרגום של היצירה לשפות שונות ושלל הפתעות מרתקות ומעניינות המקימות לתחיה גם את אחרונת הקלאסיקות הנשכחות. דף הפייסבוק כל כך מסקרן עד שהפכתי למכורה אמתית. הכל מתחיל ברמז המועלה ביום שישי ומעודד את העוקבים לנחש מהי היצירה בה ידונו בשבוע הבא. בימי חמישי ישנו סרטון קצרצר המסכם ומציג את כל מה שחשוב לדעת על כל אחת מהיצירות הספרותיות. זה התחיל מ"נשים קטנות", עבר ל"פרנהייט 451", "הזר" של אלבר קאמי, "האמן והמרגריטה" וגם קלאסיקות נוער מופלאות כדוגמת "הסיפור שאינו נגמר", "סוד הגן הנעלם" ועוד.
העמוד מנוהל בהתנדבות מלאה ומטרתו לקרב אנשים לספרות קלאסית ולנפץ את הסטיגמה האליטיסטית שדבקה בה.
"חפשו את עמוד הפייסבוק "קלאסיקה בשבוע"
קישור לעמוד: https://www.facebook.com/OneClassicPerWeek/
הסוד של מר פלפל הוצאת מודן
הסוד של מר פלפל / ציון זכאי, הוצאת מודן, איורים נועם נדב
אור לומדת בכתה ה' בבית ספר רבין. אחיה הקטן בכתה ג' ושניהם מכירים את המורה פלפל. מסתבר שלמורה פלפל יש סוד גדול מאד. פעם הוא בכלל היה מורה לכימיה וכשהוא ניסה להדגים מה קורה כשמערבבים חומצה עם סודה וקצת תותים לשיפור הטעם, הוא השתמש במבחנה הלא נכונה, הכל התפוצץ והחומר ניתז עליו. ככל שהזמן עבר הוא גילה שמשהו מוזר התרחש, מר פלפל לא מזדקן כלל. מר פלפל בן אלף מאתים חמישים ושלוש, אולי יותר קשה לו לזכור. אז עם כזה מורה בטוח שההרפתקאות והסיפורים המצחיקים והמופלאים לא יאחרו להגיע, נכון?
הספר מנוקד ומרווח, מתאים לתלמידים בבית ספר יסודי שקוראים עם ניקוד ואם השם של הסופר נשמע לכם מוכר זה כנראה מפני שהספר הראשון שלו "הנסיך האמיץ" כיכב ברשימת מצעד הספרים לילדים של משרד החינוך. ספר מצחיק שהילדים יאהבו לקרוא. לפי השורה האחרונה בספר, ההמשך יבוא.
