חנוך מילוא הלך לעולמו. פוליטיקאים רבים בעיר, כל אחד לפי מעמדו ולפי כבודו, באו והלכו, אבל דומני שחנוך היה אישיות יצירתית, מקורית ומיוחדת, ואולי הפספוס הגדול של הציבוריות הפתח תקוואית. מילוא נולד עם די.אנ.איי משובח של מנכ"לים, אבל כפוליטיקאי הוא לא הגיע לכיסא ראש הפירמידה. ובאופן ציורי: הוא היה לווייתן כחול ענק באוקיינוס של המנכ"לים אבל היה קשה לו לשחות בשלולית של הפוליטיקה, מקום שיש בו חשבונאות קטנה, אינטרסים וצ'אפחות.
רבים חשבו שהוא קשה אבל בתוכו היה איש לבבי ורך ומי שהכירו לא יכול היה שלא לאהוב ולהעריץ אותו. את משפחתו ואת חבריו הוא חיבק ואהב ללא גבולות וכל הזמן, אבל חיבוקים בחוץ היו מסובכים לו, אפילו שעמוק בתוכו הייתה חבויה נפש של אמן עם חוש הומור מפיל. הוא אהב את הארץ אהבה עזה וכל תפקיד שעשה – צבאי, פוליטי, או ציבורי – ראה כשליחות ציונית מרתקת. על מסיבות יום העצמאות האופטימיות והשמחות שערך בביתו מידי שנה דיברו עד חג השבועות. חנוך היה איש שמח ואופטימי מטבעו ולא עשה קולות של עצב גם כשכולם ידעו שהוא לא קיבל דרגת אלוף בגלל קומבינות במטה הכללי. הוא כיהן בהצלחה בסגן ראש העיר כארבע שנים אבל תהילתו המאוחרת באה בהקמת תאגיד מיתב. הוא העמיד תאגיד לתפארת והיה כמנטור לכלל מנכ"לי התאגידים. סוג של גוליבר ניהולי. הוא לא סבל בינוניות מסביבו. אבל לא הבין שלא כולם נולדו להיות מגה מנכ"לים, ועל רקע זה לפעמים קילקל לעצמו בקרב הבראנז'ה.
למילוא היו גם ימים של אפור וצללים אבל ביום לווייתו זרחה השמש בשיא תפארתה. זה הגיע לו והיה בזה משום הרבה סמליות. העיר צריכה להנציח את שמו. אפילו בקטן. אחרי הכל חנוך היה איש צנוע וממש לא איש של פומפוזיות.
לידיעה על פטירתו של מילוא ולדבריו של גיורא לב כנסו כאן.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
