"הימים עוברים לאט, אבל השנים חולפות מהר". ד"ר מנשה רחימא, רופא המעברה הראשון, הלך לעולמו. השנים חלפו מהר מאז שימש אותנו כרופא נערץ אבל רבים בטוחים שהיה זה רק אתמול. המעברולוגים הקשישים זוכרים את דמותו הבוטחת, הציורית והמסורה ביושבו על כס הרופא ב"צריף הרפואה", יעני הקופת חולים של הימים ההם. להזכירנו, צריף הרפואה עמד בקצה המעברה, צריף 1013. הצריף עמד בסמוך לקולנוע "סמדר", כמה פסיעות מבית הכנסת של חכם נקאש, ממש בואכה העלאק התחנה המרכזית של המעברה.
הוא הגיע למעברה כרופא משפחה צעיר מבגדד והיה עם הרבה טוב בעיניים. איש דומיננטי, מבט בוטח, סטטוסקופ משתלשל מצווארו, ידיים חסונות עם כף יד רחבה כדי לתת לך כאפה של בריאות לאחר הטיפול. כמו אומר: "יאללה לך, אתה תותח ובריא". במהלך השנים הוא הפך לאייקון ציורי. שיערו היה משוח ברילנטין בהיר וזוהר, פס צדדי ישר שכאילו עוצב בסרגל לייזר ביוני, שפם של גיבורי הסרטים העיראקיים וגם מעט כרס חביבה שהולכת לפניו. כמו שמו. הד"ר היה אחד מעמודי החיים של המעברה והאגדה מספרת שכבר בדרך אליו למרפאה היית מבריא בתשעים אחוז. מספרים שלא היה זקוק לרנטגן או ל-סי.טי כדי להבין מה קורה לך בגוף. סוג של גאוניות. מבט ונקישה בבטן והוא כבר מזהה לאן הכל הולך.
ד״ר רחימא עם חברי מועצת העירה בעיר אודנסה במאי 1971. צילום באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני
ברבות השנים הפך הד"ר לאחד מעמודי החשמל של הציבוריות בפתח תקוה. היה סוציאליסט בנשמתו, אוהב אדם, רגיש לזולת וצנוע ברמות מדהימות. כשעבר ברחוב כמו איש פשוט היה. מראשי קהילת יהודי עיראק בעיר ובארץ והיה חבר מועצת העיר במשך שנים ארוכות. הוא היה פוליטיקאי במובן הטוב של המילה. חד, שנון, אבל רגיש ואציל כלפי יריבים. ברמה המקצועית הוא היה דמות מופת אצל הקהילה הרפואית בעיר. השבוע הלך לעולמו אבל הוא נשאר בליבות כולם. העיר צריכה להנציח את שמו כי הוא רק הוסיף לה כבוד.
יהא זיכרו ברוך.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
