תולדותיו של טייקון נחושת – אלומיניום. בספר תולדות האקסטרים של המעברה שמור לתור אללה מקום מרכזי, אבל בזכות נאום הירואי אחד שלו רשום האיש באותיות של זהב גם בספר דברי הימים של האומות. וסיפור הנאום ההוא קשור להיעלמותו של הטייקון פתאללה, סוחר האלומיניום הגדול של המעברה. היעלמות שהכניסה חרדה בעם וכמעט גרמה לפרוץ מלחמת עולם שלישית. אבל מה הסיפור בכלל?! ומי היה הטייקון פתאללה?!
עיסוקי מעברה. לרבותינו חכמי המעברה היו עיסוקים מעניינים: מכרו נפט ומכרו קרח, מרטו נוצות בחצי לירה העוף ודפקו נוצות והכניסו אותן דפוקות לתוך כריות ולשמיכות. היו מעצבי שיער בלי דיפלומה ובלי מכונות תספורת. מכרו פולים עבודת יד, מכרו צמר פלדה יד שניה ועוד עיסוקים שונים ומשונים. העיקר היה שלא להזדקק לידי מתנת בשר ודם, להביא אוכל לצריף ובעיקר שלא להפוך להיות גזלנים ועושקי אלמנות.
קונה אלומיניום ונחושת. אחד מהפרנסות המקוריות שנרשמו בתולדות ימי המעברה היה זה שהמציא אחד מעמודי התאורה של דור נפילי המעברה. קראנו לו חכם פתאללה נחושת – אלומיניום. חכם פתאללה היה אחד מהאורקאלים המפורסמים של המעברה והסיפורים על אדישותו הפכו לנכסי צאן ברזל בספרי ההיסטוריה שלנו. תולדות חייו יכולים גם להעסיק עשרות פרקים אבל אנו נתמקד רק בענין אחד: הנחושת והאלומיניום. וכי למה קראנו לו פתאללה נחושת אלומיניום?! יען כי החכם היה עסוק כל חייו בסחר ומכר של נחושת ואלומיניום. יענו מה זה?! זה יענו זה: החכם פתאללה היה אוסף סירים, פחים, מחבתות ישנות, לוחות אלומיניום, סלילים וחתיכות נחושת, מכל אזורי המעברה והיה מוכר אותם לאיזה סוחר עלום ומיסתורי. עקב התעלומה שאפפה את עיסוקו של החכם פתאללה הפך ביתו להיות סוג של מבצר ומקום סגור לכל דיכפין. כאילו היה עוסק במסחר וממכר של אונקיות זהב, יהלומים ומוטות אורניום ופלוטוניום להעשרת מים כבדים…
ומה היה בתוך קודש הקודשים?! אנחנו, ילדי דור המעברה, אהבנו אותו יען כי מכרנו לו כל מיני אשפה של אלומיניום ונחושת שהיינו מוצאים ברחובות. לא פעם היינו עושים עליו קופה של עשרים גרוש!! המון כסף!!!. פתאללה קנה מאיתנו את הסחורה לפי משקל. איך שוקל?! היה לו סוג של משקל ענתיקה ידני אבל בטוח שלא היה מרמה. אפילו שהיינו ילדים. איש צדיק היה. הסחורה שמכרנו לו איפשרה לנו לתת הצצה חשאית לתוך מבצרו המיתולוגי. ומה ראינו?! מלא פחים, גרוטאות, סלילים, שנאים, הרבה לוחות והמון ברדאק. בתוך סלון הבית עצמו היה צורך לדלג בין ים של סירים ומחבתות ישנים שעשויים אלומיניום ונחושת. והכל מלא מיסתורין. והאמת?! המיסתורין היה גם בצד שלנו, יען כי בימים ההם לא הצלחנו להבין מה פתאללה רוצה לעשות בסיר עקום, יד שניה, חלוד ומעופש.
תלת אופנוע. לחכם פתאללה לא היה טנדר הובלת אלומיניום קונבנציונאלי אבל היה לו "רכב" הובלות בלתי קונבנציונאלי: תלת אופניים ענתיקה אבל עם ביצועים חבל"ז. לבן אדם לא מיומן מהישוב היה קשה מאוד לעשות סיבוב על התלת אופן המשונה הזה מבלי להתהפך עשר פעמים, אבל פתאללה עצמו?! וואיי, וואיי!!. הוא היה מסוגל לעשות בהם שפגטים ולהטוטים עוצרי נשימה. ועוד כשהיה עמוס בסחורת נחושת ואלומיניום. האגדה מספרת שהיה סוחב את התלת אופן שלו, עמוס סחורה יקרה, אפילו עד יפו. יעני מרחק של ארבעה ימי רכיבה. אגב, בשעת הדחק היה התלת אופן משמש לאמבולנס חירום. יעני, מכיוון שלא היה מד"א בסביבה היה פתאללה לוקח כל מיני פצועים אורטופדית לטיפול רפואי ב"מרפאה" של דר' גוהר בשעריה. מרפאה שבה היו הפצועים מקבלים אחלה טיפול בכורכום, ביצים, פלפל שחור, עמבה ופלפל חריף לטיפול בשברי רגליים וידיים.
אדיש מחץ!!. בדברי ימי העולם רשום פתאללה כמלך מלכי האדישים. היה רוכב על התלת אופן שלו כאילו הכביש היה רשום על שמו בטאבו. יעני היה בעל הבית. שום אוטובוס לא הזיז לו. אפילו ניידת לא עקפה אותו. כל כך אדיש היה שמספרים שפעם נהיה לו פנצ'ר בגלגל. עצר פתאללה באמצע צומת סירקין, ירד מהתלת אופן, הוריד את הנחושת והאלומיניום, פרס שמיכה על הכביש, ישב פרקדן, הוציא צידנית ושתיה, פתח משאבת אופניים, הוציא חבילה של וונטילים, ובסבלנות של בדואי תיקן את הפנצ'ר שלו באיטיות שהרעידה שמים וארץ. לקח לו שלוש שעות לתקן התיקון!!. והתנועה מה היה איתה?! כל העולם נעצר. כולם צפרו על כולם אבל את חכם פתאללה האדיש זה לא עניין.
הלך לעולמו. דברי ימי חכם פתאללה נחושת אלומיניום רשומים אצלנו בהערצה ובהערכה. הוא עשה את פרנסתו בזיעת אפיים ובמסירות. לא עשק איש ולא גזל מאף אחד. צדיק אמיתי היה. דומני שהלך לעולמו ערירי. יום לכתו היה עצוב לכולם.
מלחמת העולם השלישית?! לצד סגולותיו הרבות רשם חכם פתאללה לצד שמו גם אירוע גדול: בגללו כמעט ופרצה מלחמת עולם שלישית. אבל זה יחכה לטור הבא.
