סיבת ההיעדרות. אוקיי. לא קראתם אותי מזה זמן, אבל יש נסיבות מקילות להיעדרותי. הייתי בסדום ועמורה. מקום בו נותנים כבוד לטוסטוס כאילו היה הפרה הקדושה של הודו. בקיצור, הייתי בתאילנד. בפרק הבא נספר רשמים ממדינת החטאים הנ"ל אבל מכיוון שבטיסות עסקינן אזי בפרק הזה נספר על יוסף, איש המעברה מצריף 2011, שנסע ללא מורא מלכות לאמריקה, שם הפך למיסטר ג'ו עם מבטא עיראקי אמריקאי ובשובו ארצה הפך למיני אדמו"ר. ואללה סיפור שווה עם מוסר השכל. כל אחד ומוסר ההשכל שלו.
ההודעה הדרמטית. יום אחד הודיע יוסף (תנו משיכת מילרע ליוסף) חגיגית ופומבית, אבל קצת בשו שו, שהוא נוסע לאמריקה. יעני על באמת – כלומר טס מהמעברה לאמריקה. אאוז ביללה. ואל יקל הדבר בעינכם יען כי מקסימום המקום שבן מעברה מצוי היה נוסע אליו בימים ההם היה ראש העין, ואילו היוסף הזה בא לנו פתאום עם אמריקה. וואיי וואיי!! מה אמריקה?! איך אמריקה?! למה אמריקה?! מי אמריקה?! ואשקרה יענו הולך לפגוש בלייב את אלביס פרסלי?! בתחילה ניסו זקני העדה לדבר על ליבו כדי להניאו מלעשות את הצעד הנמהר. פחדו שייצא לתרבות רעה אצל הכופרים ר"ל. "יא איבננו יוסף", קוננו אליו נשות הצריפים, חברותיה של אום רינה, האמא המדהימה של יוסף, "חאליק אמריקה. תישאר בבית ותעבוד אצל קארים בחקלאות. תיקח את הבת של נורי לאשה והכל יהיה בסדר. וכי למה לך אמריקה?!". המשכילין מבין זקני המעברה אפילו הרחיקו לכת והזהירוהו לבל ישב בין הגויים ובל ייטמא חלילה עם איזו גויה. וכך אמרו לו: "יא אבוייה, אמור נא לנו – מתחילת המעברה, בואכה בית כנסת חכם נקאש, ועד סוף המעברה, בואכה בודקה הפלאפל של חסיד הגדול, מי האיש אשר נסע לאמריקה שאתה רוצה לנסוע לשם?! וכי איזה חמור אבד לנו שם?!". אבל לא הועיל להם דבר. יוסף החליט לטוס לאמריקה. השמים נפלו.
למה אמריקה?!. הרכלנים הבכירים מהצריף של מאפיית מאתנה התעקשו כי אין יוסף בא במגע עם שיקסא, ירחם ה'. ואם כך – מדוע הוא נוסע לאמריקה? הסיפור פשוט. לאבא של יוסף היה בית מרזח במעברה. סטייל מה שראינו בסאלח שבתי. צריף המרזח של אבו יוסף עמד מול בית הקפה של האדון גנגינה. יעני, על הקצה של שביל הכורכר שיוצא לכביש 40. כאילו שני צריפי המרזח הנ"ל היו שתי תחנות מכס עם דיוטי פרי של מעברות. בכל אופן – יום אחד עזב אבו יוסף את בית המרזח ולא הודיע דבר למשפחתו. חיפשוהו, חיפשוהו ולא מצאוהו. הספקולציות היו רבות ודמיוניות: האם הלך לאשה אחרת? האם חזר לעיראק? שאלו ודרשו הבלשים. אבל רק לאחר שנים התגלה הסוד והרז: אבו יוסף נסע ללוס אנג'לס אשר באמריקה! מה עושה שם? משחק עם המאסבחה האורגינלית שלו ומחכה למשיח? לא. אז למה יוסף נסע לאמריקה? התשובה שהתגלתה: לחפש את אבא שלו.
רוצים להישאר מעודכנים?
טס בחושך. בחזרה לימים שלפני הטיסה. לאחר שמנהיגי העדה וזקנות הצריפים הבינו כי מנוי וגמור עם יוסף לנסוע לאמריקה, הם התחילו בבכיות. למה בכיות? יען שלא מספיק שיוסף נוסע לאמריקה, לא עלינו, הוא עוד טס לשם בלילה. יעני בחושך. אוי אוי. ושוב החל מסע הלחצים והשכנועים. "למה טס בחושך יא איבננו?! הטייס לא יראה כלום ואתם תתנגשו באיזה עמוד", ייבבו הבנות ויוסף מסביר להם בייאוש שאין עמודים בשמים.
הטנדר של נורי. אבל איך נוסעים לשדה התעופה?! והרי אין מוניות, אין אוטובוס, אין שאטלים ואין מקום לעשות צ'ק אין. חשבו חשבו ולבסוף הוחלט להשתמש בטנדר ויליס המקרטע של נורי. זה שבהילוך רביעי היה נוסע כמו צב. בלילה ההוא התייצב נורי עם טנדרו ליד הצריף של אום רינה, ויוסף עלה לקבינה. שורות בנות עמדו מאחור, נופפו אליו לשלום והזילו דמעות. האם יוסף בכלל ישוב?! והאם יפגוש את אלביס פרסלי במכולת של אמריקה?! אבל את יוסף עניין רק דבר אחד: הפחד שמא הטנדר המקרטע של נורי לא יגיע לשדה התעופה ואמריקה תברח לו.
לוס אנג'לס. שנים ארוכות נשאר יוסף באמריקה. עם אבא שלו?! אולי. לא כתב מכתב ולא דיבר מילה. ואין איש יודע אודותיו וקורותיו. עד אשר יום אחד, לאחר עשרות שנים, נסע רמי אבו ענתר, חברו של יוסף מימים ימימה, לענייניו לאמריקה. ושם בלוס אנג'לס, בעומדו במקרה ברחוב, הוא פגש את ג'ו. "מה ג'ו?!", אתם שואלים. אה כן. יוסף אמר לו שמעכשיו באמריקה הוא ג'ו. נפלו השניים זה על צווארו של זה ויבכו עד האיר השחר.
ג'ו נהיה מיני אדמו"ר. חלפו השנים. המעברה התפרקה והצריפים נעלמו. יום אחד שב ג'ו ארצה במפתיע. וכשחזר הוא חזר להיות יוסף. נסע רווק חזר רווק. את אלביס לא פגש. בישראל הוא שב בתשובה. היום הוא מיני אדמו"ר. חזן בבית כנסת של עיראקים. ברחוב וולפסון. איך מתגלגל העולם.
