בשנת 1989 התקיימו בחירות לראשויות המקומיות. סבתא שלי ז"ל התגוררה בתל אביב וידעתי שלא משנה מי יהיה המועמד, היא תצביע לליכוד. כששאלתי אותה למה היא מצביעה לליכוד היא אמרה רק מילה אחת: בגין!
אבל בגין כבר פרש מהחיים הפוליטיים, הוא בכלל לא מועמד. קצת התבלבלתי, אבל אותה אי אפשר היה לבלבל. "לא משנה מה יהיה, תמיד אצביע לליכוד בגלל בגין".
מערכת הבחירות לראשויות המקומיות באותה תקופה הגיעה מעט אחרי מערכת הבחירות לכנסת ואני כילדה בבית ספר יסודי לא הצלחתי להבחין בין השתיים. לי זה נראה כהמשך. השלטים שתלו בכל העיר, ככל שזכור לי, המשיכו להבליט את שם המפלגה לצד תמונת המועמד, וגם כשהיה שיח במשפחה המורחבת כמעט לא הזכירו את שם המועמד אלא בעיקר את המפלגה שהשתייך אליה. אנשים היו נאמנים מאוד לעמדות הפוליטיות שלהם גם כשבחרו נציגים לראשות המקומית, ולא השכילו להפריד בין הצורך של העיר לבין המפלגה.
את הבחירות שהגיעו לאחר מכן אני כבר לא זוכרת, אני מניחה שכמתבגרת הן לא ממש עניינו אותי. בחירות לראשות המקומית הן לא מסעירות כמו הבחירות לכנסת, אבל את הבחירות של שנת 1998 אני זוכרת היטב.
הייתי חיילת משוחררת, גרתי בשכונה חדשה – אם המושבות. באותה תקופה, זה היה חור בפתח תקוה שאפילו נהגי המוניות לא ממש ידעו איך לאכול אותו. האוטובוסים הגיעו בתדירות נמוכה, ותחנות האוטובוס היו ללא הצללה. כדי להגיע לעבודה בזמן נאלצתי לבחור איך אני מעדיפה להזיע, אם ללכת ברגל 25 דקות עד לכביש הראשי, לז'בוטינסקי, ולהזיע מההליכה, או לעמוד 35 דקות בשמש הקופחת, להמתין לאוטובוס ולהזיע מההמתנה. אני לא זוכרת למה, אבל האוטובוס לא נכנס לאזור שבו גרתי אף על פי שפנינו שוב ושוב למשרד התחבורה ולעירייה.
הייתי מאד מאוכזבת מהעובדה שלאף אחד לא היה אכפת ממני, כל מה שרציתי זו תחבורה ציבורית מסודרת באזור שבו אני גרה. יום אחד, פספסתי את האוטובוס בשניות. ראיתי אותו חולף על פני, ניסיתי לסמן לנהג לעצור אך נראה שהוא לא ראה אותי. הייתי כל כך עצבנית. ידעתי שאין לי אפשרות להמתין לאוטובוס הבא והתחלתי לצעוד לעבר התחנה בז'בוטינסקי. פתאום מולי ראיתי את המועמד לראשות העירייה, הולך עם קבוצת אנשים שלא הכרתי. בלי להתבלבל או להתבייש ביקשתי את סליחתו וסיפרתי לו שיש לי בעיה כתושבת העיר ושאני מבקשת את העזרה שלו. למרות הבעיה הפשוטה לכאורה, הוא לא זלזל בה או בי, הבטיח לבדוק את הנושא ונתן לי את מספר הטלפון האישי שלו כדי שנוכל לשוחח במועד אחר.
מאותו רגע כל מה שרציתי היה שאותו מועמד יזכה ויהיה לראש העיר הבא. באינפנטיליות שאפיינה אותי בגיל הזה, הייתי בטוחה שמיד לאחר שיבחר תהיה לי תחנת אוטובוס סמוך לביתי. אני זוכרת ששכנעתי אנשים להצביע עבורו, שחילקתי דפי הסברה ושבפעם הראשונה בחיי הייתי מאוד מתוחה לקראת פרסום התוצאות. המועמד "שלי" אכן זכה והיה לראש העיר אבל הפתרון לבעיה שלי הגיע רק לאחר שקניתי את המכונית הראשונה שלי. בתחילה עוד הייתי עוצרת לאנשים שפספסו את האוטובוס ולתדהמתם הייתי מציעה להם טרמפ לשכונה, אבל כמו שקורה פעמים רבות התרגלתי לנוחות והאנשים בתחנות האוטובוס הפכו לשקופים.
שנים רבות חלפו מאז 1998. בכל פעם שהגיע היום בו צריך להצביע לראשות העיר, הייתי מתקשרת להורים שלי ושואלת אותם עבור מי הם מעדיפים שאצביע. הנושא כל כך לא ענין אותי. כל המועמדים נראו לי אותו הדבר בדיוק. מידי פעם שמעתי וויכוחים בעד או נגד מועמד כזה או אחר, והמתווכחים היו תמיד אנשים מבוגרים, כאלו שכנראה הכירו באופן אישי אפילו את שלמה שטמפפר, ראש העיר הראשון של פתח תקווה (בנו של מייסד העיר יהושע שטמפפר).
בשלוש השנים האחרונות עברתי שינוי. פתאום הבנתי שראש העיר הוא לא סתם מישהו שאין לי שום קשר אליו. לראש העיר יש המון כוח ביד ומאחר שאני תושבת העיר ההחלטות שלו משפיעות בין היתר גם עלי ועל משפחתי. מתי הבנתי את זה? ברגע שבו שלחתי את הבן שלי לכיתה א' בעיר. פתאום צץ לו נושא שעניין אותי. החינוך בעיר. הבן שלי נמצא על הספקטרום האוטיסטי, הוא משולב בכיתה רגילה. פתאום צץ לו עוד נושא שמעניין אותי. שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בבתי הספר בעיר. פתאום מאוד מעניין אותי מה חושבים המועמדים על הנושאים הללו ואיך בכוונתם לפעול בעתיד.
אני ובעלי בדקנו את עמדותיהם של המועמדים השונים ואת דעתם על נושאים החשובים לנו. אני כבר בת 40, לא ילדה קטנה שמצביעה למי שאומרים לה בלי להבין למה או מתעלמת מיום הבחירות ומשאירה את זה ל"מבוגרים שמבינים".
בסקר שהזמין הליכוד ממכון מאגר מוחות נכתב ש־ 9% מתושבי העיר בטוחים שלא יבואו להצביע, 16% בעלי סיכויים נמוכים שיבואו להצביע, 9% בעלי סיכויים בינוניים שיבואו להצביע, 35% בעלי סיכויים גבוהים ואילו רק 31% בטוחים שיבואו להצביע.
אני קוראת מכאן לכל תושבת ותושב בעיר, לכו להצביע ולממש את זכות הבחירה. אל תתנו לאחרים לקבוע עבורכם את סדר היום של העיר. לכו! התעניינו! בדקו איזה מועמד מבין כולם קרוב ביותר לעמדותיכם ותנו לו את קולכם.
יומנו של חנון
גם הילדים בוחרים: איזה מבין ספרי 'יומנו של חנון' הם הכי אוהבים?
ב־30 באוקטובר יצא לאור בשמחה רבה, בארץ ובעולם כולו, הספר החדש, 13 במספר, בסדרה שכבשה את כולם – "יומנו של חנון – המלחמה הקרה". מדובר ביום הבחירות לרשויות המקומיות שהפעם הוא גם יום שבתון.
באותו יום תהיה לקוראים הצעירים הזדמנות לשלשל פתק לקלפי כמו הגדולים ואפילו לזכות בחופשת סקי בחו"ל.
ביום הבחירות, ימתינו לילדים ולילדות קלפיות ופתקי הצבעה בכל אחת מחנויות צומת ספרים. על הפתקים יסמנו הילדים איזה מבין ספרי הסדרה הם הכי אוהבים.
מי שירצה יוכל לצלם את עצמו בקלפי, לעלות את התמונה לאחת מהרשתות החברתיות לתייג #חנון13 ואחד או אחת מבין המתייגים יזכו בטיסה זוגית (ילד ומבוגר) לאתר סקי. את תקנון התחרות אפשר לקרוא בעמוד הפייסבוק של "יומנו של חנון".
מי שמצביע משפיע…
סטטוס לשבת: "המועמד שיבטל את הלימודים בעיר"
אבישי: אני אצביע רק למועמד שיבטל את הלימודים בעיר. יש מישהו כזה?
אני: לא
אבישי: אז אני לא אצביע לאף אחד.
