כשהייתי תלמידה בבית ספר יסודי, אמא שלי לא הכירה הורים של ילדים אחרים בכתה שלי. אם היה לה מה לומר על התנהלות בית הספר, היא הייתה פונה ישירות למורה, לסגנית המנהלת ואולי למנהלת עצמה. לא היו דיוני עומק עד השעות הקטנות של הלילה על כל דבר קטן שקורה בבית הספר או בכיתה עם הורים אחרים. היום לעומת זאת, בזכות ה- whatsapp, כל הורה לילד בגיל בית ספר, עלול למצוא את עצמו בשעה שלוש בבוקר בשיאו של דיון מעמיק על סוגיות חשובות או לא חשובות בכלל: האם לא מוגזם לתת שעורי בית לתלמידי כיתות א'? האם אנחנו לא פוגעים בנפשם הרכה של ילדינו כאשר כבר בכיתה ב' יש להם הכתבה על יותר מעשר מילים? וכו'.
כמות הקיטורים בקבוצות האלו שוברות שיאים ולפעמים הרוחות מתלהטות כמו במקרה עליו שמענו לאחרונה בו הורה כתב על מנהלת בית ספר "בן גוריון" דברים איומים בקבוצת הורים והמנהלת תבעה אותו בתביעת לשון הרע ואף ניצחה.
מאירה ברנע גולדברג
היד קלה על ההדק. כל הורה שיש לו טענה ולו הזניחה ביותר כלפי המורה, המזכירה או ההנהלה, מרשה לעצמו להשתלח במילים קשות כנגד בית הספר. לסטטוסים האלו בדרך כלל יש טראפיק נהדר, אנשים אוהבים להתלונן, להוסיף משלהם, קצת להגזים, עוד טיפה להקצין. לרוב הם כלל לא שמעו את הצד השני אבל ממהרים להגיב, להצדיק, לשפוט, לשפוך עוד שמן למדורה.
ברור לי שיש מקרים חמורים בהם ההורה לא יכול לשאת את גודל הבעיה איתה הוא מתמודד והוא מרגיש שבדרך זו הוא יקבל בימה ואולי הפתרון יגיע מכיוון לא צפוי, אבל לפעמים הסטטוסים כל כך קטנוניים, לפעמים הסטטוסים נכתבים עוד לפני שאפילו פנו למורה בכדי למצוא פתרון. ישנם הורים ששוכחים שבית הספר הוא הבית של הילדים שלהם, ושגם אם יש להם ביקורת יש דרך להביע אותה.
בדרך כלל מי שלילד שלו טוב בבית הספר, לא ממהר לכתוב על הדברים טובים, זה נראה לו הגיוני. איזו סיבה יש להודות על הטוב? את מי זה מעניין לקרוא על הטוב? אז את מי אנחנו שומעים לרוב? נכון. את אלו שלא טוב להם וככה נוצרות סטיגמות, שלפעמים ממש לא מוצדקות, על בית ספר זה או אחר, על מורות ספציפיות ועל מנהלים ומנהלות.
בקרוב מאוד יקבלו ההורים לילדי גן החובה, הזמנות להגיע ולהתרשם מבתי הספר באזור הרישום שלהם על מנת לקבל החלטה לאיזה בית ספר ירשמו את ילדיהם. אל תזלזלו בהזמנות האלו, אני מאוד ממליצה להגיע לבית הספר ולבדוק בעצמכם את המקום, לשוחח עם תלמידים, מורים, הורים אחרים לילדים שלומדים בבית הספר. אם ישנה בעיה שמטרידה אתכם במיוחד, לקבוע אפילו פגישה נפרדת עם גורם מוסמך בבית הספר. אל תסתמכו על הסטטוסים בקבוצות ההורים השונות בעיר.
אחת ההחלטות הכי חשובות וטובות שעשיתי למען הבן שלי, היתה לרשום אותו לבית ספר "יד לבנים". אם הייתי מסתמכת על המידע שרץ ברשת, לא הייתי יודעת דבר מהדברים הנפלאים שמתקיימים שם. כשהכל מתנהל על מי מנוחות, אי אפשר לדעת ולהכיר באמת את הנפשות הפועלות, אבל כשזקוקים לעזרה, כשיש בעיה או כשמתעוררים צרכים מיוחדים ונאלצים לבקש בקשות חריגות, אז ניתן להבין האם הבחירה בבית הספר הייתה נכונה. הבן שלי נמצא על הרצף האוטיסטי, הוא לומד בבית הספר זו השנה השלישית, משולב בכיתה רגילה. ההתגייסות של מנהל בית הספר וסגניתו, צוות המורים וגם צוות המינהלה למען בני, מרשימה אותי בכל יום מחדש. בכל בוקר כשאני רואה את המנהל מקבל את פני הילדים בחיוך בשער, אני מתפללת שהוא ימשיך בעבודתו בבית הספר לפחות עד שנת הלימודים האחרונה שלנו שם. אבל בואו נעזוב לרגע את האוטיזם בצד. מדובר בבית ספר קטן שמתנהל באווירה ביתית ומשפחתית. לאחרונה נוספו לתלמידי בית הספר שיעורים ייחודיים: קורס NLP, ניהול פרויקטים, ריקודים סלונים, שיעור בשפת הסימנים. כל אלו נוספו לפעילות שהייתה עוד קודם: פעילות קבועה עם התזמורת האנדלוסית, שיעורי כתיבה יוצרת, גן חקר מקראי. חוגי כדורגל, מקהלה, חלילית, גיטרה, כמו-מיומנה, חבורת זמר, חינוך לגישור, שחמט, מחול, חקר החלל ותיאטרון. אני עוברת על הרשימה וכל כך מצטערת שבתקופתי לא היו לנו אפשרויות נפלאות ומגוונות כאלו.
פעם בחודש מתקיים בבית החינוך יום ללא תיק, יום בו השיעורים מתנהלים בצורה שונה ונלמדים בצורה חווייתית.
כשאני למדתי בבית ספר, נתנו לי להרגיש שמשהו פגום בי רק מאחר ונטיית הלב שלי הייתה תמיד למקצועות הומניים בעוד החברה מקדשת את המתמטיקה והמדעים. בבית ספר של בני המנהל חובב מושבע של שירה ומוזיקה. אני מודה שבפעם הראשונה ששמעתי אותו שר עם התלמידים בטקס בית הספר ומבצע סולו, גלגלתי עיניים כמו הרבה הורים אחרים, אבל אחרי שראיתי עד כמה הבן שלי מתלהב ומתרשם מזה, חשבתי לעצמי שדווקא מנהל כזה שיודע כמה מוזיקה מוסיפה לחיים, יעשה עבודה טובה, כי הוא אנושי.
אני יושבת וכותבת עוד ועוד דברים טובים על בית הספר ובכל רגע צץ לי בראש עוד משהו ועוד תחום עניין מיוחד שמעשיר את עולמם של הילדים ואני מוצאת את עצמי יושבת ומחייכת. אני מגלה שזה עושה לי טוב לציין את כל הדברים האלו. אני חושבת שאנחנו צריכים להזכיר לעצמנו לכתוב מידי פעם גם את הדברים הטובים שמקיפים אותנו, גם אם אולי נקבל פחות לייקים.
פשוט פלילי תומר שורץ
פשוט פלילי / תומר שורץ
הספר "פשוט פלילי" לא היה יכול לצאת לאור בתזמון מסקרן יותר – מדובר ברומן מתח ישראלי המעלה את השאלה המרכזית בנוגע לפרשת רומן זדורוב: האם הוא באמת חף מפשע?
תיק זדורוב חזר כעת לכותרות הראשיות, לאחר 12 שנים, בנוגע לבקשה למשפט חוזר בעניין חפותו של זדורוב. הסופר (עו"ד תומר שורץ) מייצג את א"ק שחשודה בציבור כמי שרצחה את ראדה ולכן הוא מכיר את פרטי המשפט היטב ואף מוכר בציבור כמי שדבק בעמדתו שזדורוב, הוא הרוצח. הספר מדלג בין סיפור משפטו של זדורוב לבין פרשת רצח אחרת שמטופלת בידי גיבור הספר ויש בה סממנים דומים לתיק זדורוב. גם פרשה זו קיבלה השראה מתיק אחר, "הרצח בגשר הפקק", וגם היא מעוררת שאלות רבות בנוגע לאשמתם של המורשעים.
חשוב לציין שהספר לא עוסק רק בזה. לא אכנס לספויילרים אבל אציין שגיבור הספר, כרמל פרידמן, הוא דמות מורכבת המתפתחת ומשתנה עם התקדמות העלילה. יחסיו עם אשתו ובנותיו מאתגרים, הוא חש מאוים כתוצאה ממעשיו, ועליו להתמודד עם מכות הנוחתות עליו מכל עבר.
כתיבתו של שורץ שוטפת ומותחת ואני מניחה שלא תניחו את הספר מידכם עד לסיום קריאתו וכן, אני מודעת לעובדה שכתבתי קלישאה, אבל באמת כל מי שקרא את הספר בסביבתי אמר לי שפשוט אי אפשר לעזוב אותו.
סטטוס לשבת: אז תמשיכי לכתוב
אבישי: אמא, אולי במקום לכתוב את הספר שלך תתייחסי אלי?
אני: אין בעיה. רוצה שנלמד יחד להכתבה באנגלית או למבחן במדעים?
אבישי: את יודעת מה? תמשיכי לכתוב, אני אסתדר לי לבד.
ליצירת קשר כנסו לאתר של מאירה: http://meirabarnea.co.il/
