המוזיאון, הפסנתר, הגרפיטי והגלידה: קפיצה קטנה לחיפה

פתאום, ככה באמצע היום הרגשתי לחץ בכל הגוף. תיארתי לעצמי שזה קשור לעומס בעבודה אז הלכתי לישון שנת צהרים טובה, אבל גם כשהתעוררתי הלחץ נשאר ולא עזב. הגוף צרח עלי שהוא דורש חופש. דורש! לא מבקש. התנתקות אמיתית אני מסוגלת לבצע רק בחו"ל, אבל אחרי מבט קצר בלוח הזמנים שלי הבנתי שאין אפשרות כזו.

רובנו מניחים שהעיר תל אביב היא העיר האולטימטיבית לחופשה שתתכתב עם טיול עירוני בחו"ל, אבל הפעם החלטתי בספונטניות לבחור בחיפה. ביום רביעי, כשהבן שלי התעורר והיה בטוח שהוא הולך לבית ספר, לחשתי לו באוזן שיש שינוי בתכנית והכנתי לו ולאבא הפתעה – כולנו נוסעים לשלושה ימים לחיפה, אבל משחקים משחק מוזר כזה ומדמיינים שאנחנו תיירים. אבישי שמח מאוד לשמוע על החופש הפתאומי שנחת עליו ובלי יותר מידי מחשבות יצאנו לדרכנו.
"אמא ? איך נרגיש כמו תיירים?" אבישי (בן 9) שאל.

"אל תדאג. כשנגיע תבין".

את ההזמנה למלון "לאונרדו רויאל" ביצעתי מאתר 'orbitz' (הייתה הנחה משמעותית על ביצוע הזמנה ראשונה. חשוב לזכור שלרב בהזמנת מלון בישראל מאתר בחו"ל המחיר אינו כולל מע"מ). משום מה האתר דיווח למלון שאנחנו אורחים מגרמניה. בקבלה מאוד שמחו לקראתנו ושאלו איך הייתה הטיסה (וגם שידרגו אותנו לסוויטה). כמובן שציינו שאנחנו ישראלים. זאת הייתה הפתעה נעימה ביותר. המלון נמצא על חוף הים והנוף מחדר המלון בהחלט שידר חופש.
שמתי לב שבחו"ל יש בדרך כלל ימים בהם הכניסה למוזיאונים חינם. שמחנו מאוד לגלות שבימי רביעי הכניסה למוזיאון המדעטק היא חופשית (לפחות עד סוף חודש פברואר על פי אתר המדעטק).

אבישי ומאירה

במדעטק – המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל, ניתן לבלות יום שלם בכיף. במקום מגוון תערוכות ואטרקציות. יש בו חדר המוקדש להמצאותיו של הגאון ליאונרדו דה וינצ'י, תעתועי חשיבה, הבית הירוק שלי, עניין של כימיה, תערוכת אקוסטיקה וגלים, אסטרונומיה ועוד. בכל חדר כזה מגוון רחב של פעילויות מדעיות מדליקות, פעילות אינטראקטיבית שתגרום לילדים שלכם ללמוד בכיף. כדאי להגיע ביום לא גשום מאחר ובחצר המוזיאון ישנם מתקנים מגניבים הממחישים את עקרונות המדע בצורה יצירתית ביותר. לא שמנו לב וארבע שעות חלפו במהירות.

בוורשה כשנתקלנו בפסלים של קופרניקוס שלפנו מיד את המצלמה, אז גם כאן כמו תיירים טובים הצטלמנו עם ארכימדס באמבטיה. אאורקה!!!

רחבת הפסנתר – ברחבת הכרמלית, בלב מרכז הכרמל הוקם רק לפני כמה חודשים מבנה בטון ובו … פסנתר חשמלי, עם מערכת הגברה, וניתן להשתמש בו בכל מזג אוויר. לנגן להנאתנו ככה סתם באמצע הרחוב. הפסנתר פועל בימי חול ושבת בין השעות 09:00-14:00 ו- 16:00-22:00. בימי שישי בין 09:00-14:00.
לו הייתי תיירת המטיילת להנאתי בלונדון ולפתע מגלה פסנתר באמצע הרחוב בוודאי הייתי מתלהבת, אז למה לא להתלהב מפסנתר בחיפה? רוב האנשים ברחוב מיהרו ודילגו על פני הפסנתר, אבל לא אנחנו. אבישי ניגן להנאתו יצירות שלמד בקונסרבטוריון, עוברים ושבים ברחוב התפעלו מנגינתו. אני ניסיתי ללא הצלחה לנגן שירי עם אך לבסוף ריחמתי על השכנים והלכנו לסניף מק'דונלדס הקרוב שם שיתפו פעולה עם הרצון שלי להרגיש בחו"ל, התיישבנו בקומה העליונה ובשעה שהמתנו לאוכל גילינו שאף אחד סביבנו לא מדבר עברית. כולם דיברו אנגלית, ערבית ורוסית. אבישי חייך: "אנחנו באמת כמו תיירים".

אבישי בחיפה

סחרחרה צבעונית – קרוסלות גדולות וצבעוניות תמיד מכניסות כיף ושמחה ללב. יש לנו תמונות בסחרחרות מכל אירופה. במרחק קצר מרחבת הפסנתר ישנו גן שעשועים קטן וחמוד (סמוך לכניסה לגן החיות הלימודי) שבמרכזו ממוקמת סחרחרת סוסים עליזה וצבעונית. אנחנו לא הגענו בשעות הפעילות, אבל כיאה לתיירים ברור שהצטלמנו כך שהיא תופיע ברקע.

מכבי חיפה – כשאומרים חיפה, ישר חושבים על מכבי, וכמו בכל הטיולים באירופה, שם אנחנו מקפידים להיכנס לחנות של קבוצת הכדורגל השולטת בעיר, גם כאן לא ויתרנו על קפיצה קטנה לגרנד קניון חיפה לחנות הרשמית של המועדון. בחנות ניתן לקנות ציוד ספורטיבי ואביזרים בצבעי ירוק – לבן, מדים רשמיים, גרביים לתינוקות, קישוטים לרכב, צעיפים ועוד. השמועה אומרת שפספסנו בשניות שחקן מהקבוצה שהגיע לחתום על המוצרים בחנות. יצאנו עם כובע ירוק לאבישי, אותו הוא כנראה לא יחבוש לעולם מאחר והוא אוהד את מכבי תל אביב, אבל זה בסדר, גם את הכובע של 'הרטה ברלין' שקנינו לו בברלין הוא לא חבש אף פעם. העיקר המזכרת.

אבישי בחנות של מכבי חיפה

גרפיטי מגניב בעיר התחתית – מסתבר שבחיפה יש סצנה שלמה של אמנות רחוב. ניתן להצטרף להדרכות וסיורי אמנות וניתן גם להגיע לבד, להסתובב סתם כך בלי הכוונה, ללכת לאיבוד ולהסתנוור מצבעוניות שלא האמנתם שקיימת בעיר. בשעה שכולם חלפו על פנינו ממהרים לעוד יום עבודה, אנחנו עצרנו, התלהבנו, הצטלמנו ונתנו לשעות לעבור מבלי שנשים לב.

לאחר סיבוב ארוך ומעייף, נסענו לקניון לצפות בסרט "מרי פופינס חוזרת", בחרנו בכיסאות השווים בגלובוס מקס, עם תמיכה לרגליים ומשענת שניתן להטות לאחור. היינו לבד באולם ויכולנו לשיר את השירים האהובים בקולי קולות מבלי שאף אחד יעיר לנו.

המוזיאון הימי הלאומי – כאן חיכתה לנו ההפתעה הכי גדולה. לפעמים בטיולים בחו"ל אנחנו מבקרים במוזיאונים שעל פי המדריכים וההמלצות באינטרנט מומלץ להגיע אליהם עם ילדים. בדרך כלל אני מגיעה אליהם בלי רצון גדול מתוך מחשבה שישעמם לי ואז מגלה שדווקא שם, במקום שאם לא היה לי ילד לא הייתי מגיעה אליו לעולם, שם הכי כיף והכי מיוחד. אז זו התחושה שהייתה לי כשהגעתי למוזיאון הזה.
"זה לא מוזיאון ההעפלה וחיל הים", מודיעים לנו בכניסה. "כן, אנחנו יודעים", ענינו.

נוכחותנו שימחה את הגברת בקבלה שהסבירה לנו על התערוכות שקיימות במוזיאון. תקשיבו! המקום ממש אוצר!

בעקבות הגעת הסרט "אקוומן" לבתי הקולנוע, מוצגת במקום תערוכת 'גיבורי על ימיים'. ישנן פעילויות לילדים על גיבורי על מהמיתולוגיות השונות וגיבורי קומיקס. ישנו חדר בו ניתן להתחפש לגיבורי על, ללמוד על ציורי קומיקס, להעתיק דמויות, להצטלם ולנסות שלא ליפול מאניה בים סוער.

תערוכה נוספת היא הפיראטים – הדגל והגולגולת. אני לא חושבת שיש ילד אחד שלא יתעניין במקום הזה. עולמם של שודדי הים מעניין גם את המבוגרים. חרבות וכלי נשק, ספינות, סרטונים המתארים את עולמם, תיבות אוצר ואפילו תא כלא לשודדים סוררים שמנסים לבצע מרד על הסיפון.

במקום ישנה תערוכת קבע בשם אמנות הסיפון. חדרים מרתקים מלאים במידע על בני האדם והיחס שלהם לים. ילדים קטנים ישמחו לשחק במשחקי המחשב שבמקום ולקנות מזכרות יפות בחנות המוזיאון. אם יש לכם ילדים הביקור חובה, אבל אני חייבת לציין שאני בת ארבעים והיה לי מאוד מעניין ומחכים.

מאחר וכמו בחו"ל התעוררנו מאוחר, לא מיהרנו לשום מקום, אכלנו הרבה גלידה ועשינו הפסקות קפה ארוכות בבתי קפה, הזמן עבר מבלי שהספקנו לבצע חצי ממה שתכננו. לא הספקנו לשוט לעכו ובחזרה, לא טיילנו בגנים הבהאים (למרות שכבר עשינו זאת לפני כמה שנים, אבל לא כתיירים אמיתיים…), לא ביקרנו בגן החיות המקומי, אפילו לא הלכנו לרכבל (אין לי מושג איך זה קרה!), אבל הצלחנו במשימה. נסענו לחיפה והרגשנו כמו בחו"ל.

תמיד כשאני קוראת כתבות כאלו, נכתב בסוף בצורה מודגשת: הכותבת הייתה אורחת של משרד התיירות, או מלון כלשהו, אז אני אכתוב גילוי נאות קצת שונה.
גילוי נאות: הכותבת הייתה עייפה מהחיים ורצתה לצבור כוחות להמשך. כל הטיול היה במימון אישי שלה, היא לא ביקשה ולא קיבלה הנחה בשום מקום אבל היה לה כיף והיא רצתה להעביר את המידע לטובת הציבור.