סופר אמא. מאירה ואבישי
סופר אמא. מאירה ואבישי

הנפש האוטיסטית וההודעה שגרמה לי לדמוע

נהוג לחשוב שאוטיסטים אינם רגישים לסביבה. אני רוצה לספר לכם על הודעה שחיזקה אצלי את הרצון לספר לעולם איזה דברים הם לא יודעים על הנפש האוטיסטית

פורסם בתאריך: 15.5.19 18:53

 

לשמחתי הבן שלי לא יודע איך זה להיות ילד לא מקובל בחברה, ילד דחוי ללא חברים. אני עוקבת ורואה באיזה ביטחון הוא הולך בכל יום לבית ספר. מידי פעם כשהוא אומר לי שהוא לא רוצה ללכת כי נמאס לו, אני מספרת לו איך אני, כשהייתי בגילו, הלכתי כל יום לבית ספר למרות שלא היו לי בכלל חברות. בכיתה ג' ישבתי בהפסקות בעיקר עם עצמי.

כשאני צועדת לצד אבישי בשביל המוביל לבית הספר והוא פוגש ילדים מהכיתה הם תמיד שמחים לראות אותו, בדרך כלל הוא נפרד ממני מיד וממשיך ללכת איתם. אני כל כך שמחה לראות את זה, לא רק בגלל העובדה שהוא נמצא על הרצף האוטיסטי והצליח ליצור קשרי חברות, אלא גם מאחר ואני רואה אותו מצליח די בקלות במקומות שאני נכשלתי בהם, וזה מדהים אותי.

אני מאוד רגישה לפן החברתי. חשוב לי לדעת שהבן שלי לא פוגע, צוחק או מרביץ לילדים אחרים בכיתה. אחד הרגעים המרגשים שחוויתי היה היום בו קיבלתי הודעה מאמא לילדה מהכיתה שלו שכתבה לי כך: "אני רוצה להודות לך על הבן שלך. הבת שלי סיפרה לי כבר כמה פעמים עליו, שבימים שהיא עצובה או כשמישהו מציק לה והיא כועסת, הוא ניגש אליה ומרגיע אותה, אומר לה מילה טובה ואפילו מחבק…". אני זוכרת שישבתי בסלון, קראתי את ההודעה ודמעות זלגו מעיני. נהוג לחשוב שאוטיסטים אינם רגישים לסביבה, שהם לא מסוגלים לראות את האחר. ההודעה הזו חיזקה אצלי את הרצון לספר לעולם איזה עוד דברים הם לא יודעים על הנפש האוטיסטית.

כשאבישי הוזמן לאחרונה ליום הולדת ושמע שמדובר במסיבה שלא מיועדת לכולם, הוא סירב להגיע. הוא ביקש ממני לדבר עם ההורים של החבר והסביר להם שהוא מרגיש לא נעים להגיע

הבן שלי אוהב מאוד לחגוג יום הולדת, ובכל שנה אנחנו מזמינים את כל הכיתה למסיבה. הבעיה שהמסיבות של היום, הן לא המסיבות של פעם. כשאני הייתי קטנה, המסיבות היו מתקיימות בבית, המפעיל היה אחד ההורים, בן דוד או אולי אח גדול. הכיבוד כלל בעיקר פיתות עם חומוס ומלפפון חמוץ ומעט ממתקים.
כיום יש מפעילים, אולמות, אירועים, סרטים. הארוחה כוללת פיצות, נקניקיות ושמעתי כבר על הורים שהגישו מעדני סושי ושלל הפתעות. ברור שיותר קל לארגן יום הולדת בצורה כזו בה ההורים לא חייבים לקחת חלק פעיל באירוע אלא רק לשלם לאנשי מקצוע. אני לא מצליחה לראות את עצמי מארגנת בעצמי מסיבה לכל התלמידים אצלי בבית. רק מהמחשבה על כך הדופק שלי מואץ ואני מתחילה להזיע. בכל מקרה, על דבר אחד אין וויכוח, יום ההולדת הפך בשנים האחרונות להוצאה רצינית. אני נוהגת לחגוג לאבישי עם עוד שני חברים על מנת לחסוך בהוצאות, אבל בהחלט מבינה ומכבדת הורים שבוחרים שלא לחגוג לילד יום הולדת כל שנה עם החברים לכיתה. הבעיה מתחילה כשהילד מתעקש על מסיבה, וההורים מחליטים להזמין רק קבוצה מצומצמת של חברים ולחגוג איתם. אם מדובר ב-2-3 חברים טובים שהולכים לסרט או עושים פעילות משותפת, העניין עובר בדרך כלל מתחת לרדאר של שאר התלמידים בכיתה, אבל כשמדובר במסיבה שאליה חצי כיתה מוזמנת וחצי לא, כאן מתחילה הבעיה.

למחרת הילדים מגיעים לכיתה ומדברים ביניהם על האירוע ומה היה במסיבה, מה הם עשו וכיצד הם בילו. הילדים שלא הוזמנו נחשפים למידע, שומעים את השיחות ואת התיאורים ונפגעים. אני זוכרת שבשנה שעברה אחת החברות הכי טובות של אבישי חגגה יום הולדת רק עם הבנות. אבישי היה בהלם. "מה? אבל היא חברה שלי? אז מה אם אני לא בת. למה לא הזמינו אותי?". הוא סירב לדבר איתה. לא עזרו ההסברים שלה. "אבישי, כל הבנות ישנו אצלה בבית, הן עשו מסיבת פיג'מות ודברים שבדרך כלל בנות אוהבות, אלו לא דברים שהיית רוצה לעשות ובכל מקרה לא הייתי מרשה לך לישון איתן", אמרתי לו. זה לא עזר. הוא לא הבין למה לא הזמינו גם אותו. "אם לא הזמנתם את כולם, לפחות אל תדברו על זה בקול רם", הוא הסביר.

כשאבישי הוזמן לאחרונה ליום הולדת ושמע שמדובר במסיבה שלא מיועדת לכולם, הוא סירב להגיע. הוא ביקש ממני לדבר עם ההורים של החבר והסביר להם שהוא מרגיש לא נעים להגיע לאירוע מאחר ויהיה לו קשה שלא לדבר על המסיבה בכיתה, והדבר יפגע בחברים שלו שלא הוזמנו. הוא הסביר כל כך יפה את מה שעבר לו בראש עד שההורים של אותו ילד החליטו לוותר על המסיבה.

למען האמת אני לא יודעת איך אני מרגישה כלפי זה. מצד אחד, ברור שעדיף להזמין את כולם, אבל מצד שני לא תמיד ישנה אפשרות. לפעמים מסיבה עם חברים קרובים בלבד יכולה להיות יותר מוצלחת. אבל על דבר אחד לפחות שמחתי, שלבן שלי יש עמדה, שהוא מסוגל לראות את האחר ולהבין אותו, שהוא מסוגל מידי פעם לחשוב על אחרים ולא רק על עצמו. אוטיזם, לא מה שחשבתם.

 

לילדים טוב – סיפורי דמיון מודרך ב-100 צירופים להרגעה ולהעצמה
יפעת וינשטיין-זהר, ירון קולטון, איורים: אביאל בסיל, הוצאת מטר

לילדים טוב

לילדים טוב

אחרי שהבן שלי התחיל ללמוד בבית ספר שיעורי NLP וראיתי כמה רגוע ושמח הוא חזר מהשיעורים האלו, עמוס בתובנות יפות על החיים, הפכתי לחסידת השיטה בשילוב דמיון מודרך ולכן התלהבתי מאוד כשקיבלתי את הספר עוד לפני שקראתי בו. היו לי ציפיות גבוהות מהספר ולשמחתי התאהבתי!
מה תמצאו בספר?
בחלק הראשון ישנם עשרה סיפורים קצרים, שהכי כיף להאזין להם בעיניים עצומות. בחלק השני, ישנם עשרה סיפורים ארוכים בעלי מסרים של העצמה וחיזוק הפנימיות של הילד ושלנו. בסיפורים משולב הדמיון המודרך ומיומנויות של NLP.
כל הסיפורים מלווים באיורים מקסימים ומרגיעים של אביאל בסיל, המאייר הכי עסוק בארץ בשנים האחרונות. הסיפורים מחוברים מאוד לחיי היומיום של הילדים, אם זה על תומר שלא הצליח להחליט באיזה חוג לבחור או על מיכל שהיום שלה התחיל בצורה איומה כשלא התעוררה בזמן.
וכעת להפתעה: רוכשי הספר יוכלו לקבל גרסה קולית של הסיפורים, בקולות המחברים בתשלום סמלי של חמישה שקלים. ניתן להוריד את גרסת האודיו לטלפון הנייד, לטאבלט ולמחשב. בתוך הספר ישנו ברקוד וקוד המיועדים לכך. השימוש באפשרות מגביר את ההנאה אף יותר.
בקיצור, הבנתם את המסר. הספר מומלץ מאוד.

 

סטטוס לשבת: יום הולדת במלון בירושלים

אבישי ביום הבחירות

אבישי ביום הבחירות

אבישי: אמא ליום הולדת הבא שלי חשבתי שנזמין את כל הכיתה למלון בירושלים. מה דעתך?
אני: מה אתה אומר?? אולי ניקח את כולם לדיסנילנד בפריז.
אבישי: לא, אני מעדיף את ירושלים, אולי חלק מהילדים מפחדים לטוס.

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת

🔔

עדכונים חמים מ"מלאבס - פתח תקוה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר