איילת לבן עד אליך
איילת לבן. צילום עטרה מושקה
בכל פעם כשאני פוגשת את אחותי הקטנה אני מחמיאה לה בהתלהבות על הבגדים שהיא לובשת. בכל פעם היא מחייכת ועונה לי בשתי מילים "איילת לבן". ככה נחשפתי לאחת ממעצבות הבגדים הנפלאות שפועלות בישראל. איילת מעצבת שמלות מדהימות עם גזרות נשיות, מרקמים וטקסטורות חלומיות במידות נדיבות ביותר (ממידה 38 עד 52).
הבעיה מבחינתי הייתה המיקום של החנות: פרדס חנה. אני תושבת פתח תקווה.
כן, אני יודעת שהיום מזמינים הכול באתר ושגם לאיילת יש אתר יפה ונוח לשימוש (וגם התחיל שם סייל מטורף ששווה לכם להציץ), אבל אני לא אוהבת לקנות בגדים בלי למדוד. אני חייבת לדעת איך השמלה מונחת עלי.
כעת איילת יצאה בשרות חדש: איילת לבן עד אליך.
אז איך זה עובד?
אתן מקבלות עד לפתח ביתכן חבילה עם שישה פריטים שבחרתן. אתן מודדות בנוחות בבית. יש לכן יומיים (2 ימי עסקים) להחליט מה להשאיר ומה להחזיר. את הפריטים שהחלטתן להחזיר תכניסו חזרה לחבילה ושליח יבוא לאסוף אותה מכן מהבית או מהעבודה, ואתן תשלמו רק על מה שבחרתן.
טוב, אתן חייבות להודות שזה גאוני.
אז כמה זה עולה ובמה זה כרוך?
השליחות עולה 100 שקלים הלוך ושוב. רכשת בסכום שמעל ל-500 שקלים, תשלמי 50 שקלים בלבד על השליחות (מדובר בשליחות עד לפתח הבית או העבודה). לא רכשת כלל, שילמת 100 שקלים על השליחויות. ליתר הפרטים אני ממליצה להיכנס לאתר של איילת לבן (חפשו בגוגל איילת לבן) או חפשו אותה בפייסבוק. אגב אם יש לכן ילדות יש לה גם קולקציה מגניבה לילדות שרוצות להתלבש כמו אמא (או להפך).
הציורים של רועי גלבוע
רועי גלבוע בדיוקן עצמי
להציג אמן אוטיסט בפני מי שכל היכרותם עם אוטיזם נסמכת על ימי ההתרמה של אלו"ט, זה כמו להסביר מהו האוקיאנוס למי שכל חייו עברו עליו במדבר, אך מאחר וקוראי המדור הקבועים קוראים כאן מידי שבוע את הסיפורים על הבן שלי, אני יודעת שאתם מבינים שאוטיזם תמיד יכול להפתיע, בכל סוג של תפקוד.
רועי גלבוע הוא אמן שהוא גם אוטיסט. הוא בן 24, אובחן כאוטיסט בגיל שלוש (למרות שההורים שלו הבינו שמשהו לא כשורה בהתפתחות שלו כבר מגיל שנה). מצד אחד קל להבחין כי אוצר המילים שלו דל, אין לו הבנה לגבי הקודים החברתיים ולנצח הוא יישאר ילד בהבנתו את הסביבה והעולם. כמו אוטיסטים רבים הוא זקוק להשגחה צמודה ואינו מתיידד עם בני גילו ומצד שני הוא בורך בכישרון ציור ובשמיעה מוסיקלית אבסולוטית, שהם הכלים אשר באמצעותם הוא מיטיב לתקשר עם הסביבה.
המורה שלו לאמנות, שירי גרבוז (הבת של יאיר) הייתה הראשונה לזהות את יכולותיו היצירתיות ושקדה לפתח וללטש אותן. בשל היותו נטול עכבות וחף מכל אג'נדה אמנותית, ניתן למצוא אותו מצייר בהתלהבות בית ופרח בסגנון של ילד קטן בגן ילדים ומיד לאחר מכן מתמסר לרישום אמנותי שמותיר את הצופים פעורי פה ושמוטי לסת.
החלום של רועי הוא לחשוף את האיורים שלו לכמה שיותר צופים ואנשים.
החלום של ההורים שלו, לגרום לציבור להבין שאוטיזם זו לא קללה.
ישנו עמוד פייסבוק בשם "הציורים של רועי", ובאינסטגרם: Roei_gilboa_paintings לשם הוא מעלה את יצירותיו. אני מאד ממליצה להיכנס לעמודים שלו ולהיחשף לציוריו ולעולמו. גם אתם תרוויחו מזה.
הי מישהו שומע אותי | אורית עריף — יומן גרפי
היי, מישהו שומע אותי. אורית עריף
רק אחרי שכתבתי בעמוד הפייסבוק שלי שהתעלפתי מהספר של אורית, גיליתי שכל החברות שלי כבר שנים עוקבות אחריה ואחרי הפרויקטים שלה בפייסבוק אבל אף אחת לא חשבה לומר לי מילה (יופי של חברות יש לי). הספר הזה הוא מסוג הספרים שקשה להמליץ עליהם במילים כי עד שלא רואים אותו ומדפדפים בו לא מבינים כמה הוא מיוחד.
אורית מציירת את חייה שלה בין הדפים וכל אישה תוכל למצוא בו את עצמה גם אם לא עברה את כל החוויות המתוארות בו. צחקתי, בכיתי, כעסתי, התרסקתי, עפתי ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליו למרות שסיימתי לקרוא אותו לפני מספר חודשים. הספר מונח על יד המיטה שלי ובכל פעם אני פותחת אותו ומגלה דברים שלא שמתי לב אליהם בקריאה הקודמת. אם יש לך חברה שאת אוהבת מאד, זו המתנה המושלמת עבורה – באחריות.
לפסל את היער הקסום | הפרויקט של גילי דרובר
גם גמדים שומרים על הילדים לא רק גמדות. צילום דימה רבליס
בדרך כלל אני לא ממהרת להמליץ על פרויקטים שכוללים תמיכה בהדסטארט, אבל נחשפתי במקרה לפרויקט מקסים שנכון לעכשיו עבר כבר את ה-100 אחוז מימון וכעת מנסה המחברת לגייס כסף נוסף כדי להדפיס מספר עותקים גדול יותר כשמאה ספרים ימסרו לתרומה.
אז למה כל כך התלהבתי? מדובר בספר שבו המחברת מלמדת בצורה קלה ופשוטה להכין דמויות מפלסטלינה. כל הדמויות שייכות ליער קסום: שדונים, פיות, פטריות, גמדים אבל בין לבין אפשר לראות דמויות וסיטואציות שכמעט לא מופיעות בספרי ילדים: שדון על כסא גלגלים, פיה עם צבע עור כהה, פיות נשיות שיוצאות להרפתקאות וגמדים גבריים שמתהלכים עם מנשא ובו תינוק ועוד שלל הפתעות מקוריות מתחבאות להן בין הדפים. זה בדיוק מסוג הספרים שאני אוהבת. לא מדובר על ספר שבא לקדם אג'נדה אלא מנסה להראות לנו ששילוב והכלה יכולים להופיע באופן טבעי בספרים. חפשו בגוגל "לפסל את היער הקסום" ותרכשו מתנה נפלאה לילדים שלכם.
יומן שבועי – מחשבת שנה מחדש | ענת לב אדלר
היומן של ענת לב אדלר. צילום אייל נרדי
אני מניחה שרובכם חושבים שהמחשב והסמארטפון החליפו כבר מזמן את היומנים ולוחות השנה, אבל כדאי שתדעו שזה ממש לא נכון. ישנם אנשים רבים (כמוני) שמסרבים לוותר על היומן האמיתי והאהוב של פעם, אבל בכל אופן גם אם אתם לא מסכימים איתי, היומן של ענת לב אדלר הוא לא רק יומן אלא עוד חברה טובה שהולכת איתך בתיק לכל מקום או ממתינה לך על שולחן העבודה ומזכירה לך את כל מה שטוב ויפה בחיים. יש בו הכול: טיפים, תובנות לחיים, משפטים מחזקים, עזרה בניהול זמן, סיפורים שיעלו חיוך על השפתיים ברגעים קשים. כתבתי את ההמלצה עכשיו ולא לקראת השנה החדשה, כי מניסיון העבר היומן תמיד אוזל מהמלאי עוד לפני שמתחילים החגים. שלא תגידו שלא הזהרתי.
הבהרה: אני לא מקבלת תשלום והטבות תמורת ההמלצות שאני כותבת בטור ובעמוד הפייסבוק שלי. אני ממליצה רק מניסיון אישי מתוך מטרה להעביר דברים טובים הלאה.
סטטוס לשבת
תשומת לב
אבישי: אמא, רק שתדעי, כשאת אומרת שאת מקשיבה לי אבל את עם הטלפון ביד וקוראת דברים בפייסבוק, אני יודע שאת רק עושה את עצמך.
