זה היה בשנת 1999 כשעבדתי בחנות ספרים והתאהבתי בכל ליבי בבחור שעבד איתי. לאחר שבוע כשניסיתי להרשים אותו בכל כוחי ללא הצלחה, התחלתי לגלות עניין בדברים שמעניינים אותו. "כן, בטח שאני אוהבת את מכבי ת"א בכדורסל. ברור שאני רוצה לראות אתך את המשחק היום". אלוהים עדי בכמה משחקים השתעממתי למוות רק בשביל לשהות במחיצתו.
באותה תקופה מיעטו לערוך מבצעים בחנויות הספרים, אבל בעל רשת חנויות הספרים שבה עבדנו הכריז על מבצע מיוחד במינו ומשתלם ביותר. כל עובדי הסניף המתינו לרגע סגירת החנות בסוף היום על מנת שנוכל גם אנחנו לבחור ספרים שרצינו לרכוש עבור עצמנו. אותו בחור מהמם הניח את ידו על ספר שירה שמן במיוחד של המשורר "דן פגיס".
"אוי חבל", אמרתי בקול רם. "זה העותק האחרון שנשאר ואני רציתי אותו", אמרתי כמו סתומה, וזה למרות ששירה כלל לא עניינה אותי. הבחור היה ג'נטלמן למופת ובצעד מפתיע הגיש לי את הספר. "קחי. אני אבחר משהו אחר".
וככה רק בשביל להרשים בחור, זייפתי אושר וקניתי ספר שירה שכלל לא רציתי ואפילו נאלצתי לקרוא בו בעיון על מנת שאהיה מוכנה במידה והוא ישאל אותי משהו בנוגע אליו. זה היה ספר השירה היחיד שקניתי בכספי אי פעם, למרבה המזל הבחור החמוד התחתן איתי וככה ביום איחוד הספריות המרגש שלנו, הספר הגיע לבעלים האמתיים שלו, זה שיעריך אותו באמת.
אף פעם לא הצלחתי לאהוב ממש שירה, גם לא בבית ספר כשקבלתי ציון מאד גבוה בבגרות בחמש יחידות ספרות. אני אף פעם לא מצליחה להבין את השירים. כשאני קוראת ספר אני תמיד יודעת מה דעתי עליו, אם אהבתי או לא, אם הוא ברמה מספקת מבחינתי או לא, גם אם אהבתי, גם אם שנאתי יש לי דעה. עם שירים אני מבולבלת. גם אם אסתכל על שיר שכתב ילד בכתה ו' או על שיר של משורר דגול, סביר להניח שלא אדע מי כתב מה. שירה נתפסה בעיני (באופן שגוי כמובן) כמשהו אליטיסטי, משעמם להחריד שלא מתאים לאופי שלי. עד שהגיע גיורא פישר.
זה היה ביום הזיכרון לחללי צה"ל בשנה שעברה. בפייסבוק חזר על עצמו שוב ושוב שיר אחד של אב שכול, שיר בשם "תפילה":
מִי יִתֵּן
וְאֶהְיֶה כְּבָר זָקֵן
מְבֻלְבָּל.
אִם אָז אֶשְׁאַל:
לָמָּה הוּא לֹא בָּא לְבַקֵּר?
אַל תֹּאמְרוּ:
אֲבָל, הוּא נָפַל
לִפְנֵי הֲמוֹן זְמָן.
אִמְרוּ:
הוּא הָיָה פֹּה אֶתְמוֹל
וְאָמַר שֶׁיָּבוֹא גַּם מָחָר
אני זוכרת שהצטמררתי. הרגשתי את הדמעות מבצבצות, את המחנק בגרון. תוך כמה הקשות מקלדת גיליתי שאני והמשורר חברים בפייסבוק, דבר שלא שמתי לב אליו עד לאותו הרגע. ישבתי לילה שלם ונברתי בקיר הפייסבוק שלו וגיליתי עוד ועוד ועוד שירים, חלקם עצובים, חלקם מצחיקים, חלקם מרגשים, חלקם מתארים סיטואציות יומיומיות פשוטות בצורה כל כך יפה ונוגעת ללב. הרגשתי איך הלב שלי מתרחב. לא ידעתי ששירה יכולה להשפיע עלי בצורה כזו.
לפני כמה ימים קניתי את שני ספרי השירה שכתב: "אחרי זה", ואת הספר החדש "מה למדת מהסיפור" וזאת לראשונה בחיי, מבלי שאף מורה הכריחה אותי, מבלי שארצה או אצטרך להרשים מישהו. שקעתי בשירים אחד אחרי השני והבנתי הכל. בעיקר הבנתי שלא חייבים בכלל להבין. כל שיר זרק אותי לתקופה אחרת בחיי, לפעמים לאחר קריאת שיר מסוים נאלצתי לעשות הפסקה כי התרגשתי ונפעמתי יתר על המידה ולא הבנתי אם אצליח להכיל את כל הרגשות שעלו בי. אני שמחה שבגיל 39 בזכותו של המשורר גיורא פישר למדתי לאהוב שירה.
בערב בעלי הוציא מהספרייה את הספר הגדול של דן פגיס. הוא היה מלא אבק. איש לא נגע בו כבר חמש עשרה שנה. ישבנו יחד וקראנו שירים. לשמחתי הצלחתי להתחבר גם אליהם. "זה לא אומר שאני מתכוונת לראות אתך גם משחקי כדורסל", הודעתי לו נחרצות. "בעיה שלך שהאמנת לי". נוספתי.
בעלי חייך.
אני רוצה לסיים בשיר קצר לכבוד סוף השבוע, מתוך ספרו של המשורר גיורא פישר, "מה למדת מהספור". שיר שלא יוצא לי כבר חודש שלם מהראש.
שם השיר: "שאפשר"
בִּמְגֵרָה, שֶׁלֹּא נִפְתְּחָה שָׁנִים רַבּוֹת
מָצָאתִי עַל דַּף בְּצִבְעֵי פַּנְדָּה
אֶת קַיִן וְהֶבֶל.
עַל שְׁאֵלַת הַמּוֹרָה:
מָה לָמַדְתָּ מֵהַסִּפּוּר?
עָנָה הַיֶּלֶד בְּשׁוּלֵי הַצִּיּוּר:
"שֶׁאֶפְשָׁר לַהֲרֹג גַּם אֶת
מִי שֶׁאוֹהֲבִים".
מחברת השראה
מחברת השראה בהתאמה אישית / רוני לנגרמן זיו
ראש השנה מתקרב ואם אתם מחפשים מתנה מקורית עם יחס אישי, הרשו לי להמליץ לכם על מחברות ההשראה של רוני. למי שלא מכיר, רוני לנגרמן-זיו היא מאמנת אישית להורים ולמתבגרים, מנחת קבוצות ומדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר, עורכת ועיתונאית ותיקה בתחום ההורות (לאשה, YNET).
מדובר במחברת ספירלה בכריכה קשה שעליה יופיע השם שלכם, של העסק שלכם או הקדשה אישית לבקשתכם. המחברת בת 50 דפים, כל דף מאויר עם מסר מעצים, מעודד ומעורר השראה. המחברת מגיעה בשני גדלים – 4A גדולה (גודל של דפדפת שורות) ו-5A קטנה יותר (כגודל ספר, נוחה לנשיאה בתיק קטן). אני קבלתי מחברת כזו בהפתעה והיא עשתה לי מצב רוח נפלא וחשק להתחיל לכתוב.
להזמנות: 054-8040134 [email protected]
טיול על מטאטא
טיול על מטאטא / טרי סלואט, איורים, רוזלינד בונט, תרגמה: גילי בר הילל, הוצאת תכלת
ספרים שמלמדים ילדים לספור עלולים להיות מאד משעממים, אבל אם מוסיפים להם עשר מכשפות מגניבות במיוחד, הסיפור הופך להיות מאד מצחיק. מאז הספר "חמש מכשפות הלכו לטייל", לא נתקלתי במכשפות כאלו מהממות, מצחיקות, וזוממות. יחד איתן הילדים ילמדו לספור עד עשר ואז גם לאחור, בכיף גדול, כזה שגורם גם לאחים הגדולים להצטרף לחגיגה המכושפת. החריזה מדויקת ונעימה לאוזן (ברור… ככה זה בתרגומים של גילי בר הילל), הדברים האיומים והמצחיקים שקורים למכשפות מפתיעים בכל דף מחדש, בקיצור, ספר נפלא שהילדים שלכם יאהבו מאד.
מומלץ לקטנטנים.
נפלתי ברשת
סטטוס לשבת:
אבישי: אמא, את עובדת בפייסבוק?
אני: לא. מאיפה בא לך הרעיון הזה?
אבישי: אמא של חבר שלי אמרה לי שאת שם כל היום.
