בגדול פורים זה חג שמח ולא רציתי לדכא את שמחת החג עם טור תלונות. לכן המתנתי יפה בסבלנות עד שהחג יחלוף, אבל הגיע הזמן שמישהו יגיד מילה על המנהג הזה של משלוחי המנות ואיך (ובעיקר למה) הוא הפך בשנים האחרונות בחלק מהמקומות למנהג שמעורר כל כך הרבה קונוטציות שליליות.
כשהייתי ילדה קטנה, היה מנהג בבית הספר להביא משלוח מנות, ולערוך הגרלה. כלומר לא ידענו לאיזה ילד מהכיתה יגיע המשלוח שלנו. אני תמיד הייתי מביאה משלוח מנות ענקי מלא בכל טוב וחוזרת עם משלוח עלוב בו מישהו רוקן שקית במבה קטנה וערבב עם ופלים בטעם שוקולד שתמיד קבלו את טעם הבוטנים, או אפילו גרוע יותר, משלוח מנות מלא בתאנים יבשות. כדי לחסוך את עוגמת הנפש השנתית אמא שלי ציידה אותי בשני משלוחי מנות, אחד לילד מהכיתה והשני עבורי, כדי שגם אני אוכל בהפסקה ממתקים טעימים.
כילדה לא התלהבתי מקבלת משלוח מנות ממקור אנונימי שלא טרח ולא הכין עבורי את המשלוח באהבה. אני זוכרת עד היום איך אמא של ילד מהכיתה הגיעה אלינו הביתה אחר הצהרים עם משלוח שווה במיוחד כי הרגישה לא נעים כשראתה מה הבן שלה קיבל ממני.
אז לא ידעתי דבר וחצי דבר על מצוקות כלכליות, ועל כך שלא לכל אחד מתאפשר להשקיע במשלוח באותה צורה. כילדה זה לא עניין אותי.
בכיתה של הבן שלי התקבלה על ידי הוועד החלטה לרכוש משלוחי מנות מרוכזים מארגון צדקה. בצורה כזו גם הכסף הולך לתרומה וגם כל הילדים מקבלים את אותו המשלוח, זה גם חוסך להורים את הדילמות בהכנת המשלוח. לכאורה זה רעיון מעולה שפותר בדיוק את הבעיות שהיו לי כשהייתי קטנה, אבל משהו מהקסם של הכנת המשלוח נעלם בדרך.
אני זוכרת איך כל שנה הלכנו עם אמא שלי לסופר וחשבנו מראש מה יכול לשמח את מקבלי משלוחי המנות, איזה ממתקים והפתעות הם יקבלו. אני זוכרת שולחן עמוס צלחות, נייר צלופן וברכות, את הרצון שכל אחד ממקבלי המשלוח יהיה מרוצה ושמח.
לאט לאט ככל שהתבגרתי המנהג נהרס, אנשים שהזמינו אותי לאירועי פורים או למפגשים בחג ביקשו במפורש שלא אביא משלוחי מנות כי גם הם לא מתכוונים להכין לאחרים, אין להם כוח לזה וגם ככה כולם שומרים על המשקל ולא רוצים להכניס הביתה מלא ממתקים מלאי סוכר ושומן. החג הפך לחג של התחשבנויות.
תשמעו סיפור משעשע. בשנה שעברה חברה שלי התקשרה להתייעץ איתי האם להכין לגיסתה משלוח מנות או לא? בשנה הקודמת הגיסה לא הביאה וזה יצר מצב לא נעים. בסוף היא החליטה להכין לה משלוח, להביא אותו בשקית, ולהמתין. אם גיסתה הכינה לה, היא תביא לה גם, ואם לא, אז לא. יום לאחר מכן כשהתחיל ריב במשפחה, התברר שגם גיסתה עשתה את אותו הדבר, הביאה בשקית משלוח והמתינה לראות האם תקבל אחד. אף אחת לא נתנה את המשלוח ראשונה כך ששתיהן חזרו כל אחת עם אותה שקית לביתה. הקטנוניות הזו מפריעה לי מאוד. האם אני צריכה להביא משלוח לאנשים רק מהחשש שהם יכינו עבורי משלוח ואז לי אמור להיות לא נעים מפניהם? או שאני צריכה להביא משלוח מנות לאנשים שחשבתי עליהם מראש ורציתי לשמח אותם?
האם גודל המשלוח באמת אומר משהו? או שגם משלוח קטן לתשומת לב זה בסדר? שמעתי גם על סכסוכים שנוצרו בגלל גודלם של משלוחי המנות, בין מבוגרים וגם בין ילדים.
חברה אחרת שלי כועסת כל הזמן על אחותה שתמיד מביאה את משלוחי המנות הכי יפים, הכי מרשימים והכי מצטלמים טוב לאינסטגרם. היא מתעצבנת בעיקר כי זה גורם גם לה להשקיע במשלוחי המנות שהיא מכינה כדי שלא לצאת טובה פחות מאחותה. זה מחרפן אותה, היא בטוחה שאחותה עושה לה בכוונה. היא לא חושבת שאולי אחותה נהנית מהכנת המשלוחים ומההשקעה בפרטים הקטנים. מצד שני, תדעו לכם שגם אני בתקופות מסוימות בחיי הפסקתי להשקיע בצורה מוגזמת במשלוחים כדי לא לגרום למקבל המשלוח להרגיש לא נעים. עד שהבנתי שאני לא צריכה לחשוב על זה בכלל. מדובר במצווה שמחה!! הבנתי שאני הורסת לעצמי את החג.
החלטתי לשחרר לגמרי את העניין הזה. אין לי שום בעיה להביא משלוח מנות למישהו שחשבתי עליו מראש ולא לקבל ממנו תמורה בחזרה. ואתם יודעים מה? בעבר אם מישהו היה שולח לי משלוח בלי שאני שלחתי לו, הרגשתי לא נעים ומיד מיהרתי להכין לו במיוחד משלוח בחזרה, אבל הפסקתי עם זה. כשאני מקבלת משלוח מנות מאדם שלא הכנתי עבורו משלוח, אני אומרת לו תודה רבה שהוא חשב עלי ו… זהו. אחרת לא אצליח לצאת מזה לעולם.
פורים זה חג שמח שחוזר פעם בשנה. מספר הריבים ששמעתי עליהם בחג שזה עתה נגמר בנוגע למשלוחי מנות העציב אותי מאוד. אם אצלכם זה לא ככה, אני שמחה לשמוע, אם מישהו מהקוראים מבין בדיוק על מה אני מדברת, תנסו בשנה הבאה להזכיר לסובבים אתכם את המטרה של המצווה: ריבוי האחווה והרעות בעם ונתינת מזון לעניים כדי שיוכלו לחוג את החג.
בֹּטֶן / כתבה ואיירה: מרתה אלתס
מכירים את הילדים האלו שמרגישים שהם לא כמו כולם רק כי הם קטנים מידי? זה ספר שנכתב בדיוק עבורם.
לבֹּטֶן היה טוב בג'ונגל, היה שם כל כך הרבה מה לעשות וכל כך הרבה מה לראות אבל לפעמים כל מיני דברים לא הסתדרו. לבֹּטֶן הייתה בעיה קטנה, והבעיה הייתה ש… בֹּטֶן הייתה קטנה. היו פעמים שהיא לא הצליחה להגיע לשום דבר, היו פעמים שהיא לא הצליחה לראות כלום. לפעמים נראה שכל הדברים היו עמוקים מידי, מסוכנים מידי וקשים מידי למישהי כל כך קטנה. לבֹּטֶן נמאס להפסיד תמיד הכול, ולכן יום אחד היא החליטה החלטה אמיצה מאוד מאוד וגדולה.
מה היא החליטה? מה קרה לה? והאם בעקבות ההחלטה הזו חייה השתנו? אני לא מתכוונת לגלות לכם, רק אציין שהתרגום של אבירמה גולן מעולה, שהאיורים משעשעים ושזהו ספר חובה לכל מי שמרגיש לפעמים שהוא לא מספיק גדול.
האחיינית שלי כל כך התלהבה מאומץ הלב של בֹּטֶן שכרגע היא מבקשת שיקראו לה…. בֹּטֶן
לבני 6-3.
סופר אמא. בוטן
סטטוס לשבת: אל תריבו על המשלוח
אבישי: אני לא אוהב ממתקים בכלל אז אני נותן לכם את המשלוח מנות שלי בתנאי שלא תריבו עליו. בסדר?
