המסיכה, הצרחות, הפטור, הפרנסה, והקורונה: חמש הערות על המצב

1. תעשי משהו! תתעוררי!

כולם אומרים לי "תעשי משהו! תזיזי את עצמך! תמציאי את עצמך מחדש! תעבירי את כל סדנאות הכתיבה שלך לזום! מה הבעיה? מה זה משנה אם את פוגשת את התלמידים במציאות או דרך המסך? תשני את כל ההרצאות שלך שיהיו ממוחשבות! תמכרי קורסים דיגיטליים! תתעוררי! את לא רואה שהיום חדשנות זה שם המשחק? מי שלא מתקדם, לא ישרוד".
אתם יודעים מה? לא בא לי! מה תגידו על זה? בתור מי שבכל כמה שנים ממציאה את עצמה מחדש, לא בא לי לעשות דברים במהירות ובלחץ. אני רוצה לעצור, להתבונן, להפנים, לחשוב, לראות מה יכול לעבוד ומה לא, לא רוצה לרוץ מהר בלי לדעת מה הכיוון אליו אני שועטת.
בסגר הראשון הייתי היסטרית. ראיתי איך כל מה שעמלתי עבורו קורס, איך כל ההרצאות והסדנאות שלי מבוטלות, חישבתי את ההפסדים הדרמטיים ופחדתי לקבל התקף לב. אחרי שבוע החלטתי לא להתעסק בזה. לאט לאט, דווקא כשנרגעתי, המוח שלי התחיל לייצר פתרונות יצירתיים לסיטואציות בעייתיות.
כשיצאנו מהסגר העבודה חזרה אלי בפתאומיות כמו גל גדול ושטפה אותי. פתאום הלחץ היום-יומי אליו הייתי רגילה לפני הקורונה הפריע לי אבל שמחתי לחזור לעבוד ועכשיו שוב, בעקבות ההוראות החדשות הרוב מבוטל, אבל משהו בי השתנה. אני לא מוכנה לתת לפחד להוביל אותי.
אני אעשה שינויים בקצב שלי.
אני לא אתן לאף אחד להלחיץ אותי.
לפעמים לא רק מי שמתקדם שורד, אלא גם זה שעוצר רגע ומחכה עד שהרע יעבור.

2. אבירי הצדק המזויפים הטובים והמפחידים

במרחב הציבורי אני מקפידה כל הזמן לעטות מסכה על הפנים כולל על האף גם כשחם לי מאוד. אין לי מושג אם זה יעיל או לא, אבל זו ההוראה כרגע ואני לא מזלזלת בהוראות של משרד הבריאות.
הבן שלי על הספקטרום האוטיסטי ויש לו פטור בחוק. לשמחתי הרבה יש רגעים שהוא מסוגל לעטות מסכה, ואני לא אכנס איתו למקומות סגורים בלעדיה, אבל יש רגעים שקשה לו מאוד ובחוץ, באוויר הפתוח כשאין אף אחד לידנו, אני מאשרת לו להשתמש בפטור שקיבל.
יום אחד הלכנו ברחוב ואישה ממול ראתה אותנו צועדים יחד. שמעתי אותה צועקת ומקללת אבל התעלמתי. רק אחרי דקות ארוכות הבנתי שהקללות והצעקות מופנות כלפינו. "מנוולת! רוצחת! למה הבן שלך הולך בלי מסכה! בגללך המגפה תתפשט!", זה המשיך והמשיך ונראה היה שהיא הולכת אחרינו בכוונה. "אני עכשיו מתקשרת למשטרה", אמרה. הבן שלי שאל אותי מה יקרה אם המשטרה תגיע. הסברתי לו שאם יבוא שוטר נסביר לו על האוטיזם ועל הפטור. "ואם הוא לא יאמין לנו ונקבל קנס?".
"אז נגיד לו תודה, ונלך עם הקנס לאחראי מעליו ונדאג שהקנס יבוטל. אל תדאג".
וככה המשכנו ללכת עוד עשר דקות עד שהגענו הביתה כשהאישה הצרחנית מלווה אותנו.
יומיים אחרי זה נסעתי לסידורים. יצאתי מהמכונית ואחרי שניה כשאני עומדת עדיין ליד המכונית גיליתי שהמסכה שלי נשארה על המושב הקדמי ברכב. עוד לא הספקתי ללחוץ על השלט כדי לפתוח את הרכב, התנפלה עלי אישה שישבה ממול על הספסל. "אתם הצעירים, זבל. לא אכפת לכם מאף אחד. למה את בלי מסכה?".
לא עניתי לה אפילו. פתחתי את הדלת, לקחתי את המסכה והמשכתי בדרכי.
הכי מפחידים אותי אבירי הצדק המזויפים שחושבים שהם יודעים הכל, שחושבים שהם הטובים שמצילים את העולם כשלמעשה ההפך הוא הנכון.

3. אכפת לך?

כשאני נכנסת למעלית עם מסכה ואז מישהו נכנס למעלית בלי מסכה, מחייך ואומר – "לא אכפת לך נכון? זה רק לרגע", זה מעצבן. המסכה שלי מגנה עליו, המסכה שלו אמורה להגן עלי, אז כן. כן אכפת לי.

4. איך זה יכול להיות?

"איך זה יכול להיות שאין להם כסף? העסק שלהם מצליח כל כך, רק כמה חודשים שאין להם פרנסה וכבר הכל מתמוטט? כנראה העסק שלהם לא היה מצליח כפי שהם סיפרו".
"איך זה יכול להיות שאין להם כסף לשכר דירה ואוכל? אין להם חסכונות? ככה הם מתנהלים? מהיד לפה? משפחה לא יכולה לחיות כמה חודשים בלי משכורת? כבר הכול נחרב?".
את השאלות האלו אני שומעת מידי פעם מאנשים נורמטיביים וחושבת לעצמי – "ואוו, מעניין איך העולם היה נראה אם אנשים היו מניחים את השיפוטיות והביקורתיות שלהם כלפי אחרים ובמקום זה מנסים להיות אמפתיים. מה היה קורה אם את כל המאמצים שהם משקיעים במחשבות האלו הם היו מפנים לטובת עזרה לאחרים?

5. קונספירציות

אין קונספירציה. יש קורונה בכל העולם.
תקפידו על הנהלים!

סופר אמא- הספר הגדול של משחקי הנייר

הספר הגדול של משחקי הנייר 2 – אוצר של משחקים לבית, לנסיעה ולטיול / חלבלוב, פלפוט

את הספר הראשון בסדרה פגשתי לפני כמה שנים במקרה והוא העביר לנו שעות רבות של הנאה וכיף בטיול לחו"ל, במטוס וגם אחר כך בבית. הספר השני הגיע בדיוק בזמן, בתקופה שבה אני נאלצת לבלות עם הבן שלי בבית ולהמציא מחדש את המושג "כיף ביחד". אי אפשר ללכת לקולנוע, חופי הים סגורים בסופ"ש, אי אפשר ללכת לבריכה ובאמת חשוב ליצור הנאה מדברים קטנים ופשוטים. לא לכולם יש רעיונות איך לעשות את זה וכאן בדיוק מגיע התפקיד של הספר הזה.
הספר מחולק ל-12 פרקים ובהם עשרות משחקים מגוונים. הספר מכיל 192 דפים שונים וצבעוניים ניתנים לתלישה. בספר מופיעים משחקים קלאסיים מוכרים לצד משחקים חדשים ומפתיעים, משחקי אסטרטגיה, מחשבה, זריזות, דמיון. יש משחקים לזוגות ויש משחקים ליחידים. בקיצור יופי של ספר. על הכריכה כתוב שהמשחקים מספיקים ל-143 שעות משחק. לא בדקתי את הנושא לעומק אבל אני כן זוכרת שבספר הקודם השתמשנו גם לאחר שנה. מתאים לילדים בבית ספר יסודי.

סטטוס לשבת: זומבים חולי קורונה

חבר: מה הכי מפחיד אותך?
אבישי: זומבים.
חבר: לא! הכוונה מה מפחיד אותך בקורונה!
אבישי: זומבים חולי קורונה.