מורים ומורות, הטור הזה מוקדש לכם/ן | הטור של מאירה ברנע גולדברג

אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, שביתות וסגרים, שנת הלימודים תיפתח בשבוע הבא. אני רוצה להקדיש את הטור השבוע לכל המורות והמורים שנותנים/ות את נשמתן/ם ועובדים/ות באחד המקצועות הקשים והפחות מוערכים בארץ.
אני אתכם בכל מאבק ויודעת שאתם צודקים בכל הטענות ובכל התלונות ומאחלת לכם ולילדים שלנו שנת לימודים טובה למרות המצב. תדעו שיש הורים רבים כמוני שיודעים כמה אתם מקריבים למען הילדים שלנו.
לכבוד ה-1 בספטמבר חשבתי שיהיה נכון לפרסם סיפורים על מורות מעוררות השראה בעולם, אבל לפני זה חשוב לספר גם על מה שנעשה אצלנו בבית.

פרח גרמה

את פרח הכרתי לפני ארבע שנים כשהבן שלי עלה לכיתה א'. אבישי נמצא על הרצף האוטיסטי והמעבר מהגן לבית הספר טרד את מנוחתי. שמעתי כל כך הרבה סיפורים נוראיים על ילדים שמשולבים בכתות רגילות עד שלא ישנתי בלילה מרוב פחד. מנהל בית הספר הבטיח לי שהכל יהיה בסדר, אבל אז עדיין לא הכרתי אותו והשנים כאמא לילד על הספקטרום הרגילו אותי למאבקים במערכות גדולות.
אבישי פגש את פרח לפני פתיחת שנת הלימודים וברגע שראיתי אותה ידעתי שהכל יהיה בסדר, שאיתה הבן שלי נמצא בידיים טובות. שלוש שנים פרח ליוותה את הבן שלי כמחנכת ובשנה הרביעית כמורה לחשבון ואלו היו שנים מאתגרות ונפלאות שעברנו יחד יד ביד. פרח זו מורה לחיים, מתעניינת, דואגת ופתוחה לשינויים, מהר מאוד היא הבינה שהיא לא יכולה להתאים את אבישי אליה ולכיתה אלא היא צריכה להתאים את עצמה אליו. בתקופת הקורונה, כשאבישי לא הסכים ללמוד בזום, היא הצליחה להפעיל אותו בדרכים יצירתיות ודאגה להישאר איתו בקשר למרות שהיא לא מחנכת הכיתה. בעוד כמה ימים נגלה אם היא תמשיך איתנו גם בשנה הבאה. אם כן, אשמח כאילו שזכיתי בהגרלת הפיס. הלוואי ותמיד תהיה לנו מישהי כמו פרח בחיים.

נשים מעוררות השראה מתוך הספר היא-סטוריה באדיבות הוצאת סיגליות. מימין: מריה מונטסורי, אנני סאליבן ושירין עבאדי

מורות מעוררות השראה בעולם

אנני סאליבן – מורה מחוננת: לג'והאנה אנני מנספילד סאליבן הייתה ילדות אומללה. הוריה היו מהגרים אירים שעברו לארצות הברית. היא נולדה בשנת 1866 וגדלה בעוני נורא. שני אחיה מתו כשהיו קטנים. בגיל 5 היא חלתה במחלה קשה שפגעה בראייה שלה. אמא שלה נפטרה כשהיא הייתה בת 8 ואביה נטש אותה. היא מצאה את עצמה בבית מחסה לעניים, מזוהם וצפוף.
מאחר והייתה תלמידה מצטיינת, בגיל 20 הציעו לה להיות המורה של הלן קלר החירשת והעיוורת.

אנני הייתה נחושה לחלץ את הלן מהעולם האפל והדומם בו גדלה. היא רצתה שהלן תבין כי לדברים יש שמות. באמצעות יצירתיות יוצאת דופן היא גרמה להלן להבין את המתרחש סביבה וללמד אותה כמעט 1,000 מילים, את לוח הכפל וכתב ברייל בחודשים ספורים והחלה לשלב אותה בבית ספר עם תלמידים נוספים. אנני עדין סבלה מקשיי ראייה וכאבים אבל המשיכה להשקיע אלפי שעות כדי לאיית להלן על כף ידה הרצאות שלמות וספרי לימוד גם במכללה. כל חייה סבבו סביב הלן.

למרות הקשיים שחוותה בחייה, הצליחה אנני לראות אפשרות במקום שלאחרים זה נראה בלתי אפשרי. היא הצליחה לגבור על תנאי הפתיחה הקשים של חייה ולהפוך לאחת המחנכות הנודעות והאהובות בעולם. אי אפשר לדמיין את חייה של הלן קלר בלי מורתה האהובה.

מריה מונטסורי – רופאה ומורה: מריה נולדה באיטליה בשנת 1870 בתקופה בה חינכו ילדים ובמיוחד ילדות – שעליהם להיראות אך לא להישמע. אביה היה מנהל חשבונות ואימה הייתה אישה משכילה שאהבה לקרוא ועודדה את מריה ללמוד. מריה עצמה האמינה כבר בגיל צעיר שלילדים מגיע יחס הוגן. פעם שמעה במקרה את אחד המורים מדבר עליה מאחורי גבה ומאז סירבה להביט בפניו. מריה הייתה משוכנעת שלילדים קיימת הזכות לכבוד מצד מבוגרים. בשנת 1896 היא הייתה לרופאה הראשונה באיטליה. היא עבדה במרפאה לילדים עם קשיים ובעיות נפשיות. מהר מאוד הבחינה שלילדים אין במה לשחק והם משחקים באוכל שמגישים להם. היא הבינה שלא תרופות נחוצות לילדים האלו אלא חינוך טוב ורחום שכולל גם זמן למשחקים. מריה שינתה את הגישה ובאדיבות וחמלה הצליחה ללמד את הילדים במידה כזו של הצלחה, שהם הצליחו לעמוד במבחנים שנועדו רק לתלמידי החינוך הרגיל. היא גרסה שכל ילד נולד עם יכולות, ושתפקידו של המבוגר הוא לסייע לילד לגלות את היכולות המיוחדות שלו. באותו זמן הרעיונות האלו לא היו מקובלים. כשמריה התבקשה לראשונה להקים בית ספר רגיל, היא מילאה את הכיתה בשולחנות וכיסאות המתאימים לגודלם של הילדים, היא גילתה שאם נותנים לילדים משימות מעניינות ומשמעותיות עבורם הם מפגינים כושר ריכוז גבוה.

עבודתה שינתה לתמיד את האופן שבו מתבוננים בילדים ומבינים אותם. מריה סייעה למורים בכל העולם לראות דברים מנקודת מבטם של הילדים.

שירין עבאדי – עורכת דין, פעילה חברתית ומורה: שירין נולדה בשנת 1947 בעיר העתיקה חאמאדאן שבאיראן. אביה היה פרופ' למשפטים ואימה טיפלה בה ובילדיה הנוספים. שירין מונתה לשופטת בגיל 30, השופטת הצעירה ביותר באיראן ואחת הנשים הראשונות שזכו להיות שופטות במדינה. כשעלה האייתוללה לשלטון, איבדו כל הנשים השופטות את משרתן ושירין גילתה שהחלק החשוב בקריירה שלה מתחיל רק עכשיו – עבודתה כמורה!

היא לימדה קורסים בנושאי זכויות האדם והאזרח, בעיקר על הזכות לחיים, הזכות לחירות ולחופש דיבור ללא חשש מענישה. רבים מחבריה ברחו מאיראן אך היא נשארה בארצה עוד 22 שנים. תלמידים ותלמידות רבות זכו לשמוע את קולה כמורה ולצערה גם השלטון שמע את דבריה והיא הושלכה לכלא.
בשנת 2003 זכתה שירין בפרס נובל לשלום על עבודתה להגנת נשים וילדים באיראן. כיום היא חיה בלונדון. שירין מלאת תקווה בנוגע לעתיד איראן אבל יודעת שנחוצה עבודה קשה והרבה אומץ כדי להחזיר את איראן להיות מדינה שוחרת שלום, מעודדת השכלה שאזרחיה לא חיים בפחד מפני השלטון.
# ##

הסיפורים מעוררי ההשראה על המורות נלקחו מתוך ספר יוצא דופן שראה אור בתקופה האחרונה:
היא-סטוריה – 50 נשים ונערות שטלטלו את העולם / קתרין הליגן, איירה: שרה וולש, הוצאת סיגליות.

הספר שכשמו כן הוא, היא-סטוריה, עוסק בסיפורן של 50 נשים שכל אחת בדרכה ובתחומה (ציירות, סופרות, מדעניות, פעילות זכויות אדם ועוד ועוד) השפיעה על ההיסטוריה של העולם והפכה אותו למקום קצת יותר טוב. הספר מביא את סיפורן ומתאר בקצרה את הדרך והגורמים שהובילו כל אחת מהן אל המקום בו בסופו של דבר הטביעו את חותמן. בין הנשים בספר אפשר למצוא את גולדה מאיר, חנה סנש, הלן קלר, אינדירה גנדי, אנה פרנק, מאיה אנג'לו ועוד רבות אחרות.
נשים מאז ומתמיד ידעו להאמין ולהוביל, לדמיין וליצור, לרפא ולעזור, לחשוב ולפתור, לקוות ולהתגבר ועכשיו הזמן לתת לילדים ולילדות שלנו לשמוע את הסיפורים מאחורי הנשים הגדולות והחזקות האלו. הספר משובץ בציטוטים מחכימים, פרטים ייחודיים ותמונות ואיורים שמרחיבים את ההבנה ואת גודל ההשפעה של אותן נשים לאורך ההיסטוריה. לבני 6 עד 120.