לא כולנו אותו דבר | מאירה ברנע גולדברג עונה ללקוחה שהרגיזה אותה. ויש גם המלצות קריאה

באחת הפעמים בהן הגעתי ליום חתימות באחת מחנויות הספרים במרכז הארץ, ניגשה אלי לקוחה. זו לא הפעם הראשונה שלקוחה ניגשה אליי, אבל אותה אני זוכרת. היא ביקשה ממני לא לקחת באופן אישי את דבריה, אבל ציינה שהיא לא קוראת ספרות ישראלית. לטענתה, כולנו אותו הדבר, כותבים על אותם נושאים ועסוקים בעיקר בעצמנו. הדהימה אותי היכולת של בן אדם לקחת את דויד גרוסמן, מיכל שלו, מאיר שלו, עירית לינור, רם אורן, שפרה הורן, אשכול נבו, נעה ידלין, אורלי קסטל בלום ואורלי קראוס וינר ולשים את כולנו באותה משבצת בלי להתייחס לתוכן, לז'אנר, לסגנון, וכו'.

אז בשביל אותה לקוחה, ועבור רבים נוספים, קבלו שלוש סיבות למה לקרוא דווקא ספרות ישראלית:

1. כי הכי כיף להרגיש בבית. מי יכול לתאר יותר טוב את ההוויה הישראלית? אף סופר זר לעולם לא יוכל להבין את הרגישויות שלנו כישראלים.

2. כולם רוצים תרבות ישראלית אך בשביל לבנות כזו, מישהו חייב לצרוך אותה. איך נגלה את הישראלי הבא שיזכה בפרס נובל לספרות אם מראש נוותר עליו?

3. מדינת ישראל הוקמה על ידי מהגרים שהגיעו מכל קצוות תבל, כתוצאה מכך המגוון התרבותי-ספרותי הוא מהעשירים הקיימים בעולם. איזה פיספוס יהיה לפסול אותו.

ואחרי שסיכמנו מדוע כדאי לקרוא ספרות ישראלית, קבלו גם לכבוד החודש המיוחד הזה, 5 סיבות למה לקרוא ספרים:

1. כי כמה זמן אפשר לבהות בנטפליקס? אין כמו לנזוף בילדים שלכם שיעזבו את המסכים, ולהיות מכורים להם בעצמכם. קצת דוגמה אישית לא תזיק!

2. כשהייתם קטנים אהבתם שהקריאו לכם סיפורים. נסו לחשוב מתי זה נעלם ולמה? אולי תגלו מקור הנאה ששכחתם מקיומו?

3. מחקרים הוכיחו שקריאה מפתחת את החשיבה, את היצירתיות ומקטינה את הסיכוי לחלות באלצהיימר.

4.רוגע אמיתי: ספר טוב אחד יכול להשכיח את כל הצרות בעולם. בלי פרסומות, בלי הסחות דעת, בלי חדשות ובלי בטריה שעומדת להיגמר.

5. נסו לעמוד עם ספר פתוח מול המראה. שמתם לב כמה אינטילגנטים אתם נראים?

וחוץ מזה, לא שכחנו שבשנה שעברה שבוע הספר בוטל והלב שלנו נשבר. השנה חגיגת הספרים חוזרת ולכבוד האירוע המרגש ביקשו ממני במערכת המלצות על ספרים חדשים למבוגרים. אז הנה הן, קריאה מהנה!

גבר נכנס בפרדס

גבר נכנס בפרדס / אשכול נבו

אשכול נבו הוא מסוג הסופרים שלא משנה על מה הוא יכתוב, אני תמיד ארצה לקרוא. הפעם בספר החדש ישנן שלוש נובלות אפלות.
בנובלה הראשונה אנחנו מגלים מה קורה בירח דבש שהולך והופך לסיוט גדול, ואיך מערכת יחסים שנראית מבחוץ נכונה, מתגלה כבעלת קשיים רבים.
הנובלה השנייה מפגישה אותנו עם רופא בכיר שמחזיק בתפקיד יוקרתי, לכאורה אחד כזה שהגיע לפסגת הקריירה, אך גם כאן דברים מוזרים מתרחשים. איך זה קשור למתמחה הצעירה? למה הרופא מרגיש צורך כה עז לגונן עליה? זאת לא אוכל לגלות…
הנובלה השלישית ואולי הקסומה ביותר מתרחשת בפרדס, והיא גם זו שהספר קרוי על שמה, גבר נכנס בפרדס (כן, בפרדס, לא לפרדס), במהלכה זוג נשוי הולך בבוקר שבת, בעוד הליכה קצבית כדי לשחרר קצת את הגוף, הגבר נכנס רגע אל בין העצים – ולא חוזר.
הכתיבה קולחת, הדמויות מרתקות, הנובלות מסתוריות ואפלות באופן הכי נכון ומדויק, כמו שרק אשכול נבו יודע לעשות.

שקרים שקטים

שקרים שקטים / מיכל שלו

ספר חדש של מיכל שלו תמיד מזכיר לי כמה אני אוהבת ספרות מקור.
סיון היא עורכת דין וגם אם ש"מגדלת" לגמרי לבדה את לילה בת הכמעט עשרים וארבע, ואף על פי שהן אם ובת, זה ממש לא מונע מהן להיות חברות טובות ולשתף אחת את השנייה בענייני היומיום ומעבר לכך. החיים של סיון שקטים, בסך הכל טובים, היא מצליחה בעבודתה וגם יודעת ליהנות גם בלי בן זוג עד שיום אחד משהו משתנה, ומשום מקום היא מקבלת לידיה דירה מוזנחת בפלורנטין התוססת ומכאן דברים הולכים להשתנות. העבר מסתבר, אף פעם לא יכול להישאר סתם כך מאחור…
הכתיבה של מיכל שלו נפלאה, נדיבה וסוחפת, מלאה בדמויות ססגוניות ומרתקות, ואפילו מגפת הקורונה (זוכרים?) לוקחת חלק בעלילה.
379 עמודים שיתאימו לכל אוהבות ואוהבי האהבה באשר היא.

נשות חיי / רויטל קימלמן אגמי

"נשות חיי" הוא רומן הביכורים של רויטל קימלמן אגמי. הספר נפתח בשאלה פשוטה כביכול: "למה?". ילדה שהתבגרה מחליטה לראשונה בחייה לשאול את אביה לפשר התנהגותו ההרסנית שהפכה את חיי כל המשפחה למורכבים ומאתגרים. הוא מהסס אבל לבסוף מחליט לספר לה אף על פי שהוא יודע שהיא לא תצליח להבין.
זהו סיפורו של יהונתן, צעיר שאפתן, ההופך לאיש משפחה שאינו חדל לחשוק בנשים אחרות ולהתגעגע אליהן ומתמודד עם המחיר שגובה הבגידה ממנו ומהנשים שבחייו.
הספר מזמין למסע בזמן להווי החיים במדינת ישראל הצעירה על רקע סמטאות ירושלים, תל אביב ובאר שבע של שנות ה-60 וה-70 על האווירה התקופתית, הסרטים, המוסיקה, האופנה, הבילויים והמסעדות של אז.
זהו סיפור על אהבה, תשוקה ובגידה שבמהלכו נשבה הקורא בקסמן של הדמויות שאותן הוא מלווה לאורך שנים, מכיר אותן לעומק, מתבונן בתהליך התבגרותן, באהבות ובשמחות שלהן, ברגעי השפל והבגידות. הדמויות הופכות לקרובות והקורא מפתח כלפיהן אמפטיה ודאגה, וסקרנות תמידית להמשיך לקרוא כדי לגלות מה יוליד יום.
ראוי לציין שיונתן, גיבור הספר, הוא דמות לא פשוטה לעיכול, גם אם נביא בחשבון את נורמות התקופה שהן הרבה לפני תנועת me too. עם זאת, רויטל, שבמישור האישי רחוקה ממנו שנות דור מצליחה לכתוב דמות אמינה ומעניינת בכל היבט.
נשות חייו, הלב יוצא אליהן. לפעמים רחמים נכמרים, לפעמים כעס על הבחירות שהן עושות אך עם הבנה של המציאות שבה הן חיות והאהבה הגדולה שהן מרגישות כלפי יהונתן.

מה חייל מבקש

מה חייל מבקש / דורון שנער

הזמן הוא סוף שנות השבעים, והגיבור נטול השם, הוא קיבוצניק המגיע לטירונות חי"ר ופוגש גברים צעירים מכל קצוות הארץ. שלב אחרי שלב, אנו מלווים את הגיבור ואת חבריו במסע ההתחיילות הממושך והמפרך, ומעמיקים את ההיכרות עמם כאשר הם נקשרים אלו באלו והופכים במהלך הטירונות לנפשות הכי קרובות בעולם, במהלך הדרך בה הם הופכים מנערים לחיילים, לגברים.

למרות שמדובר בסיפור העוסק בחומרים "קשוחים" – צבא, אובדן וכו', הספר מפתיע ומלא עדינות ורוך שמדבר בצורה מאוד חדשנית ויוצאת דופן על מאחורי הקלעים של הרעות הזו, הגברית, המפורסמת ברגישות רבה ובהרבה חמלה.
בדרך כלל נהוג "לשאת את הרעות בלי מילים", אבל כאן דורון דווקא עושה מעשה ונותן לה מילים, ומספר לנו, הקוראים וגם הקוראות, איך זה. מה זה בעצם הדבר המסתורי הזה שיש בין אחים לנשק, ומה הופך אותו לחזק כלכך, על כל מכלול החוויות – הרעות והטובות, הלילות, הזריחות, העייפות, ההתעלות, השבירות, האובדנים, הנצחונות, הגעגועים והאהבות, הפואטי והאבסורדי. וכמובן, החוויה הקשה מכולן, זו שצובעת לנצח את חייו של הגיבור – היא ההתאבדות של חברו הטוב, עידו. חוויה טראומטית וקשה, שנושאת עמה לא רק עצב, אלא גם הרבה אשמה. זה ספר שמציף נושאים שעד עתה לא דוברו כל כך בספרות הישראלית (למשל הנושא החשוב והמושתק למדי של התאבדות בצבא) וזאת בצורה אינטליגנטית ומלאת עוצמה כבושה ומאוד ישירה ובהירה, כזו המגיעה ישר אל הלב.

רק חיבוק

רק חיבוק / עמיה ליבליך

אהבה בגיל 70 – איך זה נשמע לכם? ומה בנוגע לסקס? זה קורה בגיל מבוגר? מה בכלל אנשים מבוגרים מחפשים?
זוגיות היא לא רק עניין של צעירים כמו שכולנו רגילים לחשוב, גם בני הגיל השלישי מחפשים פרטנר או פרטרנית, וגם הם פעילים באתרי היכרויות ומחפשים את הקליק הבא.
פרופ׳ עמיה ליבליך, שאולי זכורה לכם מספרה הקודם והמעולה ״קפה מוות״, חוזרת עם ספר חדש ומסקרן בו היא מראיינת נשים וגברים שחווים או חוו – זוגיות מאוחרת. הצעירה שבהם כמעט בת 70, המבוגר ביותר כמעט בן 95 – ואיך זוגיות מאוחרת מרגישה? מעולה, תודה ששאלתם!
הספר נגע מאוד לליבי ובעיקר הזוג נועה ואילן, בני ה-83 וה-85 בהתאמה, שגרים בדיור מוגן משוכלל שבכלל דומה למלון חמישה כוכבים, וממש חיים את החיים, כמו שכולנו צריכים.
סדרת ראיונות אישיים ונוגעים ללב, כאלו שלא תשכחו – באחריות!

יומן הניצוץ

יומן הניצוץ / מג ביגנל

האם חיי נישואים הם רק פיסות שיחה על איפה הילדים ואם צריך עוד חלב עד שאחד מכם מת?
ספר הביכורים של מג ביגנל קרץ אליי מיד כשראיתי אותו, עם הפרפר המסתורי שמופיע על העטיפה.
סוזנה פארקס – אימא, רעיה, ממרקת משטחים ומשקת עציצים, וגם נגנית ויולה מחוננת, שכבר למעלה מעשור לא ניגנה בו.
בערב השנה החדשה היא מחליטה להחזיר את הניצוץ לחייה, ולסקרן מחדש את בעלה יו, שבינתיים מתעניין יותר בנעשה באנטרקטיקה הקפואה וחולם איך הוא חוזר לבקר את הפינגווינים!
כל פרק מוקדש לתהליך הניצוץ של סוזנה, שברגע אחד הבינה שהיא איבדה את התשוקה בחיי הנישואים שלה אך לא מוכנה לוותר עליהם, עדיין לא. אהבתי מאוד לקרוא את התיאורים הנפלאים והמצחיקים של סוזנה מהיומיום-מלא-הילדים שלה, כי בכל זאת, ארבעה ילדים קטנים (הגדולה בת 11 וכבר מתנהגת כמו מתבגרת מצויה!) מסבים עונג אך גם עצבים.
הספר מצחיק עד דמעות ולעיתים גם עצוב עד דמעות, חוץ מזה העלילה מתרחשת בטסמניה – כמה ספרים כאלו אתם מכירים?!

דבר אחד טוב ביום

דבר אחד טוב ביום / עורכת: א׳ דבורה מלמוד

במהלך התקופה האחרונה שהייתה לא פשוטה עבור כולנו, הגיע אליי ספר שלא יכולתי להתעלם ממנו: תכנית יומית לשיפור עצמי ולהשראה.
בספר תוכלו למצוא תובנות ותכניות פעולה קצרצרות שנכתבו בידי המרפאים המובילים של זמננו ושנאספו בתשומת לב רבה, מתוך מחשבה על ריפוי וטיפול נפשי.
משפחה ומערכות יחסים, בריאות והתמודדות עם מתח, יכולת לסלוח והכרת תודה – מה עוד אנחנו צריכים? הספר מומלץ גם לציניקנים שבינינו, כי לפעמים כולנו צריכים עצות ולא תמיד יודעים ממי לבקש.
312 עמודים להשראה ולשיפור עצמי, בכל פעם ששורה עליכם הרוח הנכונה.

מאירה ואבישי