מאירה ברנע גולדברג
"אמא, את מאמינה באלוהים?"
את השאלה הזו נשאלתי שבוע לאחר טקס קבלת ספר תורה שנערך בבית הספר של אבישי. לפני שהספקתי לענות הוא המשיך … "חלק אומרים לי שאלוהים קיים וחלק אומרים שלא. כי אין הוכחה ולא רואים אותו אף פעם".
כשהייתי קטנה, ממש בגילו. אני זוכרת איך כל יום שישי, אמא שלי הייתה קוראת לנו להדליק נרות שבת. האחיות שלי ואני היינו עומדות, מברכות ולאחר מכן מכסות את העיניים. באותו הרגע, הרגשתי כאילו יש לי קשר ישיר לאלוהים. הייתי נוהגת לפטפט איתו דקות ארוכות. קודם הייתי מבקשת דברים עבור אחרים (אני מודה שבהתחלה רק כדי לצאת ידי חובה, כי ככה אמא שלי הסבירה לי שצריך לעשות, שחייבים לבקש דברים עבור אחרים לפני שמבקשים עבורי). אחר כך התחלתי להמטיר עליו שלל בקשות שנות ומשונות. הוא אגב לא טרח לענות לי, אבל העובדה הזו לא גרמה לי להפסיק לשוחח עמו על כל מיני עניינים שנראו לי חשובים באותו הרגע.
כשבגרתי, התחלתי במין אקט ילדותי לבחון אותו. "אם יקבלו את הספר שכתבתי להוצאת כנרת זב"מ, אני נשבעת שלמשך כל חיי אתרום 100 שקלים בחודש לנזקקים". הספר התקבל, ומשום מה עד היום אני מפחדת לבטל את הוראת הקבע לעמותת עזר מציון.
"אם הספר יכנס לרשימות רבי המכר, אני מבטיחה…." (לא יכולה לגלות מה הבטחתי, אבל מדובר בעוד פעולה שאני מבצעת אותה עד היום במסירות כל חודש בלי קשר לאלוהים).
ככה העמסתי עליו עוד ועוד בקשות שאליהן הצמדתי הבטחות לתת משהו בתמורה ובאופן מפתיע הבקשות התמלאו אחת אחרי השנייה. לפעמים אחרי קשיים (שנים של טיפולי פוריות), לפעמים במהירות (בינתיים כל ספר שכתבתי נכנס לרשימות רבי המכר בשבוע שיצא לאור), לפעמים כי פשוט לא הייתה ברירה וראיתי שאלוהים לא עושה דבר ואני נאלצת לעשות את העבודה במקומו (אני הצעתי לבעלי נישואים לאחר שהתייאשתי מלהמתין להצעתו). בשלב מסוים הפסקתי גם עם זה.
כאשר הודיעו לי שהבן שלי (החמוד, הנפלא, המקסים, המהמם, זה שאני כל כך אוהבת, הבן היחיד שלי שהגיע לעולם לאחר שנים של טיפולים, בניתוח קיסרי מהגיהינום, לאחר שכמעט מתתי בלידה שלו) מאובחן על הספקטרום האוטיסטי, באופן מוזר, לא כעסתי על אלוהים. בכלל לא חשבתי שזה קשור אליו.
זה קטע די מוזר, כי בתקופת טיפולי הפוריות התפללתי באדיקות כל יום, בתיק שלי היו ברכות מרבנים ועוד שלל מרצ'נדייז מקברי צדיקים ובכל לילה הייתי מבקשת את רשותו להפריע לו רגע בעבודתו והתחננתי בבכי קורע לב שיעזור לי להיכנס להריון. את האמת, האמנתי בכל ליבי שהצלחתי בסופו של דבר להיכנס להריון רק בזכות התפילות והבכי של אבא של בעלי. לא נראה לי הגיוני שאלוהים לא יקשיב לאהרון, שהוא האיש הכי טוב לב שיצא לי להכיר אי פעם, אבל ברגע זה של משבר, אחד המשברים הגדולים בחיי, לא פניתי לאלוהים. לא שאלתי אותו "למה?" גם בהתמוטטות העצבים הגדולה שלי, כשבכיתי ימים שלמים וסירבתי לקום מהמיטה.
"אין אלוהים", הודיעה לי חברה שלי נחרצות כבר בכתה ד' וטלטלה את עולמי. "איך יכול להיות שיש אלוהים? ראית מה קרה בשואה? איפה אלוהים היה?".
"לא יכול להיות שאת באמת מאמינה לסיפור בריאת העולם ולא לאבולוציה ולמפץ הגדול", אמרה לי חברה אחרת באיזה וויכוח בכתה י' כאשר גיליתי שאין לה מושג מה ההבדל בין "תהילים" ל"סידור".
אין לי מושג איפה אלוהים היה בשואה. את האמת, אני לא בודקת לאחור את המעשים שלו. אני לא מציקה לו על העבר שלו ואת האמת די שמחה שגם הוא מתייחס אלי בצורה דומה וסולח לי על העבר שלי. אני לא שואלת למה אלוהים מתנהג בתנ"ך כמו שהוא מתנהג, למה הוא העניש את שאול ואת משה בצורה לא הוגנת, למה הוא ניסה את איוב בכל מיני תעלולים איומים, למה במקום להציק ליונה הוא לא בחר פשוט מישהו אחר. האלוהים שלי הוא רק שלי. הוא לא האלוהים שבשמו אנשים שונאים אחד את השני או חושבים שהם טובים יותר מאחרים.
"ברור שאני מאמינה באלוהים", אמרתי לאבישי. "אני לא יודעת למה מספרים לך שאין הוכחות. לי יש הוכחה". הבעת פניו השתנתה בפתאומיות. "מה, יש לך הוכחה שאלוהים קיים?", הוא זינק ממיטתו.
"כן". עניתי. "אם אתה רוצה לראות, בוא איתי רגע לחדר שלי".
עמדנו יחד מול המראה הגדולה. "תסתכל על עצמך", ביקשתי ממנו. "אתה ילד כל כך מקסים וחכם, וטוב לב. אין סיכוי שמישהו שהוא לא אלוהים, יכול היה ליצור אותך. אתה ההוכחה שיש אלוהים".
אני לא בטוחה מה הוא הבין ומה הוא לא הבין מהתשובה הזו, אבל ראיתי שהוא מחייך וזה שימח אותי.
רוצים להישאר מעודכנים?
יואש | ע. הלל, איורים, אביאל בסיל
יואש / ע. הלל, איורים, אביאל בסיל, הוצאת הקיבוץ המאוחד
תמיד אהבתי את ע. הלל. אני זוכרת את עצמי עוד כילדה קטנה הולכת שבי אחר הטקסטים המופלאים שלו. כשעבדתי בצומת ספרים, הרבה לפני שנולד בני, חששתי שספרים רבים יאזלו מהמלאי ויהיה בלתי אפשרי להשיג אותם, אז עוד לפני שהתחתנתי והרבה לפני שאבישי היה בתכנון, כבר דאגתי לרכוש את ספריו של ע.הלל ומסתבר שצדקתי. לא ניתן להשיג כיום את כל ספריו. לשמחתי הרבה בשנים האחרונות נזכרים בהוצאות לאור בספריו הנהדרים ומוציאים אותם מחדש עם איורים חדשים ומרעננים. כך זכה "יואש" לפנים חדשות אותן אייר אביאל בסיל. אני בטוחה שגם ילדכם, בדיוק כמוני כשהייתי קטנה, יאהבו לשמוע את סיפורו של יואש, שהיה חלש כמו קש וכחוש תשוש כמו יתוש.
לבני שנתיים עד שש.
סדרת ספרי פאקו | מגאלי לה הוש – הספרים המנגנים שלי
סדרת ספרי פאקו / מגאלי לה הוש – הספרים המנגנים שלי, הוצאת מטר
אין לי אפשרות לתאר במילים את ההתלהבות לה זכו שלושת הספרים האלו בביתי. פאקו ומוצרט, פאקו והתזמורת, פאקו ומוזיקת רוק. פאקו הוא כלבלב חמוד, שביחד עם חבריו לוקח אותנו בכל ספר, למסע מוזיקלי קסום. הספר הוא ספר מנגן, אבל לא מסוג הספרים המעצבנים האלו שמתחשק להעיף מהבית אחרי כמה דקות, אלא מדובר במנגינות קסומות וסאונד ראוי. ביתכם יתמלא בצלילים מופלאים של קלרינט, חליל צד, בסון, קונטרבס ועוד וימלא את ליבם של ילדכם בשמחה. הסיפורים קצרים, האיורים שובביים ומתוקים, בקיצור, פוטנציאל להתמכרות. בכל ספר 16 קטעים מוזיקליים, וההשקעה בעיצוב הספרים ניכרת.
לבני שלוש ומעלה.
סטטוס לשבת
רוצים קפה?
אבישי: "למה המבוגרים כאלו משעממים וכל הזמן שותים רק קפה?"
# מאירה ברנע-גולדברג, היא מחברת רבי המכר "כמה רחוק את מוכנה ללכת", "משפחה לדוגמה", סדרת "כראמל". סופרת, מרצה, יועצת לסופרים ומנחת סדנאות כתיבה.
