יעל שהם צילום באדיבות עיריית פתח תקוה
הרבה אירועים התרחשו לראשונה בפתח תקוה במהלך השנים. הרבה אירועי בכורה היו בה. מייסדיה היו הראשונים שיצאו מן החומות ופנו לעבודה חקלאית. היא הייתה המושבה הראשונה שהוקמה, ארבע שנים לפני שהוקמו שאר מושבות העלייה הראשונה.
כל אלה כבר נחקקו בדפי ההיסטוריה וידועים לכל. אבל לרבים תהיה זו הפתעה לגלות כי בפתח תקוה הוקם סניף הדואר הראשון, ולכבוד האירוע הונפק הבול העברי הראשון. ברוך אורן, שנוהג לספר על אירוע זה, מציין כי "המסופר להלן מצלצל כסיפור מהסוג של 'אלף לילה ולילה', אך הוא אמיתי על כל פרטיו".
את סיפור המעשה מצאנו בין כתביו הרבים שנמסרו לארכיון לתולדות פתח תקווה בכתב ידו הציורי והיפה. בשנות התשעים של המאה ה־19, עת בארץ ישראל עדיין שלטו התורכים, היו בעיות תקשורת רבות. סדרי הדואר היו מסורבלים ביותר והוסיפו לצרותיהם של המתיישבים החדשים סבל נוסף. מייסדי המושבה שהגיעו אליה מירושלים או מארצות אירופה, נזקקו נואשות לקשר עם משפחותיהם שנשארו בנכר או נותרו בירושלים. גם המשפחות במקומם רצו לדעת מה שלום יקיריהם ה"נחשונים" שיצאו להגשים חלום ולכבוש את השממה. ה"פוסטה" התורכית פעלה אך ורק במרכזי הערים יפו וירושלים והדרך לשם הייתה קשה.
אם אחד המתיישבים החליט לעלות לירושלים היה עובר בין הבתים ולוקח מכתבים או חפצים אחרים מכל המשפחות ובהגיעו לירושלים עבר שם בין המשפחות וחילק את הדואר שהופקד בידיו. ואחר כך עם שובו למושבה חילק את שהביא מירושלים.
מאחר ועל הדואר התורכי לא ניתן היה לסמוך, החליטו הקונסוליות של גרמניה, אוסטריה, צרפת ורוסיה, להקים סוכנויות דואר משל עצמן. סוכנויות אלה התחרו על הלקוח העברי החדש כי רבים העולים החדשים שהגיעו מארצות אלה. מצב בלתי נסבל זה רק חיכה ליזם העברי הראשון שיעשה מעשה ויפתור את הבעיה.
היוזמה הראשונית באה עם ה"דיליז'אנסים" (כרכרה רתומה לסוס) של משפחות גרף והלפרין שהיו אוספות את הדואר מוועד המושבה ומביאות אותו ליפו ושם חולק בין סניפי הדואר השונים. עם שובם באו התושבים אישית לקחת את מכתביהם. פייגה-מינה הייתה הדוורית הראשונה שבמחיר סמלי הביאה בהמשך את המכתבים ישירות לבתי הנמענים.
חושבים שכאן מסתיים הסיפור? לא ממש. הדוורית לא ידעה קרוא וכתוב אך גם לכך נמצא פיתרון. איש ועד המושבה היה מסדר בין עשר אצבעותיה את המכתבים לפי סדר בתי התושבים וכך הלכה ברחוב כששתי ידיה שלוחות קדימה והמכתבים בין אצבעותיה. אומרים כי כוח זיכרונה היה מופלא ועובדה שלא קרה מעולם כי מכתב שהיה שייך ל"קמיצה" הגיע בטעות ל"אגודל".
אולם, המושבה הלכה וצמחה והבעיה החמירה. פתרון מודרני יותר הגיע ממתיישב חדש במושבה בשם ר' יצחק גולדנהירש. העולה החדש מרומניה התגלה כפעיל ציבורי וכחקלאי חרוץ ובעל יכולת. מיד עם היבחרו לוועד המושבה לקח על עצמו לטפל בסוגית הדואר. ר' יצחק פנה לסוכנות הדואר האוסטרית ביפו, כי תפתח סניף דואר בפתח תקוה. האוסטרים מאוד רצו בהצעתו של גולדנהירש, אולם היזם העמיד תנאי. על הקונסוליה האוסטרית להנפיק בול חדש – בול עברי לפתח תקוה שיהיה שימושי בארץ ובחו"ל. הבול יהיה צבעוני ומושך ותונפק גם חותמת מיוחדת לפתח תקוה.
כל דרישותיו של "שר הדואר" הראשון ב"אם המושבות" נתקבלו ובוצעו במילואן. בסוף 1908 הוזמנה אצל אחד הציירים הצעת הבול והנ"ל עשה עבודה מושלמת. הציור מסמל את תמצית שאיפותיהם של תושבי המושבה – מחרשה, עץ תפוזים ושדות. בחלק העליון של הבול מתנוסס שמה של פתח תקוה. הבול זכה להצלחה גדולה בין אספני הבולים בכל העולם.
רוצים להישאר מעודכנים?
הכנסות הוועד הסתכמו ב־1400 פרנק זהב והאוסטרים ואפילו "שר הדואר" זכו ברווח נאה. הצלחת הבול גרמה לא מעט צרות למפיק. שלטונות האימפריה ראו בכך חתירה תחת שלטונם ורצון לעצמאות יהודית. הבול נגנז זמן לא רב לאחר צאתו. הציור היפה בשינוי קל הוכנס אחר כבוד לסמלה של העיר פתח תקוה.
לצערנו לא טרחו הראשונים לציין את שמו של צייר הבול המקסים. אם כתבה זו תאפשר גילוי שמו של הצייר, דיינו.
# יעל שוהם היא תושבת העיר, דוברת ומפתחת מערכות הסברה, ומתנדבת בארכיון פתח תקוה.
# המושבה פתח תקוה נוסדה ב-1878, פתח תקוה הוכרזה כעיר ב-1937. הארכיון לתולדות פתח תקוה ישמח לקבל כל תמונה, מכתבים פרטיים, מסמכים, תעודות, חפצים מימים עברו, במטרה לשמור אותם לדורות הבאים. אנא התקשרו ואנחנו נבוא לקחת לפני שיזרקו וייעלמו לעולם. 9266302 – 03.
