יעל שהם צילום באדיבות עיריית פתח תקוה
רחוב קטן באזור מושב עין גנים הישן נקרא רחוב השלושה. מתחת לשלט נרשם "שלושה בני עין גנים שנפלו במלחמת העצמאות (נתן בלס, מתניה נתיבי, ויוסף סימבול)".
ברכה, אחותו הצעירה של מתניה ז"ל, הייתה ילדה קטנה כשאחיה נהרג. כשביקשתי מברכה לספר לי עליו, היא אמרה – "אין מה לספר, הוא היה בן שבע עשרה וחודשיים, מה הוא כבר הספיק לעשות"?.
אבל היא נתנה לי דברים שכתב עליו אחיו הבכור צבי ז"ל, שנפטר לא מכבר, אך דאג כי זכרו של אחיו, מתניה הנער, לא ישכח.
"מתניה הנער היה עבורנו 'מגש הכסף', עליו ניתנה לנו מדינת ישראל", כתב אחיו. "עוד בהיותו ילד בעין גנים, התקבצו סביבו ילדי המושב ובצל עץ התות הענקי, שהיה בחצר ביתו בעין גנים. מתניה היה מרכז חברתי, מומחה בידיו לתקן כל דבר. לעצמו בנה אופנים עם מנוע. בשכונה קראו לו 'הילד בעל האופניים עם המנוע'. בגיל צעיר מאוד כבר פעל בשורות ארגון 'ההגנה'. ליד ביתו, היה פרדס ובו היה הסליק (מחסן הנשק הסודי שהוחבא מפני השלטון הבריטי, עמוק באדמה). בהשגחת אביו שמואל".
מתניה נתיבי ז"ל צילום באדיבות ארכיון פתח תקוה
בפרוץ מלחמת השחרור, עוד בטרם מלאו למתניה 17, התגייס ונשלח מיד לעזרת עמק הירדן שהותקף על ידי כוחותיו של הצבא הסורי. מתניה הנער, בעל מיומנויות בכל כלי המלחמה ובעל מקצוע לפתרון כל הבעיות הטכניות בשטח, הצטיין באומץ לב ותושייה. נלחם בקרבות קיבוצי "מסדה" ושער הגולן. והיה בין ההודפים של כוחות האויב שתקפו בעוצמה רבה את שתי הדגניות. עם נסיגת האויב מעמק הירדן הועבר מתניה נתיבי לעזרת הלוחמים במושבה הוותיקה, סג'רה שבגליל התחתון. עד אז בכל החודשים שלחם היה כותב מכתבים ושולח להוריו. לפתע פסקו להגיע המכתבים המיוחלים. דאגה חדרה ללב ההורים, אך הימים ימי לחימה קשים, זה לא הזמן להקשות קושיות ולהטריד את השלטונות.
צבי סיפר כי יום אחד בהולכו ברחובה של פתח תקוה ניגשה עליו אישה – מכרה ושאלה אותו "נו ואיך ההורים הגיבו ואיך מתמודדים?". צבי לא הבין מה שאלה האישה אך האישה מיהרה להסתלק. צבי רץ אחריה ושאל אותה על מה היא מדברת? בשפה רפה ענתה כי שמעה משהו על נער מעין גנים שנהרג בקרב על סג'רה. מיידית לקח צבי ג'יפ שנתן לו המוסכניק המקומי. צבי וחברו נסעו ישר לרב הצבאי בעפולה אולם שמו של מתניה לא היה ברשימות. כך הם נסעו ממקום למקום עד שהגיעו בסכנת נפשות לאזור הקרבות בסג'רה. "פגשנו את מפקד הגדוד שהיה מפקדו הישיר של מתניה, והוא סיפר כך: 'מתניה היה גיבור. כדור פילח את מצחו, כשהוא ניצב מול האויב. הוא נפל בשטח שהיה בשליטתו של 'צבא ההצלה' של קאוקג'י, ב־6.6.1948. במשך מספר ימים לא יכולנו לחלץ אותו משדה הקרב'. גוויות הנופלים הועברו לקבר אחים בעפולה. עוד לא היה לנו זמן להודיע למשפחות, אנחנו עדיין נלחמים".
צבי וחברו חזרו בארבע בבוקר לפתח תקוה להביא את הבשורה המרה להוריו של מתניה, שמואל ולאה. חלוצים היו הוריו של מתניה וציונים בכל רמ"ח איבריהם. הם מעולם לא השמיעו קול מרמור או טענה. הם ידעו שאנחנו נאבקים על קיומנו, במאבק נגד שבע מדינות ערב שפלשו לארץ ישראל עם הכרזת המדינה על ידי בן גוריון. אחותו של שמואל נתיבי, זיוה, איבדה את בנה ארז הירשלר בקרב על קיבוץ רבדים שהיה בגוש עציון. אחותה של לאה נתיבי איבדה במלחמת השחרור את בנה יצחק פוחס שנפל ב"שיירת העשרה" בדרכם לעזרה לגוש עציון.
מסכמת ברכה צוער, אחותו הצעירה של מתניה שעדיין גרה ברחוב עין גנים: "שלושה בני דודים נפלו לנו במשפחה, במלחמת העצמאות. ואנחנו הלכנו ללוויות וישבנו שבעה. אנחנו משפחת השכול".
שמואל נתיבי גדל במשפחה ציונית ועלה לארץ ב1912 מביאליסטוק שבפולין, כחלוץ בעליה שניה. כל משפחתו עלתה ארצה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. המשפחה השתקעה בפ"ת. הוא נישא ללאה לבית גלוזמן , שאביה היה בין מייסדי מושב עין גנים ב.1907 .
לאה ושמואל נתיבי חלוצים ובונים העניקו לילדיהם חינוך ציוני עמוק . שם לא שאלו שאלות. כולם נרתמו לעזרת הכלל . צבי הבכור שרת בצבא הבריטי. למתניה הנער היה ברור שהוא הולך בדרך בה חונך.
רוצים להישאר מעודכנים?
# המושבה פתח תקוה נוסדה ב-1878, פתח תקוה הוכרזה כעיר ב-1937. הארכיון לתולדות פתח תקוה ישמח לקבל כל תמונה, מכתבים פרטיים, מסמכים, תעודות, חפצים מימים עברו, במטרה לשמור אותם לדורות הבאים. אנא התקשרו ואנחנו נבוא לקחת לפני שיזרקו וייעלמו לעולם. 9286303 – 03.
# יעל שוהם היא תושבת העיר, דוברת ומפתחת מערכות הסברה, ומתנדבת בארכיון פתח תקוה.
