את שמה של כיכר גורן ברחוב העצמאות בעיר אפשר כבר לשנות לכיכר המחאה. הכיכר הרחבה, הנהנית מכך שסביבה גם כמה רחבות מרוצפות השייכות לקניון מסחרי ובתי קפה שסביבה, קיבצה אליה בעבר מדי מוצאי שבת את המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט. בית המשפט לא אפשר למפגינים להפגין ליד ביתו של מנדלבליט על מנת שלא להטריד את מנוחת שכניו, והכיכר נבחרה כתחליף בהיותה סמוכה יחסית לביתו של מנדלבליט. אז אחרי הפסקה, שבו המפגינים לכיכר, ומידי מוצאי שבת בתקופה האחרונה מארחת הכיכר את המוחים והמפגינים נגד הרפורמה המשפטית, רבים מהם גם בוגרי המחאה ההיא.
המחאה בפתח תקוה התחילה הפעם בקטן, אבל מדי שבוע מספר המפגינים הולך וגדל. במוצאי שבת האחרונה הגיעו לכיכר כבר כאלף מפגינים. ביום רביעי השבוע, יום השיבוש הלאומי, יצאו מפגינים תושבי העיר בשיירת מחאה של מכוניות שהתחילה את דרכה באצטדיון המושבה והסתיימה בכיכר גורן. באותו יום, ב-17:30, התקיימה בכיכר הפגנה המונית נוספת של המוחים נגד הרפורמה המשפטית, אותה מכנים המוחים בשם המהפכה המשטרית.
שיירת המחאה בפתח תקוה, צילום משתתפי השיירה
מאחורי כל המפגינים והמוחים עומדים גם אלה שמארגנים את המחאה. אלה שלא חיים רק משבת לשבת, אלא עסוקים בארגון המחאה במהלך השבוע, באים גם לפני כדי להכין את השטח ונשארים אחרי על מנת לקפל את הדגלים והשלטים, לאסוף את הציוד ולהחזיר אותו למחסן כדי שיהיה מוכן להפגנה הבאה. הם אלה שמקיימים ישיבות, צוותי חשיבה ויוזמים פעילויות, מקריבים שעות עבודה, זמן פנאי, וחיי משפחה או זוגיות, למען מה שהם מאמינים בו ובוער בהם. אחת מהם היא שרית סבו. שוחחנו איתה השבוע ובדקנו מדוע החליטה לקחת חלק פעיל בפעילות הארגון של המחאה, מה זה דורש ממנה ואיך זה משפיע על חייה.
סבו היא בת 52, נשואה לורד. ביחד הן מגדלות 5 ילדים. היא מפיקה עצמאית של תכניות טלוויזיה ושל אירועים ואירועי תוכן לחברות הייטק. היא ילידת פתח תקוה, גרה שנים רבות בתל אביב ולפני מספר שנים חזרה לגור בשכונת נווה עוז בפתח תקוה כדי להיות ליד המשפחה.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רוצים להישאר מעודכנים?
איך ההפגנות השפיעו עליך?
"אני לא יכולה להיות אדישה. האדישות של האנשים הורגת אותי, מוציאה אותי משיווי משקל. אלה שמכנים אותי בשמות גנאי לפחות מראים שאכפת להם. אבל אני לא יכולה להבין את אלה שלא מתעניינים במה שקורה סביבם".
מה את צריכה להקריב למען הפעילות שלך?
"לא עזבתי את העבודה והילדים שלי אוכלים מצוין. מרגיש לי צו השעה, וכשאני עושה משהו שהוא צו השעה, אני משתדלת לפנות לי זמן. אני מפנה את הזמן בדיוק כמו הרבה אנשים נפלאים אחרים שפעילים פה במחאה הזאת. אגב, גם ורד מגיעה איתי לכל פעולות המחאה, זה משהו ששתינו מאמינות בו ולפחות לא הייתה מחלוקת על זה בבית".
בכל זאת מה את מקריבה?
"אני נותנת הרבה מהזמן הפנוי שלי, אבל לא רואה בזה קורבן. מה זה משנה אם הזמן הפנוי שלי נפגע, אם עוד מעט הבת שלי לא תוכל ללמוד לימודי ליב"ה? כשיש סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה, הזמן שלי הוא פריווילגיה. אני מוותרת על בילויים. אני נהנתנית ואוהבת ללכת למסעדות. אבל כמובן שזה לא קורה בזמן האחרון".
ומה מעבר לשעות הבילוי?
"אני עצמאית. נכון, שאני יכולה לשחק קצת עם שעות העבודה שלי, אבל כמובן שאני עובדת פחות. בבקרים רגילים, למשל, אני כבר אחרי כמה שיחות טלפון שבהן סגרתי עניינים, כמה פגישות ועוד. אבל בתקופה הזו, במקום זאת, בהרבה בקרים אני בהפגנות, ישיבות, התארגנויות ועוד. כנ"ל בשעות אחר צהרים, ערבים וכו' שאני בפעילויות של המחאה. אבל אני לא רואה בכך הקרבה. קודם כל, בתור אישה, אני מולטי טסקינג ואני מצליחה עכשיו לדחוס יותר זמנים לפחות זמן ואני מוותרת על ארוחה פה ושם. מעבר לכך, אני מוותרת על דברים, על עבודה, על בילוי. אבל בעיני כרגע זה לא מה שחשוב כי מה שחשוב זה מה שקורה. הזמן שלי שווה כסף, אבל אני לא מרגישה מפסידה. אם לא אעשה את מה שאני עושה עכשיו, אפסיד הרבה יותר. מה זה משנה אם יהיו לי עוד ארבעה אירועים אם חברות ההייטק יפשטו את הרגל ולא יוכלו לשלם לי?. אני מקווה שאנשים יבינו ויצטרפו אלינו".
עודד יערי
חבל שהיא לא מבינה שכבר עכשיו אין דמוקרטיה ואני יכול להוכיח