כאשר מדברים על חזנות, כולנו רואים מול עינינו חזן שעומד בבית הכנסת וקורא בתורה. אבל יש גם חזנות מסוג אחר. תכירו את עדי ארד, שם מוכר מאוד בעולם המוזיקה היהודית. היא דתייה מהזרם האורתודוקסי, כמובן שאינה מופיעה בבתי כנסת, אבל היא חזנית. ארד היא זו שפתחה את הצוהר לנשים נוספות ובימים אלה מעלה מופע רוק חזני. "אני למעשה חזנית רוק ואין ז'אנר כזה, לא היו כאלה לפני. היו זמרות אופרה ששרו רוק, אבל לא חזנית רוק", היא אומרת.
איך הפתיחות במגזר הדתי לסוג כזה של עשייה מוזיקלית?
"באופן עקרוני יש פחות עידוד של עשייה נשית בעולם הדתי. אבל במהלך 20 השנים שאני מופיעה על הבמות הלך הרוח מאוד השתנה והיום רואים הרבה יותר בעין חיובית יצירה נשית במשחק, במוזיקה ובריקוד. לפני שנים, כשרק התחלתי להופיע, פחות ראו זאת בעין יפה. בהתחלה התייחסו לזה כאל חוצפה, איך יכול להיות שאני שרה מול גברים ועוד חזנות, שאני נכנסת לעולמות ששייכים לגברים, ולא סתם נכנסת, אלא רוצה להגיע לטופ ולהופיע כחזנית ראשית!. אני תמיד כיוונתי גבוה, לא באתי להשתעשע בכך ולאורך השנים מאוד השקעתי וכך מצאתי את עצמי כחזנית הראשונה בארץ ופתחתי את הדרך לנשים נוספות. כשהתחלתי להופיע כחזנית בהבימה, הקהל הדתי למד להעריך אותי, הם הרגישו שהם מיוצגים בכבוד וראו אותי כשליחה והיחס אלי מאוד השתנה. יכול להיות שזה בא יחד עם התפתחות המדיה והיו טיוב, זה נתן להמון אומנים להוציא את היצירה שלהם החוצה. אפשר כיום לראות ברשתות המון נשים דתיות וגם גלגל"צ פתח את הידיים לרווחה וחלק גדול מהכוכבים הדתיים מככבים שם. אבל למרות זאת, ניתן לראות שיש עדיין הרבה מקומות שלא מאפשרים שירה נשית על הבמה. צר לי על כך ולדעתי זה מאוד חשוך, כי מצד אחד הם מאוד מתקדמים ונאורים, יש להם אינטרנט בבית והם מכניסים עיתונים ורואים פרסומות ומצד שני הם מתקשים לראות את עדי ארד שרה על הבמה. אין לי בעיה עם מי שמקפיד להבדיל את עצמו מהתקשורת הכללית, אותם אני מכבדת לגמרי ואומרת שזה לא מקומי".
לא משמשת כשליח ציבור בתפילות
ארד היא יהודיה דתייה, מהזרם האורתודוקסי. היא מנהלת אורח חיים יהודי אורתודוקסי ובהתאם לכך היא שרה פרקי חזנות בהופעות אך לא משמשת כשליח ציבור בתפילות, תפקיד המוגבל לגברים ביהדות האורתודוקסית. היא זמרת, יוצרת ושחקנית. היא נולדה וגדלה בבני ברק ובגיל שש וחצי החלה ללמוד נגינה בפסנתר. כנערה למדה פיתוח קול. כילדה, השתתפה במחזמר "כל נדרי", לצידם של ריטה ודודו פישר. בהמשך הופיעה בלהקת "התל אביבים", בניצוחו של אילן גלבוע ובגיל 18 גילמה את התפקיד הראשי של שילה במחזמר "שיער" בהפקת הנוער של עיריית תל אביב. היא בוגרת תואר ראשון במוזיקולוגיה ובשנת 1999 הקימה להקת נשים בשם "עננה", להקה שביצעה רוק נשי, חסידי וסלסה. במשך 14 שנה הייתה שדרנית ברדיו קול חי. קורות החיים המרשימים שלה לא מסתיימים כאן. ארד למדה חזנות אצל ד"ר מרדכי סובול, ופיתוח קול אופראי אצל פרופסור תמר רחום והשתתפה לראשונה בארץ, כחזנית מן המניין לצד חזנים בינלאומיים, בקונצרט "משפחת מלבבסקי". בנוסף, הייתה סולנית בקונצרט "שירת המלאכים" באופרה הישראלית בניצוחו של דוד קריבושי – שילוב של אופרה, פייטנות וחזנות, ביחד עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. במשך שנתיים הייתה סולנית תזמורת המשטרה בניצוחו של מנשה לברן. בשנת 2010 נכנסה לתיאטרון הלאומי הבימה כשחקנית וזמרת, שם הופיעה כחזנית בדרמה המוסיקלית "כי בנו בחרת" של יוכי ברנדס ובבימוי איציק ויינגרטן. היא שיחקה בתפקיד הראשי במחזמר "איש חסיד היה" שרצה מעל 200 הצגות.
איך הגעת בפעם הראשונה לחזנות?
"למרות שגדלתי בבני ברק, בבית שמענו מוזיקה יהודית ובתחילת הקריירה שלי הופעתי עם מוזיקה ישראלית וג'אז. בגיל 25 פנה אלי מישהו ואמר לי שבהפקה מיוחדת מחפשים חזנית. אמרתי לו שאני לא חזנית והוא ענה שגדלתי בבני ברק וביקש שאשיר לו קטע. ניגשתי לפרזנטציה. אנשים מאוד התלהבו והבנתי שקורה פה משהו ויכול להיות שהמקום הזה נוגע בי וקשור אלי. הלכתי ללמוד חזנות אצל ד"ר מרדכי סובול ששמע אותי ואמר לי שאני חייבת לעלות לבמה. אמרתי לו שהוא מסתכן עם הדתיים ואז הוא נתן לי במה עם התזמורת הסימפונית וזה התחיל לתפוס. התחילו להזמין אותנו להופיע בחו"ל ופתחתי צוהר לעולם שלא היה קיים. היום אני מגדירה את עצמי כחזנית אורתודוקסית, אני לא מופיעה בבתי כנסת, אלא רק על במות ולימים נפתחו מניינים שוויוניים ונולדו עוד חזניות, אני פתחתי את השער והמשכתי הלאה".
על מה את חושבת כשאת שרה?
"כשאני שרה אני מתקשרת עם הקדוש ברוך. אני שרה כמעט תמיד בעיניים עצומות ומתפללת והמילים הופכות להיות כלי ומה שעובר הלאה לקהל, אין לי שליטה על כך".
יש סיכוי שתופיעי בבית כנסת?
"פנו אלי כמה וכמה פעמים, גם בחו"ל וגם בארץ. אני כרגע בגישה שאני לא חושבת ששם זה מקומי. ההיכל כן מרגש אותי, אבל אני מרגישה שזה לא המקום שלי כרגע, בגלל שאני מאמינה בתפילה פשוטה, שקטה. אני חושבת שיש משהו בכך שאישה עומדת על הבמה ולא משנה איפה, זה תופס את העין ואת תשומת הלב ואני בטוחה שאם אני אעביר תפילה בבית כנסת לא יתעסקו רק בתפילה, אלא גם בי כאישה וזה יפספס את כל הרעיון של שליח ציבור, שאמור לגרום לאנשים להיות רק בתפילה".
כמה חזניות יש בארץ?
"לדעתי לא הרבה, בודדות, אין לזה כרגע נישה בארץ. אני נלחמתי והגעתי לקהל והחזניות של היום יותר נלחמות על המקום של בתי הכנסת, שאצלי זה לא הכיוון. מה שכן, יש היום הרבה יותר זמרות מהמגזר הדתי, שכותבות ומתבטאות. זה גם דבר שלקחתי על עצמי ואני גם מנטורית ומלמדת פיתוח קול ויש לי אתגר לעבוד עם מישהי מהמגזר הדתי. אני תמיד אומרת להן שמאחר ויהיה להן יותר קשה, הן צריכות להשקיע פי שתיים ועל מנת להצליח הן צריכות להיות לא טובות, אלא מצוינות".
החברה החילונית מכבדת
הצלחה נוספת מבחינת ארד, הייתה הקבלה שלה לתיאטרון הבימה. "הייתי בטוחה שלא יקבלו אותי, גם בגלל שאני שומרת שבת וגם באה בביגוד צנוע. אבל האמנתי שאני יכולה לתרום להם וזה מקומי והם באמת התחשבו בי ולקחו מחליפה לימי שישי, כיבדו אותי גם מבחינת הלבוש, ביום צום הם לא אכלו לידי וגם בפסח התחשבו ואני רואה שדווקא החברה החילונית מכבדת את הניואנסים הדתיים".
אז למה אחרי חמש שנים עזבת את התיאטרון?
"הייתי בשתי הפקות ושיחקתי בתפקידים ראשיים ובשלב כלשהו הרגשתי שאני צריכה מנוחה על מנת שאוכל להוציא את האלבום שלי. מאחר וערב ערב הייתי בהופעה, לא יכולתי להשקיע באלבום ומצאתי את עצמי כותבת חומרים לאלבום השני כשעוד לא הוצאתי את האלבום הראשון. לכן החלטתי לקחת פסק זמן ולעבוד על היצירה הפרטית שלי. אני מאמינה שבמידה ויגיע תפקיד מעניין, אני אשמח להגיע לשם. אני נהניתי לעבוד בהבימה ותיאטרון זה בית, אבל לאישה ולאמא יש מחיר גדול שהיא משלמת. זה ערב ערב לצאת מהבית בשעה מוקדמת ויש ילדה בבית שרוצה אותי. תמיד שאלו אותי האם יש הבדל בין אישה וגבר על הבמה ויש. כשאני הייתי עולה לבמה, היה לוקח לי 10 דקות להזיז את כל המחשבות הצידה, האם סיימנו להכין שעורים, התיק שלה מוכן והאם לא שכחתי לשים את פנקס החיסונים, ואצל גבר, כשהוא היה עולה על הבמה, הוא היה מתנתק מהרגע הראשון. הבדל נוסף הוא שאצלי תמיד הטלפון נייד היה בקלעים, לבדוק האם היא חפשה אותי".
ריאליטי מעניין אותך?
"אני לא פוסלת ריאליטי, השאלה מה. פנו אלי מההפקה של הישרדות וזה קצת הצחיק אותי, אני לא מהאנשים שישרדו. ריאליטי שהוא מכובד ולא ערוך לעייפה אני לא פוסלת, לא בתור משתתפת בתוכניות מוזיקה, כי עברתי כבר את השלב הזה, אבל אשמח להיות שופטת וגם הייתי בעבר במספר מקומות. אני אוהבת את המקום הזה, הוא יכול להיות מקום מאוד מחזק, במיוחד לאומנים צעירים שמחפשים את המקום שלהם וזקוקים להכוונה".
לשיר עם אביב גפן
לפני חצי שנה השיקה ארד את אלבום הסולו שלה, "לפניך", עליו עבדה במשך כמה שנים. "באלבום התבטאתי כיוצרת ולא רק כמבצעת", היא מספרת. "הטקסטים באים מהעולם החוויתי שלי, כאישה, כאמא מאמינה. יש באלבום שיר שמדבר על המקום של האישה, בעולם ובמקום הדתי בכלל. יש שיר נוסף שנקרא "סלח לי", שמדבר על כך שאנחנו לא יכולים להיות יותר ממה שאנחנו והפניה כמובן לאלוקים. יש שיר שמתעסק בנושא של 'טיפולי פוריות', חנה המקראית הייתה עקרה ואני כחלק מחיי עברתי הרבה בתחום הטיפולים. יש לי ילדה בת 14 וזכיתי, אבל עברתי לא מעט ייסורים בתחום הזה. לקחתי את הטקסט מתוך ספר שמואל והוספתי עוד בית משלי שבו חנה הייתה צועקת את אשר על ליבה".
החשיפה קלה לך?
"אני חושבת שכל אמן יוצר נחשף, אתה לא יכול להיות אמן טוב, אם אתה לא חושף את עצמך לאנשים, מדבר בכנות. אתה יכול לשיר שיר של מישהו אחר ותהיה אסתטיקה יפה, אבל הקהל לא יזיל דמעה ולא יתחבר לשיר. אנשים מאוד אוהבים את החשיפה ואני החלטתי להיות אמיצה ולהיחשף. יש לי תובנות ואני אומרת למה לא לשתף את האנשים. אני נמצאת היום במקום טוב עם עצמי, אני לא מושלמת ועברתי דברים ועוד אעבור, אבל אני עושה דרך ויש אנשים טובים בדרך, אבל יש גם קוצים ואם אני יכולה לתת מעצמי לאחרים, לחזק אותם, זה הייעוד שלי. אני לא רואה סביבי אנשים, אלא נשמות ולבבות פועמים, שלפעמים כואבים, לפעמים שמחים ולפעמים במצוקה ובשירה שלי אני רוצה לתת לכל אחד נחת".
כאמור, את הטקסטים והלחנים כתבה ארד, על ההפקה הופקד נדב ביטון והשתתפו בעשיית האלבום גם אמנים כמו דודו טסה, אלדד ציטרין, מאיה בלזיצמן ועוד. ארד: "האלבום זכה להכרה והשמעות רבות ובימים אלו אני מופיעה עם מופע האלבום, "לפניך".
המופע הקרוב יתקיים במסגרת פסטיבל "שירת הים" בתיאטרון גבעתיים בחול המועד פסח, ב־12.4, יום רביעי, ב־20.30, בו היא תארח את הזמרת ריקי גל. "חלק גדול מהחומרים בהופעה הם טקסטים אותם אני כתבתי, בנוסף, במופע יהיו מספר קטעים של חזנות וניגונים שאני אוהבת לעשות וכמו כן אני אשיר גם שירים ישראלים ידועים שאני עושה להם ביצועים קצת שונים, כמו שיר של זוהר ארגוב בפלמנקו, של עמיר בניון במוזיקה נשמה ועוד. וכמובן אשיר יחד עם ריקי גל, שהיא אחת הזמרות שמבחינה קולית גדלתי עליה, היא לוותה את גיל ההתבגרות שלי, היא מבצעת מדהימה שמאוד התחברה לחומרים שלי".
איזה תגובות את מקבלת להצלחות שלך?
"אני מגיל 13 בתחום, המשפחה שלי זה הכוח הכי מניע בעולם, היא נותנת לי את כל הביטחון והאמונה והיכולת. לא כל בעל מאפשר לאשתו לפתח קריירה כזו ולא כל אמא דוחפת את הבת שלה במקום לקרוא את פרשת השבוע, ללמוד משחק ובלט, ולא כל בת מפרגנת לאמא שלה, ללכת ערב ערב ולהופיע במקום להיות בבית. הם בעיקר מאוד גאים בי. אני חושבת שאם הם היו צריכים לבחור אמא כמוני או אמא יותר סטנדרטית אני בטוחה שהם היו בטוחים שהם רוצים להיות איתי".
מה החלום שלך?
"יש לי עוד חלומות רבים להגשים, ביניהם לעבוד עם עידן רייכל ואביב גפן, שני יוצרים אהובים עלי. אני מקווה להגשים עוד יעדים מוזיקליים וכבר התחלתי לעבוד על האלבום הבא שיהיה שונה מאוד מהאלבום הנוכחי. אחד הדברים החשובים בעיני כאמנית וכיוצרת הוא להביא את העוצמות שלי כאישה, כאמא, כאדם רוחני ומאמין בשירים שלי, שכל אחד יוכל למצוא למצוא את עצמו ולבטיו, את אהבותיו וכאביו. המוזיקה היא כלי מרפא שמביא אור ליקום, אני מאושרת שזה המקצוע בו אני עובדת, כך יש לי זכות להביא אור ושמחה לעולם".
