כבר שנים ארוכות שקובי עבוד, תושב העיר, משיט אנשים בספינה שלו ללב ים. למרות זאת, גם לאחר עשרות שנים בתחום, הוא התרגש מאוד נוכח מפגש נדיר שציפה לו עם נושאת המטוסים ג'ורג' וו בוש שעגנה בסמוך לחוף חיפה לפני כשבוע וחצי. כעת, לאחר המפגש, אליה זומן לצורך השטת מלחים מהספינה לחיפה, הוא משחזר את החוויה."היינו שלוש ספינות ישראליות שנבחרו במכרז על ידי חברה שליוותה את הפרויקט הזה, ואני אחד מהם", מספר עבוד, "אני עוגן בהרצליה, יש לי ספינה שמשיטה 100 איש לאירועים שונים. המארגנים חיפשו ספינות מתאימות ואני התאמתי לקטגוריה שלהם. הם פנו אליי ושאלו אם אני רוצה. כמובן שזה בתשלום, אבל יש פה גם חוויה מדהימה".
כשקובי עבוד פגש את נושאת המטוסים. צילום קובי עבוד
הוא בן 59, מתגורר בכפר גנים. הוא נולד בפתח תקווה ועזב בגיל 25 להתגורר בדרום אפריקה למשך 25 שנה. הוא חזר לארץ לפני עשר שנים במסגרת תוכנית של הסוכנות היהודית וקנה את הספינה ששמה גלילאה, אותה הוא מתחזק בעצמו. הוא התגורר בשוהם עד לפני שנה, ואז חזר לעיר הולדתו.
איך נראה המפגש הראשוני עם נושאת המטוסים, שכוללת מעל ל-5,000 אנשי צוות, 80 מטוסי קרב וגובהה הוא של בניין בן 20 קומות?
"זה משהו אדיר. אני מאוד התרגשתי. אני הרבה שנים בים, הפלגתי להרבה מקומות בעולם, אבל לראות את הספינה הזאת זו חוויה. פשוט רואים אי צף. ברגע שהספינה הגיעה התחלנו להוריד מלחים. הם הגיעו לחוף אחרי חודשים שלא ראו אדמה. נושאת המטוסים עמדה בערך 6 קילומטר מהחוף והיה מתקן מיוחד שבו הם ירדו מהמשחתת ומשם אספנו אותם. הנסיעה לחוף היא בין חצי שעה לשעה, וזה תלוי בגובה הים. מלבדנו היו עוד שלוש ספינות יווניות שגייסו. עשינו בין 5-10 נגלות מידי יום כל אחד, והורדנו בכל יום בערך 2,000 איש. יש מלחים שדיברתי איתם והם סיפרו לי שהם הולכים לאיבוד בספינה, והם שם חודשים ואפילו שנים. יש שם אנשים שלא מכירים אחד את השני והם שם המון זמן. בספינה לא כולם חיילים. יש שם גם עובדי צבא, טכנאים ואנשי תחזוקה, לצד טייסים. הם מאוד צנועים, הסירה שלי נראית פצפונת ליד נושאת המטוסים הזאת".
נושאת המטוסים. צילום קובי עבוד
