בית המשפט המחוזי דחה בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה כנגד העירייה אשר הוערכה בסך של 3.3 מיליון שקלים. הבקשה הוגשה על ידי חברת אליניר ציוד משרדי בטענה כי העירייה פועלת בניגוד להוראות צו הארנונה בכל הנוגע לסיווג וחיוב שטחי חניונים ברחבי העיר, וכי על העירייה להשיב לחברה את הסכום הנתבע.
בתאריך ה־2.8.15 הגישה החברה בקשה לתביעה ייצוגית בטענה שכספי ארנונה נגבו ביתר ממחזיקי שטחי חניה המשמשים נכסים שאינם משמשים למגורים, שאינם מקורים ואשר החניה בהם אינה תמורת תשלום והם משלמים לפי תעריף של "חניונים" ולא לפי "קרקע תפוסה" למכוניות. החברה עתרה בהתאם לפסק דין קודם, להשבה בגין חיוב יתר של מחזיקים בנכסים עם חניונים. תעריף "קרקע תפוסה" הוא תעריף נמוך יותר מתעריף "חניונים".
בכתב הבקשה צוינה כדוגמא חברה נוספת אשר שכרה נכס לתקופה בת 5 שנים וחויבה לפי סיווג חניון, בטענה כי העירייה דרשה ממנה בעלות רשומה בטאבו לטובת השינוי, וזאת בניגוד לפסק הדין הקודם. הסיווג תוקן רק לאחר פניית החברה לועדת הערר.
העירייה, אותה ייצגו עורכי הדין אשר אילוביץ' ואריאל ליבר ממשרד פריש, שפרבר, ריינהרץ ושות', סתרה בכתב ההגנה את טענות התביעה וטענה כי היא פועלת כדין, בהתאם להוראות החוק וצו הארנונה. לטענת העירייה אין להגיש תביעה ייצוגית בעניין הנוגע לסיווג ארנונה בנכס וכי הסמכות הייחודית לדון בטענות הוא בחוק הערר ומינהל הארנונה. עוד הם ציינו כי גם אם העירייה הפעילה שיקול דעתה שלא כדין, יש לפעול כנגד בהחלטה מנהלית ולא בתביעה ייצוגית. בעירייה ציינו כי אין כאן שיטה של גביה שלא כדין, "הוצגו 15 מקרים המתפרשים על פני חמש שנים ואין בהם כדי להעיד על שיטה כי אם על כך שבמשך פרק זמן של חמש שנים מתרחשות טעויות מעטות. הטעויות אינן תמיד בשל התנהלות המשיבה אלא בשל הצגת חוזה למשיבה או בשל שינוי בנכס", טענה העירייה.
בסופו של ההליך, לאחר שהתקיימו שני דיונים בבקשה ודיון הוכחות, קיבל בית המשפט את טענות העירייה, ודחה את הבקשה לתביעה ייצוגית. עם זאת, השופטת, מיכל נד"ב, העירה לעירייה – "בשולי הדברים אעיר כי אם הייתה מוכחת לכאורה התנהלות של המשיבה הנטענת על ידי המבקשת, דהיינו שברירת המחדל היא חיוב לפי תעריף גבוה, ואינני קובעת קביעות בעניין, הרי שבהיות המשיבה רשות, היה בה טעם לפגם ומן הראוי שהרשות הייתה נמנעת מלפעול בדרך זו", כתבה השופטת.
